פלאש מכבי

דמיינו לעצמכם מה היו האוהדים והתקשורת מעוללים לצביקה שרף אם היה מאבד יתרון דו ספרתי במחצית השניה; אם הוא היה מייבש את ליאור אליהו בשלב כל כך קריטי; אם הוא היה סוחט את הלימון של מרכוס בראון; אם הוא לא עוצר את ראשון טרנר מתחת לסלים; אם הוא לא היה מוצא דקות לדרור חג'ג', בזמן שקרלוס ארויו נופל מהרגלים; אם הוא היה בסכנת הדחה ברבע גמר הפלייאוף, אחרי שעף בשמינית גמר הגביע

קשה עדיין לראות את מכבי מאבדת את הסדרה מול אשקלון, גם לא את האליפות המקומית, אבל אם בכל זאת משהו מהתחזיות השחורות ביותר יתממש, תהיו בטוחים שהתיק יתגלגל לפיתחו של ארויו. זה גם מה שיכתבו על העונה הזאת בעוד 20 שנה. שחקן יקר מה-NBA לא הצליח להוביל את מכבי ליעדיה. אף אחד לא יזכור שלא היה לו עם מי לשחק, ושגם אם ארויו לא ענה על הציפיות, הוא היה בין היחידים שתפקד ועשה משהו. את ההיסטוריה, לצערה של האמת, זה לא יעניין

ביום שישי בבוקר חיכתה עדת כתבים וצלמים בשדה התעופה לצ'רלס גיינס, הפורוורד שנזרק בבושת פנים רק כמה ימים קודם לכן. כולם ציפו לנאומים מרגשים מגיינס, לכעס, לתסכול, ללכלוכים, אבל גיינס אמר כמה מילים מנומסות ונעלם. על פניו, מכבי צריכה לברך על כך, אבל ייתכן שחוסר האיכפתיות שלו מלמד הרבה יותר על חוסר האיכפתיות הכללי בקרב שחקני הרכש שעלו על הרכבת של שמעון מזרחי העונה. באים, הולכים, למה לקחת ללב קבוצה כזו?

לבלינקו לא היו הברקות טקטיות אתמול, פרט לשמירת לחץ על כל המגרש שהביכה את מכבי לפרקים. הוא ניצח בגלל הגישה: הוא הגיע ליד אליהו בלי פחד, ולא התכוון להפסיד את המשחק עוד בחניה, בניגוד להרבה מאמנים ישראלים שמגיעים עם רשימת תירוצים מוכנה. הוא צעק על השופטים, הוא צעק על שחקניו, הוא האמין. ואולי זה בכלל לא קשור לבלינקו: זה מה שמכבי הנוכחית עושה ליריביה. את כל האמונה והנחישות שהיא איבדה בשנים האחרונות היא מעבירה ליריבה

הבעיה עם הפסדים של מכבי בכדורסל היא שתמיד יסתכלו על זה בתור הפסדים של מכבי, ופחות כניצחונות של אשקלון. תמיד המצלמות יכוונו למאמן מכבי, ליו"ר, לכוכב, למעודדות, ורק אחר כך לאנשים שהאמינו שאפשר לעשות את זה. בתחילת הערב, חבורת האוהדים הזו שהגיעה מאשקלון נראתה הזויה כמו ההחתמה של ארון מגי, אבל הם כנראה ידעו משהו שאף אחד לא ידע: שאת הקבוצה של ארון מגי זה לא בלתי אפשרי לנצח. גם כשארון מגי לא משחק דקה

תסתכלו על התמונה. אפילו תסתכלו שוב על התמונה. ככה נראה גבוה שרוצה, שנלחם, שרעב. ככה נראית קבוצה שלוקחת תשעה אופנסיב ריבאונד ברבע האחרון ובהארכה. מה שראשון טרנר עשה לגבוהים של מכבי תל אביב לא היה חדש. ראינו את זה ביורוליג בכל פעם שמכבי נתקלה בקו קדמי איכותי. אבל מי האמין שגם טרנר יעשה זאת. מי האמין שדווקא טרנר יראה כמה הבעיה חמורה

זה אולי מודל מקומם, אבל הוא עובד: למה לבזבז כסף על תותחים כסי.ג'יי ברוטון כבר במחזור הראשון, אם אפשר להחתים אותם רגע לפני סיום העונה, להשתחל לפלייאוף ולהפתיע את מכבי? ברוטון כבר מסר לאנדרו בוגט ודייויד אנדרסן והתמודד מול שחקני NBA במדי נבחרת אוסטרליה, אז אין לו שום סיבה לפחד מארויו, בראון ושמעון מזרחי

כולם מדברים על ארויו, כמעט אף אחד לא מדבר על מרכוס בראון. אם מכבי תפסיד את התואר, האחריות על העונה האיומה צריכה ליפול במידה כמעט שווה על שני הגארדים. בראון השלים אתמול עוד משחק בינוני ועתיר שגיאות, אלא שנדמה שבמקרה שלו מכבי מעמיסה על כתפיו הקשישות תפקיד שגדול עליו: בראון צריך לשחק 20 דקות ולתרום חוכמה ושלשות. 36 הדקות ששיחק אתמול מנעו את הגעת החמצן למוחו והיו הוכחה לשימוש הכושל של גרשון בספסל שלו

הדבר הכי מדהים בניצחון של אשקלון, היה דווקא היכולת שלה. שחקני הקבוצה מיהרו לחגוג בסיום, אבל הם הציגו בסך הכל משחק בינוני, וככל הנראה גם לא ינצחו את הסדרה הזו בסופו של דבר. אבל אחרי כל מה שעברו. מהמלחמה ועד לכל חילופי המאמנים, אי אפשר להגיד שלא מגיע להם לשמוח

אולי שני האנשים האלה יודעים הרבה כדורסל, אבל בכל הנוגע למגע אנושי ועבודה עם בני אדם הם התרסקו העונה. אחרי שהחליפו שחקנים בלי סוף ופוררו את המרקם החברתי של קבוצתם, בשבועות האחרונים הם לא מונעים את הדלפת המגעים עם שחקנים כצ'אק איידסון ואנדרו וישינייבסקי. זה נהדר למכירת המינויים, ורע מאוד למוראל הקבוצתי. לכן, אל תבנו על הקלישאה לפיה מכבי אוטוטו מתעשתת: לקבוצה בדיכאון קשה להתחבר