פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מריחים אליפות

        עדיין 3 קבוצות במירוץ, עדיין 3 כותבים אוהדים שכבר איפסנו שמפניה במקרר. שש פור? תיקו בדרבי? ארבייטמן שוב באופסייד? זה רק מחשל

        3. בית"ר ירושלים. התקווה: ברק יצחקי לא מלך שערים (חמי אוזן)

        - למה השבוע הוכחנו סופית שהתואר מגיע לנו?

        האמת, דקה אחרי הניצחון על אשדוד, האליפות כבר היתה בידיים שלנו. המסלול לשם היה ברור: הפועל מאבדת נקודות בקרית שמונה, חיפה מגרדת תיקו בסכנין. אחר כך הפועל מאבדת נקודות בקרית אליעזר, רק כדי שבשבוע הבא מכבי חיפה שיכורת התיקו לא תנצח גם את המפגש האחרון שלה מול מתיאוס בליגה. הכל כבר היה מוכן למשחק האליפות שלנו בקרית אליעזר, בו ברור שילדי מכבי חיפה יעשו במכנסיים, כולל חניית המזל, יציע הניצחון והרמזור בו נעצור את התנועה בחיפה. אפילו לאלישע נכתב כבר שיר אליפות אהוב ("בית שאן, בית שאן, בית שאן"). לשנייה, הכל התבהר לי מול העיניים.

        עד שהצצתי בטבלת מלך השערים, ומה פתאום ברק יצחקי עלה שם לפסגה, לצד סמואל יבואה? האם מישהו הסביר לו את ההשלכות? הרי ידוע שמאז עודד מכנס המופלא של 1982/3, התרחשו רק שני מקרים בהם מלך השערים הגיע מהאלופה. שני המקרים, זה לא מפתיע, הגיעו ממכבי חיפה: אלון מזרחי ב-93/4, ורוברטו קולאוטי 11 שנה אחר כך. מלכי שערים בדרך כלל מגיעים מקבוצות נאיביות, ואנחנו, לפחות לא אני, לא נאיביים. לא נולדנו כאלה. רק פעמיים יצא מבית"ר מלך שערים, ובשתי העונות האלו זכתה קבוצה מתל אביב באליפות. אבירם, איך אתה שותק על זה? תגיד כבר משהו לברק בנושא, או לפחות תחזור לכבוש ותעזור לו ולנו לא ליפול לאשליה הזו.

        - ואם לא אתם, אז מי כן?

        זה הזמן למהר ולהחזיר את ההצעה המדינית הכי טובה שעלתה מהמזרח התיכון: הפועל תל אביב תמורת שלום. זכות השיבה, לא?

        2. הפועל תל אביב. התקווה: הדרבי שהעיר אותנו בדרך לאליפות (ניב הדס)

        - למה השבוע הוכחנו סופית שהתואר מגיע לנו?

        יותר משרציתי להישאר במקום הראשון – בחיי שרציתי - רציתי שנטאטא את מכבי; יכולנו ליצור כאן תקדים של ארבעה ניצחונות בעונה שלמה. לקעקע בהיסטוריה עונה של עליונות עירונית בלתי ניתנת להכחשה; שתיזכר כשחורה אצל המכביסטים לא רק בגלל שהם לא היו פקטור במרוץ האליפות או הגביע, אלא משום שיריבתם העירונית והאדומה, זו שפתחה את העונה ללא הצהרות מיותרות, תקציב נפוח ואבא של מאור בוזגלו, הביסה אותה שוב ושוב. מה שקרה היה קצת שונה. נכון להיום, עם דגש על היום, המכביסטים ייזכרו בעונה הזו בערגה בתור "העונה שבה דפקנו להפועל את האליפות", כאשר שלושת ההפסדים הקודמים שלהם כבר נשטפו אל תוך המים העכורים שהשקו את העונה הזו, וכעת הם לא יותר מהרמה להנחתה של יוסי שבחון.

        אילולא היתה זו מכבי הייתי אומר שהתיקו הזה הגיע בזמן. הפועל לא יכולה להרשות לעצמה לשחק כפי ששיחקה במחצית הראשונה מול קבוצה מפורקת ללא מאמן ולרדת ממנה ביתרון של שער אחד בלבד, או חמור מכך – לעלות שאננה ורדומה לחצי השני ולהזמין את מכבי להשוות. כבר שלושה משחקים שנדמה שלא רק שאלי גוטמן צריך לעורר את השחקנים שלו, אלא גם צריך מישהו שיעורר את גוטמן. אם הפועל תחזור עכשיו לכושר של לפני חודש – ואם יונייטד הצליחה לחזור לעצמה, אין סיבה שהיא לא תעשה את זה גם – האליפות תהיה שלנו והתיקו הכל כך מדכדך הזה יישכח. לכן, אולי טוב שזה קרה בדרבי. אולי טוב ששעון המעורר הגיע במשחק הכי חשוב של העונה, רק לפני המשחק הסופר קריטי בקרית שמונה. אולי זה טוב, כן, גם כי בסופו של דבר יתברר שמי שהשכימה אותנו בזמן וסידרה לנו את התואר תהיה הקבוצה ההיא של יעקב בוזגלו.

        - ואם לא אתם, אז מי כן?

        יש עוד אופציות חוץ ממכבי חיפה שלא עדכנו אותי עליהן?

        1. מכבי חיפה. התקווה: פאנטני מנצל שניים מתוך שבעה מצבים (תומר יצחק)

        - למה השבוע הוכחנו סופית שהתואר מגיע לנו?

        שוב ספגנו שער משחקן שלבש ירוק (נושא שדורש בדיקה סטטיסטית דחופה ולאחריה הסקת מסקנות), אבל לפחות יצאנו בנס עם שלוש נקודות. יש התקדמות. ובכל זאת, עם כל הכבוד לניצחון הקשה על הקבוצה של איזי ולתיקו המספק בדרבי של העיר ללא הפסקה, הבשורה השבועית הגיעה בדיליי מסוים מדרום אפריקה. לפאנטני יש משחקים בהם הוא נראה כמו הצל של ווילפרד מוגאי, ומנגד יש לו תמיד את התקופה הזו בשנה שהכל עובד. בדרך כלל אלו שישה-שבעה משחקים רצופים ששופכים קצת אור על הכינוי 'טרור', ואז הקסם פג והנסיך חוזר להיות צפרדע.

        על פי השבוע האחרון, סיכוי סביר שאנו בעיצומה של התקופה הטובה. מקפידים להדגיש את היתרון העצום שיש להפועל תל אביב על פנינו בכל הקשור לחלוץ החוד, אולם מסתבר ששלושה שערים בלבד מפרידים בין יבואה המהולל לפאנטני המושמץ. אין לנו דרישות גבוהות, באמת. אם הדרום אפריקאי ינצל, כמו בשבת האחרונה, רק שניים מכל שבעה מצבים אליהם הוא מגיע, אנחנו נהיה בסדר. גם לאחר שנצפה, בפעם המי יודע כמה, בארבייטמן מתרגל את קווני ארצנו בהנפות דגל לנבדל.

        - ואם לא אתם, אז מי כן?

        חודשיים שלמים עמוסי ספקולציות בירוקרטיות בכיכובם של קורנפיין ואנשי אופ"א? תודה, אבל אני מוותר.