האיש שלנו בברלין

במידה מסוימת, ההעפלה של צסק"א מוסקבה לפיינל פור בברלין היא סוג פרס הוגן גם לישראלי הקטן שעבד מאחורי הקלעים של המפלצת הרוסית – משה וילק. הסקאוט הישראלי הפך לחלק מהצוות המקצועי של אטורה מסינה לפני כשנה, ובזמן שהקבוצה הרוסית התגוששה בשלבים המוקדמים, הוא כבר עקב אחר היריבות הפוטנציאליות שעשוית לצוץ בטופ 16 ובפיינל פור עצמו. "התפקיד שלי היה אמור לעקוב אחרי 8-10 קבוצות שסומנו כמועמדות להגיע לפיינל פור והטופ 16. לא היה קשה לסמן בתחילת השנה את הקבוצות המועמדות, וכבר אז התחלתי לעקוב אחריהן. התפקיד שלי הוא לנתח את הקבוצות היריבות. עוזרי המאמנים של מסינה לא יכולים לעשות את זה, יש להם שני משחקים בשבוע. מהטופ 16 כבר ניתחתי כל קבוצה. לפיינל פור הזה, למשל, הכנתי שלושה קבצים, כל אחד בן 20 עמודים, שמנתח לפרטי פרטים כל דבר אפשרי על כל אחת מהקבוצות.

"באספקטים מסוימים אנחנו מכירים את הקבוצות אפילו יותר טוב מעצמן, אבל זה לא אומר שהניצחון ביד", מוסיף וילק ומסייג. "עדיין אנחנו צריכים לפתור את הנקודות שעולות בדו"ח ולתת סדרי עדיפויות. אני עוקב אחרי המשחקים, אחרי שצסק"א שולחים לי תקליטורים. אני גם מקליט וצופה במשחקים, מנתח את הנתונים הסטטיסטיים, ושולח תשובות במה הקבוצות חזקות, במה הן חלשות, איזה שחקנים עושים את ההבדל בין ניצחונות להפסדים, מה מאפייני ההגנה, איך היא שומרת בפיק אנד רול, ואיך הם צפויים לשמור על השחקנים".

הבוקר (שלישי) המריא וילק לברלין, ליהנות מפירות העבודה השחורה שהוא עושה מאחורי הקלעים, נרגש להצטרף לצסק"א לקראת האירוע הענק. "זו היתה שנה מיוחדת עבור הקבוצה, כי השנה היה עומק ביורוליג יותר מכל שנה קודמת. היו 8 קבוצות פוטנציאליות לפיינל פור ולכן ההגעה לשם היא חשובה. זה אף פעם לא מובן מאליו, למרות שזו פעם שביעית רצופה שלהם במעמד. זה לא נכון להגיד שאין בי התרגשות. גם שמעון מזרחי מתרגש אחרי 30 אליפויות".

וילק בן ה-57 גר בגבעתיים, ועבר לא מעט לפני שהצטרף לקבוצת הפאר הרוסית. "בין 1980 ל-1982 למדתי כדורסל אצל בובי נייט, וזה שינה את פילוסופית הכדורסל שלי", הוא מספר. "זה נתן לי יתרון באלמנטים נוספים על מאמנים אחרים שלמדו ממאמנים ישראלים. היה נורא חשוב לי להיצמד למאמן כזה, כי מאמנים מהסוג של נייט משנים את תפיסת העולם שלך. בעונת 1988/9 עברתי לנושא הסקאוטינג. הייתי הסקאוט של גליל כשהם זכו באליפות ב-92/3, אחר-כך עבדתי במכבי ת"א עד סוף 98', ומ-97' עד 2004 הייתי גם הסקאוט של נבחרת ישראל. ב-2004, מסיבות אישיות, לקחתי קצת חופש עד שלפני שנה התחלתי לעבוד עם צסק"א".

וילק, בניגוד לאחרים, יכול לספר ממקור ראשון על אגדת מסינה, לקראת האתגר הגדול שמצפה למאמן צסק"א בסופ"ש ולאחר מכן אולי כמאמן ב-NBA. "מדובר באדם חכם ביותר, אני חושב שיש לו גם דוקטורט בכלכלה", אומר וילק. "אנחנו מנתחים יחד קבוצות ואיך, למשל, מתגוננים מול הפיק אנד רול, שזה הכלי ההתקפי הכי חשוב היום. מסינה מקפיד כל שנה לנסוע להשתלמות בקליבלנד ומחובר לכדורסל המקצועני. הוא תמיד מדבר איתי בשיחות שהכיוון בפילוסופית הכדורסל שלו נוטה הרבה יותר ל-NBA בניגוד לקולג'. ב-NBA, לדוגמה, לא מקובל להביא עזרה לגבוהים. יש דגש גדול מאוד על לחץ על הגארדים.

"הידע של מסינה הוא עצום", משבח וילק. "הוא מקפיד כל הזמן להתעדכן בדברים החדשים ומעביר השתלמויות בצורה קבוצה. הוא גם מעביר מטעם היורוליג השתלמות אינטרנטית שנה שנייה ברציפות, ויש לו בלוג באתר ספורט רוסי. הוא פשוט חי את הכדורסל יום-יום ומקפיד להתעדכן, כדי לעשות את כל הדברים האלה כמו שצריך. הייתי במוסקבה באוקטובר, כדי להכיר את מאפייני המשחק של צסק"א. אני יכול להגיד לך שבמהלך העונה מסינה עושה התאמות קלות בשיטת המשחק, אבל הולך בדרך שלו. הוספנו ארבעה שחקנים חדשים ומשמעותיים, אבל יש לו פילוסופיה ברורה והוא הולך איתה, למעט התאמות קלות שמתבקשות מהרכב השחקנים".

- מה ההבדל בין לעבוד עם מסינה בצסק"א לפיני גרשון, איתו עבדת בסוף שנות ה-90 במכבי?

"מבחינתי, מסינה הוא המאמן מספר 1 באירופה, פיני הוא בין חמשת הראשונים. ההבדל העיקרי הוא בכך שמסינה מאמין שההגנה תנצח. מסינה חושב שאנחנו ננצח אם הקבוצה תקלע פחות. פיני מאמין שהוא ינצח אם הוא יקלע יותר, ובגלל זה צסק"א, בחלק גדול מהמשחקים שלה, סופגת מהקבוצות היריבות בין 50 ל-60 נקודות בממוצע. אנחנו מאמינים נורא בהגנה מסודרת, אף על פי שיש לנו מספר שחקנים שבאופן אינדיבידואלי בינוניים מאוד בהגנה. ההגנה הקבוצתית שלנו והחיפוי ההדדי הם חלק מאוד חזק אצלנו, ולכן אנחנו לא אוהבים משחק ריצה, כי הוא ייתן לא רק לנו סלים קלים.

"פיני הוא גם מאמן ברמה הגבוהה ביותר. אני חושב שאחת הסיבות שהוא הביא את שרון דרוקר היא כדי לשים דגש על הנושא ההגנתי. למסינה יש יותר יכולת לגרום לשחקנים שלא שומרים בהגנה לעשות זאת. אצל מסינה לא מוותרים. גם אם בן אדם לא שומר טוב, הוא יצטרך לתת את המאה אחוז שלו בהגנה, וזה דבר ששחקן מקבל כמובן מאליו. אין דבר כזה לא לחזור בשיא המהירות להגנה. אני לא חושב שבמכבי תל אביב מדובר באותה אינטנסיביות".

- למה לדעתך לא נראה את מכבי בפיינל פור?

"התשובה לכך היא מאוד ארוכה. מכבי השנה לא בחרה את השחקנים הנכונים. השחקנים שלה לא היו מספיק איכותיים אפילו בשביל שמונה האחרונות ביורוליג. גם המיקס, השילוב של שחקנים, לא היה טוב. למשל, די בראון וארויו הם שחקנים באותו סגנון וברור שקשה לשניהם לשחק יחד. שניהם 1.80 וקצת, ומיד זה יוצר בעיה הגנתית כששניים כאלה נמצאים ביחד על המגרש. אותו דבר לגבי דרק שארפ ומרכוס בראון, שגם הם דומים".

- מה עוד?

"למכבי הייתה בעיה שלא היה לה שחקן בעמדה 4 שיקלע מבחוץ ויפתח את ההגנות. ליאור אליהו הוא ה-4 העיקרי של מכבי. הוא שחקן התקפי נפלא, הוא נע נהדר בלי כדור, יש לו יכולת לסיים התקפה בצבע, אבל הוא לא יכול לאיים. היום אתה לא יכול להגיע לפיינל פור אם אין לך 4 שיכול לזרוק שלשות כשהוא חופשי. אליהו יצר באספקט הזה בעיה למכבי. ועוד יש לו את הבעיה ההגנתית. זו הסיבה שמוריס, שיש לו הגנה ויכולת לזרוק שלשות, דחק את ליאור ל-5 עד 10 דקות משחק בעונה שעברה. אם מכבי הייתה מביאה פאוור פורוורד משלים שהוא באנקר הגנתי, הייתי יכול להבין את זה. אבל שוב הם הביאו את צ'ארלס גיינס, שלא מסוגל לקלוע מחוץ לצבע.

"מכבי, קודם כל, נכשלה בבחירת הזרים שלה. אם הידיעות בעיתונות לגבי שני השחקנים שהם רוצים להביא נכונות (וישנייסקי ואיידסון – א.ק), ואני קצת מכיר אותם, אז הם עשו בחירות טובות. זו דוגמה הפוכה לשחקנים שהם הביאו השנה. במכבי השנה לא הייתה מספיק היררכיה בצוות השחקנים. היה אוסף של שחקנים שלאף אחד לא היה ברור את מי לשים על המגרש כדי שיביא את השינוי. גם השחקנים שהם הביאו במהלך השנה, די בראון, גיינס, לימונד ומגי הם לא שחקנים הרבה יותר טובים מהזרים שנמצאים בקבוצות האחרות. בקבוצות הקטנות יותר יש לך חמישייה מעולה וספסל פחות עמוק".

- האליפות בסכנה?

"אין לי ספק שהאליפות בסכנה, גם בגלל השיטה. כמה קבוצות ניצחו השנה את מכבי ביום נתון? הרבה. הפועל ירושלים, גליל, מכבי חיפה ואפילו נהריה מסוגלות לכך".