קח אותי, פיני

ממקום מושבו בחבל טוסקנה, איטליה, צופה אריאל מקדונלד בנפילתה המהדהדת של מכבי תל אביב, וליבו נחמץ. "הייתי יכול לעזור", אומר שחקנה של מונטפסקי סיינה. "יש לי ניסיון, הייתי שם, זכיתי עם מכבי בתארים. אני רואה מה קורה שם בשנים האחרונות, וזה כואב לי".

ביוני הקרוב ימלאו שבע שנים לעזיבתו של מקדונלד את מכבי. שלוש עונותיו הקסומות במועדון (2000-2002), בהן העפילה מכבי בהנהגתו לשלושה מעמדי פיינל פור וגרפה גביע היסטורי בברסי, הפכו את הפוינט גארד הכריזמטי לאחד הזרים המשפיעים והאהובים בהיסטוריה של המועדון. בקיץ 2002, כחלק מהמהפכה המקצועית שהוביל דיוויד בלאט, נפרד מישראל וחתם בפנאתינייקוס. הוא שיחק שנתיים במדים הירוקים-לבנים, המשיך לדינמו מוסקבה (2005) ומשם לשלוש עונות בג'ירונה הספרדית (2006-2008). בקיץ האחרון שב לדינמו, וחזר לשתף פעולה עם בלאט.

השידוך הזה לא האריך ימים. "זה היה מאוד מצער, אבל בלתי נמנע", מספר מקדונלד. "ממש לפני פתיחת העונה דינמו צירפה את ג'אנרו פארגו, וזה טרף עבורי את כל הקלפים והתוכניות. הרי מראש היה שם גם את הוליס פרייס. בגלל חוקי הזרים בליגה הרוסית, נאלצתי לשבת רוב הזמן בחוץ. המשכורת לא הגיעה בזמן. דיוויד היה מאוד פתוח וכן איתי; הוא אמר לי שכנראה לא אשחק הרבה, אבל שעדיין אוכל לתרום לקבוצה מבחינת ניסיון ומנהיגות, כמו לדבר עם השחקנים ולדרבן אותם לעבוד קשה כדי להשיג את המטרות. מה ששבר אותי בסוף היה הכסף, כי עבורי, בשלב הזה של הקריירה, זה לא הגיוני לבזבז עונה שלמה בקבוצה שבה אני גם לא משחק וגם לא משלמים לי בזמן. לא יכולתי להמשיך ככה, והעדפתי לעזוב. דיוויד הבין אותי".

מי ששמחה לקלוט את הווטרן הייתה סיינה, השליטה הבלתי-מעורערת של הכדורסל בארץ המגף והכוח העולה בכדורסל האירופאי. "בהתחלה המצב היה מצוין, כי שיחקתי הרבה דקות וה'רול' שלי היה משמעותי. אחר כך שחקנים מסוימים חזרו מפציעות, כמו רימאס קאוקינאס. הסגל שוב התעבה, והמאמן העדיף ללכת עם השחקנים המקוריים שבנה סביבם את הקבוצה, וששיחקו יחד בעונות האחרונות. גם עכשיו אני לפעמים יושב בחוץ, אבל זה היה צפוי".

בעונה שעברה עוד היה מקדונלד בעל מניות עיקרי בהצלחה של ג'ירונה. 11.9 נקודות (60.5% מ-2, 49.5% מ-3), 1.4 ריבאונדים ו-2.2 אסיסטים ב-25 דקות משחק עזרו לג'ירונה להעפיל לגמר היול"ב קאפ, שם נכנעה לחובנטוד בדאלונה. העונה, ב-12 משחקיו בליגה האיטלקית, הסתפק ב-4.5 נקודות ו-1.5 אסיסטים, ב-15 דקות משחק בלבד.

"תשמע, הקבוצה כבר הייתה מוכנה, רצה ביחד, וצירוף של שחקן, אפילו אחד כמוני, זה דבר שיכול לפגוע במרקם העדין שנוצר", מסביר מקדונלד. "אתה יודע, זה כמו שיש לך מרק טוב, ופתאום אתה מוסיף תבלין קטן שנותן למרק טעם אחר. אם המרק טוב ככה, אז לא מוסיפים תבלינים שיכולים להרוס את הטעם. אני לקראת סיום הקריירה שלי, עברתי הרבה מאוד בחיים, ולכן הגישה שלי היא תמיד חיובית".

רק דבר אחד הצליח לערער את שלוותו של הרכז: ההפסד בסדרת רבע גמר היורוליג לפנאתינייקוס. סיינה הצליחה לחלץ ניצחון גדול באתונה ושבה לשני משחקים ביתיים במצב של 1:1, אולם נכנעה פעמיים למכבש של ז'ליקו אובראדוביץ'. "זו הייתה אכזבה גדולה, אבל אין מה לומר, פאו היא קבוצה נהדרת. הייתה להם מוטיבציה ענקית להחזיר על הכישלון של העונה שעברה (הודחה כבר בשלב הטופ-16, א.ג.). מתחילת העונה היה ברור שפנאתינייקוס היא מועמדת רצינית לזכות בגביע, ולמען האמת, הם היו פשוט טובים יותר מאיתנו".

אלא שלדעתו של מקדונלד, לסיינה עוד נכון עתיד גדול. הוא מוצא קווי דמיון רבים בין סיינה הנוכחית למכבי שלו. "אני חושב הרבה על העניין הזה", הוא אומר. "כמו שהיה לנו אז במכבי, גם בסיינה יש בסיס שהולך ביחד כבר כמה שנים. המאמן דוגל בכדורסל קבוצתי. גם מכבי של זמני וגם סיינה הן קבוצות עם תקציב מוגבל, אפילו נמוך ביחס למועדונים הגדולים באירופה, אבל זה גם נקודת החוזק שלהן. שתיהן ידעו לבחור זרים מצוינים ושחקנים שהיו קודם כל בני-אדם. בשתיהן אין שחקנים שחושבים שהם הכי טובים באירופה, אלא שחקנים שהם קודם כל חברים, שבאים עם הרבה צניעות ורעב ורוצים ליצור לעצמם שם".

מקדונלד יודע היטב מה לא עובד במכבי של השנים האחרונות. "יש שם הרבה שחקנים חדשים, שלא מחזיקים במספיק ניסיון אירופאי כדי לתפקד תחת סוג כזה של לחץ. לא כל שחקן בנוי להתמודד עם קבוצה כמו מכבי, כי זה ארגון שמנסה להשיג את הטופ של הטופ, וכל דבר אחר נחשב לכישלון. אני חושב שהיום, כל מי שנמצא במכבי כבר הבין כמה זה קשה לשחק במועדון הזה.

"כששאראס יאסיקביצ'יוס הגיע למועדון, הוא עזר למכבי להגיע להרבה הישגים לא רק כי הוא שחקן מצוין, אלא כי הוא הגיע כאלוף אירופה עם ברצלונה והוא ידע מה צריך לעשות כדי לזכות בתארים", ממשיך מקדונלד. "קרלוס ארויו כדורסלן מעולה, אבל לדעתי הוא פשוט לא הבין כמה לחץ יש במכבי. אולי הוא חשב שזה כמו ב-NBA, שמשחק בא ומשחק הולך, ולא קורה כלום אם מפסידים פה ושם, ואפילו רצף הפסדים זה לא סוף העולם. במכבי זה לא ככה, אין מושג כזה שנקרא 'שבוע הבא', כל משחק הוא בבחינת לחיות או למות וכל ערב הוא הערב הכי חשוב של העונה. אם מכבי לא תביא שחקנים מנוסים, היא תהיה בבעיה".

דיברו איתך בשנים האחרונות על האפשרות שתחזור?

"הפעם האחרונה שדיברו איתי הייתה בקיץ 2003. פיני (גרשון) חזר למכבי ודיוויד זז לעמדת העוזר. זה עלה לדיון, אבל משום מה פיני לא רצה אותי".

למרות זאת, מקדונלד מדגיש כי הוא אינו שומר טינה; הוא אף סבר שמכבי קיבלה את ההחלטה הנכונה בכך שהחזירה את גרשון לשורותיה. "נכון שלא הייתה לפיני תקופה מאוד מוצלחת באולימפיאקוס, אבל בישראל הסיטואציה אחרת לגמרי. פיני מאוד אהוב בישראל ובמכבי. מניסיון אני יכול לומר לך שאנשים מאוד בטוחים לידו, ומרגישים שהוא איכשהו תמיד יביא את המערכת חזרה לפיינל פור. זה לא קרה השנה, אבל בשנים הקודמות במכבי פיני עשה עבודה טובה, והוא הרוויח ביושר את ההזדמנות לחזור".

איך אתה רואה את הדרך שעשה הכדורסל האירופאי בעשור האחרון, בהשוואה לכדורסל של תחילת המילניום?

"אני חושב שהרמה בהחלט עלתה. כל קבוצה הופכת ליותר ויותר תחרותית. בשנים האחרונות שיחקתי בספרד ובאיטליה וראיתי שאפילו הקבוצות הכי קטנות יכולות להיות תחרותיות מאוד. הרמה כל הזמן משתפרת. השחקן האירופאי משתבח עם השנים. יותר שחקנים בין-לאומיים מגיעים, מכל מיני מקומות: מדרום אמריקה, מאפריקה, מאסיה. זה מעלה את רמת הכישרון. הבעיה היא המנטאליות של חלק מהמועדונים. לא כולם עדיין חושבים כמו מקצוענים, ובפרט יש הרבה בעיות בכל מה שקשור לתשלום לשחקנים. הרבה קבוצות באירופה לא משלמות כספים בזמן, ואלו דברים שלעולם לא יקרו בארה"ב. זה חייב להשתנות. אני חושב שהשחקנים עושים את החלק שלהם, ועכשיו זה התור של המועדונים".

כיצד נראה העתיד של מקדונלד, שחגג בינואר יום הולדת 37? "אני עדיין נהנה לשחק", הוא משיב. "אני רוצה להמשיך כשחקן. לדעתי יש לי לפחות עוד שנתיים-שלוש טובות. זה רק עניין מנטאלי, כי פיזית אין לי בעיה. מה שמפריע לי זה רק השנים שאני נמצא כל כך רחוק מהבית. אני מאוד רוצה לבלות יותר זמן עם ההורים שלי והילד שלי, שהוא בן 4 ובקרוב ילך לבית ספר. אני צריך לספק לו בסיס שיוכל לגדול עליו, לתת לו מקום שיוכל להכות בו שורשים, כדי שלא יצטרך לנדוד לכל מיני ארצות ויבשות עם אבא שלו הכדורסלן. זו לא אשמתו והוא לא צריך לסבול מזה. הוא צריך לגדול באותו מקום, לצבור חברים. אני אחראי לספק לו בסיס טוב להמשך החיים".

יש לך עדיין מה לתת לקבוצה מסדר הגודל של מכבי?

"אני חושב שכן. יודע מה, אני בטוח שכן. כמה בדיוק יש לי לתת? אני לא יודע. אני מרגיש מצוין מבחינה פיזית, ואת הניסיון שיש לי הרי אי-אפשר לקנות בכסף. אני לא מתרגש יותר ממשחקים גדולים. היום, בגילי, אני כבר מבין איך מנצחים משחקי כדורסל. יש לי הרבה ידע שאני יכול לחלוק, ואני חושב שכל מועדון צריך ווטרן שיוכל לעלות מהספסל ולהיות חיובי על המגרש. חזרה למכבי יכולה להיות סיום יפה לקריירה שלי".

מקדונלד גם חושב הלאה, אל עבר העתיד הרחוק יותר. תחום האימון, הוא מספר, בהחלט קורץ לו. "הקדשתי לזה מחשבה. אם אמצא סיטואציה טובה, זה אפשרי. בקיץ האחרון, לפני שחתמתי בדינמו, דיברתי על זה עם דיוויד בלאט. הוא אמר לי 'אריאל, אני יודע שאתה חושב על אימון, וזו הזדמנות טובה עבורך ללמוד גם כמה דברים במישור הזה'. לא הייתי צריך לדאוג לכך שאקלע 15 או 20 נקודות בערב ולכן יכולתי להסתכל מסביב, לספוג דברים, קצת ללמוד איך זה לאמן, איך מכינים קבוצה למשחקים ואיך מתנהלים בין לבין. זו הייתה אחת הסיבות העיקריות לכך שחתמתי שם".

אני חייב לשאול אותך שאלה אישית. אתה ושאראס נחשבים לשני הרכזים הזרים הטובים בהיסטוריה של מכבי. מי היה טוב יותר?

"אם אתה מודד את זה בכמות תארים, אז אי-אפשר להשוות את מה ששאראס השיג למה שאני השגתי (צוחק). שאראס השיג הרבה יותר ממני".

אוקיי, אבל הוא גם נעזר בצוות מסייע טוב יותר.

"זה נכון. פשוט לא רציתי לעשות שימוש בטיעון הזה. אולי שאראס זכה ביותר תארים ממני והרקורד שלו מדבר בעד עצמו, אבל אם תשאיר את שנינו במגרש, לבד, למשחק של אחד על אחד, אני מאמין שפעם הוא ינצח ופעם אני אנצח. אתה יודע, ככה זה בכל דבר בחיים".

ohadgreenwald@walla.co.il