את שנת 2000, לפני 12 חודשים בדיוק, גמר לייטון יואיט עם הלשון בחוץ. הטניסאי האוסטרלי סיים את משחקי הדייויס של נבחרתו עם פציעה שנבעה ישירות מעומס יתר. יותר מדי טורנירים, יותר מדי רצון לעשות נקודות וכסף ופחות מדי ניסיון איפה כדי לוותר ועל איזה טורניר בכל זאת ללכת. ההתחלה של עונת 2001 נראתה העתק מדוייק של העונה הקודמת. יואיט לקח את טורניר ההכנה לאליפות אוסטרליה הפתוחה בסידני, אבל שבוע אח"כ, באליפות הגדולה והחשובה ומול הקהל הביתי, הוא עף בסיבוב השלישי.
בהמשך הגיעו חמישה חודשים של יובש עד הזכיה בטורניר דיסלדורף, והזכיות בקווינס (לונדון), האלה (גרמניה) וטורניר הדשא של הולנד. בווימבלדון הוא הגיע רק עד שמינית הגמר, אבל החזיר את זה בענק באליפות ארצות הברית הפתוחה. ואז, אחרי שלקח את הגראנד סלאם הראשון בקריירה, התחילו הספקולציות. יש לו את זה, או לא? לאן הוא הולך עכשיו?
סוף השנה הגיע. אגאסי וסמפראס בקושי שיחקו, גוסטאבו קרטן לא הצליח לעבור סיבוב ראשון, סאפין נעלם, ורק טומי האס ויבגני קפלניקוב הצליחו לשמור על רמה לאורך זמן. יואיט המשיך בקו עליה מתמיד מאז טורנירי הקיץ והגיע למאסטרס בשיא הכושר. את המאסטרס הוא לקח עם חמישה ניצחונות ובלי אף הפסד, הישג שהאחרון שרשם אותו היה מיכאל שטיך הגרמני בשנת 93' בפרנקפורט. וחוץ מהצ'ק השמן שהגיע בעקבות הזכייה, הפך ההאוסטרלי בן ה-20 ושמונה חודשים לטניסאי הצעיר אי פעם, שמסיים את עונת הטניס במקום הראשון (ג'ימי קונורס עשה זאת בגיל 22 ושלושה חודשים).
תואם צ'אנג או תואם אגאסי?
עכשיו הגיע תורם של הפרשנים להשתתף ב"פסטיבל לייטון". הכיוון הכללי, שמהווה רק פרק נוסף בדיון שנמשך כבר שנתיים, דיבר על הסיום הרשמי של עידן אגאסי, סמפראס וראפטר, ועל תחילתו של עידן סאפין, רודיק ובעיקר לייטון יואיט. קשה לספור את כמות הקולות שתיארו בחודשים האחרונים את יואיט כנציגו המובהק של עידן חדש בטניס העולמי. מי מוכן להמר נגד פנומן שעומד על גג העולם בגיל 20 ולא מסתכל למטה אפילו בזווית העין? מי ישים את הכסף על מישהו אחר?
אה, תתפלאו. לא מעט פרשנויות מנומקות טוענות שהסיפור של יואיט בכל זאת עשוי להיות זמני. אז נכון שאת 2001 הוא סיים כטניסאי הטוב בעולם, ללא עוררין, אבל הנימוקים נגד יואיט דווקא נשמעים די משכנעים. עולם הטניס נגד לייטון יואיט (ונגד כל סיכויים). כמה גרסאות על עתידה של הפאטה מורגנה האנרגטית ששלחה לנו מעצמת הספורט האוסטרלית.
1. יואיט הוא בסך הכל גרסה משופרת של מייקל צ'אנג. הוא מגוון יותר במשחקו מצ'אנג ומגיש טוב יותר. אבל, בדיוק כמו הסיני-אמריקאי הקטן, גם ליואיט אין כלי נשק אדירים לגמור נקודות מהר והוא נאלץ לעבוד קשה מאוד על רוב הנקודות שלו, ולאט לאט זה יגבה ממנו את המחיר, המנטלי והפיזי. בדיוק כמו צ'אנג - הוא יהיה גדול בתחילת הקריירה , אבל בינוני ככל שיעברו השנים.
2. יואיט זכה ליפול ב"תפר" בין שתי תקופות. הוא פשוט מרוויח מכך שלא שיחק בתקופות הגדולות של אגאסי וסמפראס, שלא השאירו הרבה לאחרים. בדיוק כמו ג'ים קורייר, שזכה לשחק בסיום התקופה של איבן לנדל וסטפן אדברג ולפני הדומיננטיות המוחלטת של סמפראס. יואיט ירוויח את השנים של התפר עד שיבואו הנפילים הבאים. תנו לרודיק שנתיים-שלוש ונראה לאן הולך הסיפור של האוסטרלי.
3. יואיט הוא תואם אנדרה אגאסי. זה לא רק הפוסטר של אגאסי שתלוי אצלו עד היום במוסך ביתו באדלאייד, זה הרבה מעבר. יש לו עליות וירידות, מצבי רוח ופליטות פה (סיפור הקוון שחום העור באליפות ארה"ב). אלא שאגאסי פיתח עם השנים יכולות לכוונן את עצמו לטורנירים ספציפיים שבאמת עניינו אותו. יואיט, נכון לעכשיו, הולך על הכל. בשנה האחרונה הוא תיזז ל-22 טורנירים (לא כולל ההופעות בדייויס). כולם רוצים נקודות דירוג, כסף ותהילה. החוכמה היא לדעת איפה לא להישרף, ואת זה יצטרך יואיט ללמוד.
שורה תחתונה - החודשים הראשונים של 2002 יגידו לאן הולך יואיט. הלחץ של המקום הראשון, הנקודות שצבר במהלך העונה הנוכחית והתקשורת שתחנוק אותו, הכל עלול להשפיע על הילד. אז יכול להיות שלמרות הכל, יש לו את מה שצריך כדי להפוך לשליט הבא של טניס הגברים, אבל גם יואיט עצמו, למרות הבנתו המוגבלת בשפה העברית, יודע שבשביל להגיע לשם, הוא עדיין רק בתחילתה של דרך ארוכה, רצופה מכשולים וסימני שאלה.