פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        עוד ננצח בדרבי

        אחרי עליית ליגה שנייה, אורי שלף, בעל הבלוג והמאמן, מציג את החזון של הפועל אוסישקין לעומת הכישלון של הפועל ת"א: יושר ניהולי

        אחת המטרות העיקריות שעמדו מאחורי הקמתה של עמותת הפועל אוסישקין הייתה העמדת קבוצת הפועל מהעיר תל אביב שתחזיר את קהל האוהדים האדום למקום אליו הוא ראוי - צמרת הכדורסל הישראלי. מי שהיה בשבוע שעבר בהדר יוסף במשחק העלייה של הפועל אוסישקין אל הליגה הארצית מבין למה: אולם מפוצץ עם יותר מאלף אוהדים משולהבים ששילמו כרטיס למשחק בליגה א', הלא היא הליגה הרביעית בחשיבותה בישראל. בפלייאוף ליגת העל המתקרב אלינו לטובה תתקשו למצוא אווירה שכזו.

        אבל עם הצלחתה המופלאה של הפועל אוסישקין (שעלתה כזכור לכולם שתי ליגות בשנתיים מאז הקמתה) עולות גם השאלות לעתיד. בינתיים הפועל אוסישקין היא דג שמן בלהקה של דגיגונים. על ליגות ב' ו-א' דילגנו, עם 1,000 חברי עמותה וקצת עזרה מחברים נעבור גם את הליגה הארצית ועם 1,500 חברים, בעזרת השם ובהרבה יזע, נגיע תוך שנתיים למרחק נגיעה מהיעד: ליגת העל. שם ,בליגה בה המאמנים מדברים אנגלית, זו כבר אופרה אחרת לגמרי.

        אז מה יהיה באמת בליגת העל? ובמה נשתנתה הפועל אוסישקין מקודמתה בתפקיד הפועל ת"א שכשלה לשרוד? לא הרבה. הקהל הוא אותו קהל, הצבע הוא אדום, אותו הסמל על החולצה ואפילו אוסישקין עדיין פה, ברוחו. אז מה באמת נשתנה? לא הרבה, רק המבנה הניהולי. במשך עשרות שנים הצליחה הפועל ת"א להעמיד קבוצה ראויה שהתמודדה בצמרת הכדורסל הישראלי. שנות הזוהר היו אי שם בשנות ה-60 עם שלל אליפויות וגביעים, אבל גם בשנות ה-70 וה-80, למרות הכישלונות הרבים, עדיין הייתה קבוצה תחרותית, כזו שמילאה יציעים ומשכה ספונסרים, שניצחה דרבים והגיעה מספר פעמים לגמרי הפלייאוף והגביע ואף הניפה גביע.

        הייתה אז קבוצה טובה בהפועל, לפעמים טובה מאוד, אבל תמיד שניה למכבי. למה? כמובן תקציב נמוך יותר, אבל בעיקר בגלל חוסר יציבות ברמה הניהולית וניהול לקוי: מועצת הפועלים, ההסתדרות, ההנהלות המתחלפות, החובות התופחים ובעיקר ההבטחות ללא הכיסוי והרדיפה העיוורת אחר היריבה העירונית, שממשיכה להצליח לאורך שנים מסיבה אחת פשוטה: יציבות ברמה הניהולית וניהול תקין. באמצע שנות ה-90 החובות שתפחו עקב הבטחות ללא כיסוי של ההנהלות המתחלפות משנות ה-80 הביאו את המועדון לפשיטת רגל, שאחריה הגיעה אומנם סוף סוף יציבות לרמה הניהולית... אבל כזו שגורמת לנו להתגעגע עד היום לכישלונות של שנות ה-80, יציבות שגרמה לנו האוהדים להבין שאסור שזה יקרה שוב.

        לא עוד בעלים שמחזיק ועושה בקבוצתנו האהובה כאוות רוחו ומדרדר אותה אל תהומות שהנפש לא תסבול. מיום הקמת הפועל אוסישקין, חייבת הנהלת העמותה באחריות מוסרית ומשפטית לשמור על האינטרסים של חברי העמותה. מעתה מופקד ניהול הקבוצה בידי אנשים שטובת הקבוצה עומדת לפני טובתם האישית, אנשים שלא נוהגים לחתום על הסכמים ללא כיסוי, שלא תמכו בהריסת אולמינו הביתי ושמילה שלהם היא מילה. לא דרישות גבוהות מדי ואני לא יודע מה איתכם, אבל אני דווקא מכיר הרבה אנשים כאלה.

        ולכן הסירו דאגה מלבכם, הפועל אוסישקין תחזיר את הקהל האדום אל הבמה המרכזית, זה ייקח שנתיים, אולי אפילו שלוש, אבל ע"י ניהול תקין ותקציבים שפויים, עם מאות חברי עמותה (חלום רטוב אך לא כל כך דמיוני של 2,000 חברי עמותה) ועוד אלפי אוהדים ביציע, אנחנו נחזור ונעמיד קבוצה תחרותית, ותחרותית... משמע קבוצה שיכולה לנצח בדרבי.

        אבל עד אז עוד יישפך הרבה ביוב לחופי תל אביב ובינתיים צריך לרדת אל הקרקע ומהר, כי השבוע נפגוש את הפועל כפר סבא למפגש כפול בגמר גביע האיגוד לליגה א' וארצית. יהיה מרגש.