אורח לרגע

למרות שהבינוניות שאפיינה אותו עד כה היא לא מעט באשמתו, לת'מבינקוסי פאנטני הפריעו שני דברים כדי להפוך לאיגביני יעקובו החדש של מכבי חיפה. הראשון - הוא לא טוב כמו יעקובו ולכן גם הצל של יעקובו תמיד יעיב על מה שהוא יעשה או לא יעשה. השני - מכבי חיפה שלו היא לא מכבי חיפה של יעקובו. וזה לא פחות חשוב. ליעקובו, בגלל העוצמה של מכבי חיפה ההיא והאופן שהוא בן שלטה בביטחון בליגה, היה את הזמן לבנות את עצמו נכון. פאנטני נזרק לא רחוק מעמדת המושיע בשנים לא קלות של האימפריה, שנים של תנודות ותהיות. אדרבה, כשאין לך מסביב צוות מסייע מיומן ויעיל כמו זה שתמך ביעקובו. אדרבה, כאשר אתה חלוץ שיותר מסיים מאשר בונה לעצמך את המצבים ותלוי יותר בקבוצה.

אלישע לוי, במבחן התוצאה, טיפל נכון בפאנטני ונתן לו כמה שעות טובות על הספסל כדי להתנקות מהמומנטום השלילי שהוא נגרר אליו במהלך העונה. לפעמים שחקנים מבוגרים יותר (פאנטני כבר בן 25) לוקחים נכון יותר ירידה זמנית לספסל. פאנטני אולי גם הבין שתווית ההשקעה לטווח ארוך כבר לא מבטיחה לו מקום ב-11, הכל נכון. אבל חייבים לומר להגנתו של פאנטני שהוא הגיע למכבי חיפה בזמן לא הכי אידיאלי. גם כישרונות שנועדו להימכר לחו"ל תלויים לא פחות בעוגנים המנוסים יותר בסגל ובאיכותם המקצועית, וסובלים לא פחות כאשר אין יותר מדי מאלו על המגרש. מכבי תל אביב בכדורסל, למשל, מספקת לא מעט דוגמאות לכך בשנים האחרונות. בעונה הבאה פרויקט פאנטני יגיע לרגע המבחן, כאשר נראה באופק את המונדיאל בדרום אפריקה, המונדיאל בו פאנטני הבשל אמור להצטיין ולהימכר לכל המרבה במחיר באירופה, עם התווית הלא כתובה של היעקובו הבאה שמכבי חיפה מוכרת. כי נכון לעכשיו, אפילו מאמן דרום אפריקה לא קונה את הביצועים של פאנטני ומסרב להזמין אותו לנבחרת.

להתנהלות של יו"ר בית"ר איציק קורנפיין בחודשים האחרונים יכולה להיות רק הצדקה אחת: לאיש יש רוכש מסתורי שיבוא בבוא היום המתוכנן וייקח את הקבוצה מכונס הנכסים/ארקדי גאידמק. אחרת, לא ברור למה הוא לא מתחיל להציף את הבעיות העתידיות של המועדון, ומעורר יותר את דעת הקהל לקראת המאבק האמיתי שצפוי מיד עם סיום העונה, מאבק שהולך ומסתמן כמאבק הישרדות. זה לא סתם נראה כך – בית"ר באמת נהנית לברוח להתעסקות במאבקי הצמרת ובחלום לסיים את העונה עם תואר, מאשר לחשוב על התהום שמצפה לה שנייה אחר כך. הקבוצה מתחברת, הקהל תומך, התקשורת מפרגנת – אסקפיזם במיטבו. מישהו חייב להתחיל לומר את האמת.

וקורנפיין עושה זאת מדי פעם. עולה לא אחת ברדיו המקומי, דואג לחסוך הוצאות מיותרות, אבל לא מספיק. לא נוכח האתגר הגדול שנעמד בדרכו והצרה הענקית שעומדת בפתחה של האגודה אותה הוא משרת. הגיע הזמן לדבר יותר בעיתונות הארצית, לתמרן יותר, לזרוק רעיונות, תכניות, לנסות לקצץ, לאיים, להפחיד – העיקר לעשות עוד משהו. העיקר לדאוג לשמור את הנושא בראש סדר היום הספורטיבי. כרגע, חמישה מחזורים לסיום העונה, השטח רדום. הראש בחצי הגמר והיו"ר חולם לפעמים על השתתפות באירופה. אולי הוא באמת יודע משהו שאף אחד אחר לא.

יותר משהוא מצביע על שיפור, הדרבי האחרון של מאור בוזגלו לימד לא מעט על הבעיות שלו בעונה האחרונה. זה היה עוד משחק לא רע של בוזגלו, עם שורה תחתונה של בישול או שער, אבל לא יותר מזה. עוד משחק לא רע, שום דבר שמזכיר שחקן גדול שמודע לדברים הבעייתיים שמפריעים למשחק שלו. האבא בחליפה ביציע, כמה שעות אחרי הפגישה עם סוכן העל באנגליה/איטליה/ספרד, כמה ימים אחרי שהצהיר שבנו לא זכה לתמיכה המתבקשת ממכבי תל אביב. נדמה כי הכל קטן עליהם, גם המועדון התורן שהשקיע את רוב כספו בילד שזה עתה בא וכבר חושב לעזוב.

בכלל, מאור בוזגלו – עדיין השחקן הכי מוכשר בישראל – מתנהל כאילו הוא לא מכיר בצורך של שחקן להתפתח יחד עם מועדון. קשה לראות, למשל, את בניון או ברקוביץ' מתפתחים כמו שצריך בלי החממה של מכבי חיפה. אבל בוזגלו, כך נדמה לפחות, לא מכיר בחשיבות של הקבוצה, ולעתים נראה מתנהל במנותק ממנה. היה לו הרבה יותר נוח ללכת בקיץ למכבי חיפה. דיברו שם על גידול צעירים כמוהו, המאמן שטיפח אותו בעונה הקודמת היה אמור לבוא איתו לשם, אבל בוזגלו מרגיש יותר גדול מהדברים האלה. הזהירו אותו שזה מסוכן להפוך בגיל כזה לרכש הישראלי הכי יקר בתולדות מכבי תל אביב, שבכלל לא כדאי לבוא למכבי תל אביב בשלב כזה קריטי בקריירה שלו, שהוא יהיה שם השחקן הכי טוב לצד 10 בינוניים – וככה הוא גם משחק. כאילו יש לידו 10 נגרים, ושהכל עובר לידו.

הביטחון העצמי של בוזגלו נותן לשחקן הכל כך מוכשר הזה את הכלים להתפתח לשחקן גדול, אבל לא פעם זה גולש לחוסר מודעות סביבתית. יותר מכולם, הוא מזכיר את שלומי ארבייטמן, שהתגלגל בין קבוצות עד שנעצר. ארבייטמן, למרות שניסה לשדר אחרת, התנהל בדיוק לפי תכתיבים ממעלה, ונכנע בסופו של דבר ללחץ שסגר עליו. גם בוזגלו ממהר לקצר תהליכים. מילא שהוא לא מוקיר תודה על השקט היחסי שבו מכבי תל אביב קיבלה את העונה הבינונית שלו, הוא גם ממהר לדלג על בעיות ולא מתמודד איתן נכון. הוא כבר חושב על הקבוצה הבאה, ומאמין שיוכל להצליח ברמות הגבוהות בחו"ל מבלי להוביל קבוצה ישראלית להצלחה ממשית לאורך זמן. נגיד, אליפות. נגיד, כמו בניון, ברקוביץ', אוחנה, אפילו טל בן חיים.

אלא שאבא של מאור בוזגלו אומר לו כל הזמן שהוא כמו מסי ובחדרי חדרים רומז שהבן שלו יותר טוב מבניון. אז ככה: בוזגלו לא מוכשר כמו בניון, וזה דבר אחד שהגיע הזמן שמשפחת בוזגלו תכיר בו. לא יזיק לו להתחיל עם הצלחה דומה לזו של בניון בארץ, לפני שהוא שיוצא לחו"ל. לא יזיק לבוזגלו ללמוד מהאופן שבו בניון התגבר על הבעיות שהעיקו עליו בתחילת הדרך בישראל, בעיות שהסתיימו עם שתי אליפויות במכבי חיפה. לפעמים נדמה שבוזגלו מרגיש שהוא לא צריך ללמוד מאף אחד.

ייתכן כי השקט היחסי בו קיבלה תקשורת הספורט את הניסוי בדרבי התל אביב עם השופט הקפריסאי יכול גם לרמוז על הצלחת הרעיון. למרות שקוסטס קפיטאניס לא היה חף מטעויות, לאף אחד לא היה חשד לגבי הרקע שלהן. השגיאות התקבלו בטבעיות, וגיליון החשבונות הפוליטי- אישי של כל שופט ישראלי, לא נשלף בכל דקה. וזה היה מאוד כיף, הכי שופט כדורגל שיש – בא בשקט, לא מוכר יותר מדי, לא מורגש יותר מדי, לא מעורר סערה עם רקע לכל שריקה ושריקה. לתקשורת זה קצת חסר, אבל לדרבי הטעון ממילא זה היה נהדר. למרות שהשופטים בישראל ודאי יראו בכך אי אמון, ובצדק, הם לפחות ישמחו לגלות שהדרבי הראה שחלק לא מבוטל מבעיות השיפוט בישראל מגיע מהדרך שאנו - התקשורת, הקהל – לוקחים אותן.

"מכבי תל אביב תעניק להפועל את האליפות"

רן בן שמעון חייב להירגע, לקחת אוויר, ולהבין שקריירת האימון שלו רק בתחילתה. לכל מאמן יש תקופות ביניים, השאלה היא איך עוברים אותן והאם נותנים למשבר להשתלט עליך או שאתה משתלט עליו. אחרת, התמונה בה הוא נראה מזיע, לחוץ וחסר סבלנות אפילו כלפי המראיין היא גם התמונה שנזכור ממנו העונה – הן במכבי תל אביב והן בקרית שמונה – למרות שכתם הירידה בכלל לא ידבוק בו. בן שמעון הוא מאמן מוכשר, ללא ספק אחד ממאמני העתיד, אבל הוא מתנהג העונה כאילו כל זה יקרוס אחרי כמה משחקים לא טובים.

כחלק מהתפתחות שלו כמאמן, בן שמעון חייב לתפקד טוב יותר תחת לחץ ולהקרין פחות חוסר אונים כאשר דברים פחות הולכים. ההערה שלו לגבי מאיר לוי ("פחדן") הגיעה גם מהמקום הזה. הלוק המיוסר הזכיר לשנייה את אותם ימים לחוצים במכבי, והתגובה לגבי טעות השיפוט הייתה במידה מסוימת חסרת אחריות, כי בסיטואציה אחרת היא הייתה גם עלולה להרחיק אותו מהספסל עד תום העונה. לא הפסדת בגלל השופט, רן, ואין טעם לגרום לשחקנים שלך שמחפפים בהגנה ובמלחמה לחשוב כך.

בן שמעון, כשחקן, אף פעם לא היה הכוכב והלחץ הגדול לא היה עליו. ההתנסות שלו כאדם הראשון בחזית היא בעיקר כמאמן, ולכן הסבלנות שהוא חייב לגלות לתהליך שהקריירה צריכה לעבור היא יותר ממתבקשת. רק הזמן ירפא את החסרונות של בן שמעון (ושוב, הוא מאמן סופר מוכשר) וייתן לו את טיפת האוויר שחסרה לפעמים בריאות שלו. זה גם, לדעתי, אחד ההבדלים בין הכישלון שלו במכבי תל אביב להצלחה של אלישע לוי במכבי חיפה – ניסיון. בן שמעון נראה לא פעם יותר מדי ממהר לקראת משהו שלבטח יבוא רק מחר. הלחץ שהוא מקרין לא ממש מקל על השחקנים הלחוצים ממילא של קרית שמונה. בטח לא במשחק סופר לחוץ כמו זה שמצפה לה מול הפועל תל אביב.