ב-10 בינואר 2007, חסם דיקמבה מוטומבו את סנטר לוס אנג'לס לייקרס, אנדרו ביינום, ועקף את קארים עבדול-ג'באר כחוסם השני בטיבו בהיסטוריה של ה-NBA אחרי האקים אולאג'ואן. כשבועיים לאחר מכן, כאשר נשא ג'ורג' בוש את נאום "מצב האומה" האחרון שלו אל מול הקונגרס האמריקני - נאום המתאר את מצבה של ארה"ב בכל החזיתות: כלכלה, חינוך, ביטחון, יחסים בינלאומיים ועוד - הציג הנשיא את מוטומבו כאחד הפעילים החשובים בתחום הסיוע לאפריקה בארה"ב וכדוגמה ומופת לאזרח.
בוש נשא את אותו נאום בעת שאחוזי התמיכה שלו היו נמוכים מאוד ואמריקה, בעיצומה של מערכת בחירות, העלתה לפני השטח פצעים כואבים מתקופת הממשל הרפובליקני, כגון הוריקן קטרינה והיעדר הסיוע שנשלח לתושבי העיר, רובם עניים ושחורים. בנוסף, מי שהתמודד מול הרפובליקנים על משרת הנשיאות היה ברק אובמה, שעתיד היה להיות הנשיא השחור הראשון בארה"ב. אין ספק שהצגתו של אפריקאי ידידותי, מחוייך ולא מאיים זה נעשתה כדי לרכך את התדמית העכורה של המפלגה הרפובליקנית ולהציגה כקוסמופוליטית וידידותית יותר לאזרח הקטן (והאפרו-אמריקאי). לבוש ולרפובליקאים זה אולי לא עזר, אבל מוטומבו התייצב במרכז הקונצנזוס האמריקאי כאחד הספורטאים הפעילים חברתית החשובים ביותר בדורנו. אותו חודש מופלא בחייו של הסנטר הקונגלזי הציב אותו כענק בשני התחומים בהם עסק במקביל כמעט באותה הנחישות במשך 18 שנות הקריירה שלו ב-NBA: כדורסל, ועבודה הומניטרית.
אל תפספס
הרופא הגבוה בעולם
מוטומבו (או, בשמו המלא, דיקמבה מוטומבו מפלונדו מוקמבה ז'אן-ז'אק וואמוטומבו) נולד בקינשסה, בירת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ב-1966 וכבר בגיל 9 הוא ידע שהוא רוצה להיות רופא, רק לא ממש ידע איך. ב-1987 אביו המורה שלח אותו למכללת ג'ורג'טאון שבוושינגטון די.סי. על מנת לקרב אותו אל החלום. בשנה השנייה ללימודיו, צד מוטומבו את עינו של מאמן ג'ורג'טאון האגדי ג'ון תומפסון (בכל זאת, קשה לפספס בחור בגובה 2.18 מטרים), שביקש ממנו לשחק כדורסל. למרות שדיבר מעט מאוד אנגלית, הפך מוטומבו במהרה לכוכב מכללות ויחד עם אלונזו מורניג, שפרש גם הוא העונה (בפעם השלישית), יצר את אחד הקווים הקדמיים המפחידים ביותר שהיו במכללות אי פעם.
הוא סיים את תקופתו בג'ורג'טאון במקום השמיני בריבאונדים ובמקום השלישי בחסימות בכל הזמנים. הסנטר נבחר רביעי בדראפט 1991 על ידי דנבר, וכבר בעונת הרוקי שלו נבחר למשחק האולסטאר. ממוצעיו באותה העונה היו מרשימים ביותר 16.6 נקודות, 12.3 ריבאונדים ו-3 חסימות במשחק. כרוקי. מבחינה התקפית היתה זו השנה הטובה ביותר שלו, אך התקפה לא עניינה את דיקמבה, ועם השנים הוא הפך לאחד משחקני ההגנה הטובים בליגה. כבר בעונתו השלישית בליגה, היה מוטומבו שותף פעיל להיסטוריה, כשהנאגטס הדהימו את סיאטל הגדולה בסיבוב הראשון של הפלייאוף, והפכו למדורגת שמינית הראשונה בכל הזמנים שעוברת סיבוב.
בסיומו של המשחק החמישי והמכריע באותה סדרה, נפל מוטומבו לרצפה בעודו מחזיק בכדור המשחק, כשחיוך אדיר על פניו וצרחה צרודה שוחררה מגרונו אל השמיים. שנייה לאחר מכן הוא חיבק והתכרבל איתו באחד הרגעים האינטימיים ביותר שתועדו אי פעם בין שחקן לכדור. זה היה רגע של הרבה יותר מסתם משחק כדורסל, והרגע המפורסם ביותר בקריירה המפוארת של הסנטר הקונגולזי, שנבחר 4 פעמים לשחקן ההגנה של השנה, 8 פעמים לאולסטאר ונמצא במקום השני ברשימת חוסמי כל הזמנים.
הלוחם הזקן יוצא לקרב אחרון
בעונת 1996-1997 חתם מוטומבו באטלנטה, אחרי שחוזהו בדנבר הסתיים. בעונתו הראשונה באטלנטה שידרג הסנטר מקונגו את הגנת ההוקס, שהיתה מדורגת במקום ה-16, עד למקום השלישי, והוביל אותה לחצי גמר המזרח בה נכנעה לבולס של ג'ורדן. אחרי ארבע וחצי עונות באטלנטה עבר מוטומבו בטרייד לפילדלפיה של לארי בראון ואלן אייברסון, במטרה די ברורה: רואה את שאקיל אוניל? חסל אותו. אלא ששאק, שדרס אז את כל מה שזז, עשה את אותו הדבר בדיוק לשומר הטוב בליגה. מוטומבו המסכן עמד חסר אונים, מול הדיזל וגם מול השופטים, שלא באמת נתנו לו לשמור כפי שהיה רגיל.
עם זאת, הצליחה פילדלפיה לנצח את המשחק הראשון בסדרה, וגם לאחר שהפסידה את ארבעת הבאים עדיין היה מדובר בהישג מסוים. שנה וחצי לאחר מכן עבר מוטומבו לניו ג'רזי של ג'ייסון קיד, הפעם כדי לשמור על טים דאנקן. אולם במהלך סדרת הגמר מול הספרס מוטומבו מיעט לשחק בשל פציעה, וסן אנטוניו ניצחה 2:4. אחרי עצירה לא משמעותית בניו יורק ניקס, חתם מוטומבו ביוסטון רוקטס ושיחק שם חמש עונות כמחליף של יאו מינג, כשבשורתיה הוא פרש לבסוף. את החותם שהטביע על יוסטון אי אפשר למדוד בסטטיסטיקה. מוטומבו הפך לאחד השחקנים האהובים על האוהדים בעיר, היה מנהיג על המגרש ומחוצה לו וסייע ליוסטון להפוך לאחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה.
לפני כשבועיים פתח הסנטר במקומו של יאו מינג הפצוע בחמישיה מול גולדן סטייט. מדובר היה במשחק חשוב על מיקומים בפלייאוף, משחק אותו היו חייבים הרוקטס לנצח. ללא מגריידי ומינג, היה ברור שיוסטון תידרש לנס, והיא קיבלה אותו בדמות אדם מאוד מבוגר ומאוד גבוה. מוטומבו שיחק 35 דקות, בהן תרם 10 נקודות, 15 ריבאונדים ו-4 חסימות. הגוף כבר לא מה שהיה, אבל הלב היה גדול מתמיד. שבוע לאחר מכן, כ-15 שנה לאחר שניצח את סיאטל ונפל על הפרקט מרוב שמחה, מוטומבו שוב נפל, בפעם האחרונה בקריירה, הפעם אחרי שנחת לא טוב על הרגל בעקבות מאבק על ריבאונד עם גרג אודן (שיכול להיות הילד שלו לפי הגיל, או האבא שלו לפי המראה). זה היה הסוף. בגיל 42 (זקן שחקני הליגה), פרש מוטומבו ממשחק מקצועני, והותיר אחריו אינספור מעריצים, לא מעט עצמות שבורות (של שחקנים אחרים), תפרים וזיעה על הפרקט.
אל תפספס
אל תפספס
שובר ומאחה
עוד לפני הפרישה, ועל אחת כמה וכמה אחריה, עבודתו של מוטומבו מחוץ לפרקט היתה לא פחות מרשימה מזו מתחת לסל. הסנטר הפך עם השנים לפנים של הסיוע לאפריקה מטעם ה-NBA. הוא נסע לכל קצוות תבל כדי לנסות לסייע באינספור מטרות שונות. ב-1997 הוא הקים את "קרן מוטומבו", אשר סייעה בסיוע רפואי לקונגו, בחינוך ובמניעת מחלות. ב-2006 השלימה הקרן את הפרויקט הגדול ביותר שלה בניית בית חולים מאובזר לחלוטין בבירה קינשסה, על שם אמו המנוחה. אחד מתוך חמישה ילדים לא זוכה להגיע לגיל חמש בקונגו, כשאחת הסיבות העיקריות לכך היא מחלת המלריה. מוטומבו דאג להכניס לבית החולים אגף מיוחד לילדים ולנשים. יומיים אחרי הפרישה, זכה דיקמבה פעם השניה בקריירה בפרס ה-NBA לעבודה הומניטרית, ובכך הפך לשחקן הראשון בהיסטוריה שזוכה בתואר פעמיים.
בעוד שמחוץ לפרקט מוטומבו מסייע לרפא ונותן תקווה לאלפי ילדים ברחבי העולם, במגרש הכדורסל הוא ניסה לעשות נזק ליריבה, למעוך את התקווה של היריב לקלוע. אחרי כל חסימה היה מנענע את האצבע שלו כאומר "לא בבית שלי" ניענוע שהפך לסמלו המסחרי. ב-2004, אחרי שהכניס מרפק ללברון ג'יימס ושבר לו את עצם הלחי כל זאת ביום הולדתו ה-20 של הפנומן - החליטו ב-ESPN לערוך את רשימת המרפקים ששלח הסנטר הקונגולזי לגופם של שחקנים אחרים במהלך הקריירה שלו והנזק שהם גרמו. רוברט פאריש, כריס וובר, מייקל ג'ורדן, פטריק יואינג, ריי אלן, וינס קרטר ויאו מינג הם רק חלק מכוכבי הרשימה. בין הנזקים שמרפקיו גרמו היו אף שבור (5 פעמים), תפרים רבים ושיניים שבורות. הדיסוננס הזה, בין לרצות לפרק את היריב ולהצליח לאחות את העולם, הוא שהפך את מוטומבו להרבה יותר מסתם עוד סנטר גבוה. אין ספק שנתגעגע אליו.