קצרים בזמן

בשנים האחרונות התפתח ספורט לאומי חדש – לחפש אלופה לא ראויה. כמעט כולן נפגעו מהספורט הזה. זה התחיל בקטן עם הפועל חיפה ואחר כך הפועל תל אביב, ונמשך בווליום הרבה יותר חזק עם מכבי חיפה, מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים. פעם הכדורגל היה מקרי, פעם הכסף היה זה שעשה את העבודה, פעם אין מספיק הצגות, פעם זו הליגה החלשה, פעם יש יותר מדי הפסדים לאורך העונה ופעם אין מספיק יריבות. לא חסרו טיעונים, זה לא הזמן והמקום להתווכח עליהם.

אחרי הרבה שנים, נדמה כי דווקא הפועל תל אביב של העונה היא הקבוצה הראשונה שתעמוד בכל המבחנים למושג הישראלי החדש - "אלופה ראויה". הכדורגל אכיל, מיצוי הפוטנציאל הוא מקסימלי ואפילו יש סיפור. סיפור שאוהדי הקבוצה יזכרו בו גם בעוד 20 שנה. סיפור עם כל המוטיבים הספורטיביים המתבקשים. סיפור שמתחיל בתהום, רגע לפני שיורדים ליגה, ונגמר קרוב לפסגה. סיפור שכולל רגעים ביזאריים לספר עליהם לנכדים: חלוץ שנעלם לגאנה, שוער שמורחק רק כדי לראות המחליף שלו מורחק, גיבור לא צפוי עם שם מחסמב"ה – ערן זהבי. עכשיו רק חסר לזכות באליפות, כי נדמה שכל זה לא ממש מעניין את מכבי חיפה, שיכולת פירוק המוקשים שלה השתפרה מאוד במחזורים האחרונים.

בסיפור ההצלחה של הפועל תל אביב העונה, נשכח לדעתי אלמנט חשוב: אלי טביב. להמון גורמים במערכת מאוד חשוב להוכיח את עצמם בפני האדון החדש. להראות ששווה להשאיר אותם בעונה הבאה, לתת להם חוזה חדש, לבנות עליהם, לקדם אותם. טביב, לדעתי האישית, הוא אחד המנהלים הכי גרועים שיש בכדורגל הישראלי. היחס בין ההשקעה שלו בהפועל כפר סבא לתוצרת המקצועית, הוא לא פחות מכישלון. טביב, לדעתי האישית, יביא את אותה תרבות ניהולית כושלת להפועל תל אביב, גם בעזרתו של המומחה בתחום, מוני הראל. אבל בינתיים, אפקט טביב עובד בכיוון הנכון, ובדומה למה שקרה בתחילת עידן גאידמק בבית"ר, לשחקנים חשוב לשחק טוב גם בשביל הגביר החדש. מה יהיה אחר כך ואיך אוהדי הקבוצה יעכלו אותו כשהכל יהפוך לרשמי, אפשר רק לנחש.

ביומיים האחרונים רצה לה שמועה שרוני לוי מאוכזב מאוד מהמציאות שחיכתה לו במכבי פתח תקוה, אחרי שהסתיים פסטיבל חתימתו בקבוצה הקטנה. אם זה נכון, זה לא יהיה מפתיע. לוי ודאי קורא את כל אותם רוצחי מאמנים שמסתובבים באמצעי התקשורת, שולפים במהירות צפויה את החרבות, וכבר אחרי מספר מחזורים מקעקעים את ההישגים האדירים שלו במכבי חיפה. כולם כבר פועלים באוטומט: העיתונאים מזמן זנחו את הרעיון המוזר הזה לפיו מאמן זקוק ליותר מעונה אחת לפחות כדי לבנות קבוצה קטנה שאין לה תקציב שמתנשא מעל הליגה ומבטיח הצלחה מיידית, ולכן הם גם ממהרים לשפוט את לוי על-פי פרק זמן קצר במיוחד. זה לא חדש. כנ"ל לגבי רוני לוי, שודאי חש את הטמטום הזה, אבל כמו כל מאמן שנכנס לתקופה ביניים בקריירה, הוא מתקשה עם הזמן להתעלם מהזמזום סביבו. זו, בקטנה, תמצית הבולימיה שמרסקת בעשור האחרון את ליגת העל ומכרסמת בביטחון של מאמניה. תשאלו את אלי גוטמן איך הלופ הזה עובד, הוא כבר יספר לכם איך זה כמעט קבר לו את הקריירה בעבר הלא רחוק.

לרוני לוי לא כדאי לוותר במהירות על מכבי פתח תקוה. הצלחה בקבוצה כזו תיתן לו המון כלים כמאמן, כלים שלא מקבלים בקבוצות כמו מכבי חיפה. לדעתי, אחת הבעיות של לוי היא הניסיון שלו לשחק במכבי פתח תקוה כאילו הוא עדיין במכבי חיפה. הנעת כדור מסודרת, סבלנית, מתוכננת. לוי עדיין דבק בשיטות הלחימה של גייסות צבא רומא, למרות שהוא מאמן יחידת גרילה קטנה, שמניעה את עצמה מדלק אחר לגמרי. למשל, רגשות האנדרדוג. לוי חייב יותר להתחבר לרגשות האנדרדוג של מכבי פתח תקוה, ולשחק יותר פרוע ומתלהב. הדקות הכי טובות של מכבי פתח תקוה במחזור האחרון, למשל, היו כאשר נוצר פתאום בלגן במגרש ומכבי פתח תקוה התנפלה על הפועל תל אביב. אם מכבי פתח תקוה תנסה לשחק כמו קבוצה גדולה, אם עלולה להרדים את עצמה מרוב הנעת כדור. בטווח הארוך, זה יעשה את לוי מאמן מגוון יותר, שיודע לפעמים ללכת נגד הרגלי האימון שלו ורואה את המשחק במספר רזולוציות. אבל את מי מעניין הטווח הארוך. תיקו בשבת, יוכיח סופית שרוני לוי גמר את הסוס. אבל סופית, כן?

דווקא היום, מומלץ לחזור לדיונים שחצו את כל כלי התקשורת ועסקו בסוגיית הרכב הנבחרת בשני המשחקים מול יוון - דיונים שהעסיקו את כולנו: ורמוט או ברוכיאן? יצחקי או גולן? סהר או ברדה? בניון צריך לשחק פצוע או לחכות שיהיה כשיר במאת האחוזים? כל כך הרבה עסקנו בהתקפה, עד ששכחנו את הבעיה העיקרית של הנבחרת – משחק ההגנה. גם אחרי שהמשחק הראשון מול יוון רמז לנו שאת הקרב הפסדנו בגלל העורף הפרוץ, המשכנו לבנות תכניות מבצע התקפיות למשחק השני. כי כאלה אנחנו – שחקנים, עיתונאים, אוהדים: ישראלים שמתקשים להבין את חשיבות ההגנה ומעדיפים ללהג לנצח על מספרי 10. דווקא המאמנים האחרונים שהלכו נגד הגנים – שפר וש.ג. – הגיעו לבאר או היו הכי קרובים לשם.

לא ברור מה הקשר המדויק בין הדברים, אבל בשנים האחרונות אנחנו מתקשים ליייצר שחקני הגנה טובים באמת, כאלה שילכו בקו של טל בן חיים וינסו להיות כמוהו. מאמני הילדים והנוער מעלים לבוגרים המון שחקני הגנה בלי יסודות וטכניקה, ומאמני הבוגרים לא ממהרים להמר עליהם ובעמדה כזו קריטית מעדיפים להביא זרים. ככה, פחות או יותר, נוצרת בינוניות, ומחסור של איכות בחלק ההגנתי. ככה גם, אפשר פתאום להבין את הזימון של דין מורי והפוש שקשטן ניסה לתת לו. עד שסופסוף צץ פרח הגנתי במדבר הפליימייקרים, לא חובה לטפח אותו?

מאמנים ושחקנים שהופכים ל"עיתונאים" נחשפים לא פעם בערוותם, ולא רק בכדורגל. צביקה שרף יכול ברגע אחד להפוך ממאמן שבז לסגנון העיתונאי הקטלני החדש, לפרשן שממהר לעוט על הטרף. פיני גרשון יכול לאמלל את מאמני מכבי תל אביב דרך המיקרופון של חדשות הספורט ובהזדמנות הראשונה שיש לו כמאמן האימפריה הצהובה לתקוף את אופן הסיקור של הקבוצה. ניצן שירזי דש יותר מדי בסטטיסטיקות שטחיות כמו כמה שחקן כבש או בישל, אייל לחמן מדבר יותר כמו עיתונאי ומחפש כותרת בכל מהלך וריפעת טורק הוא סתם פרשן גרוע (ולכן כנראה הוא גם לא מאמן בשעות הפנאי).

אלא שבשבוע שעבר, לדאבוני, הגענו לתחתית הבאר: שלמה שרף, עיתונאי, ביקש להשתכן במלון בו שכנה נבחרת ישראל, בזמן ההכנות למשחק השני מול יוון. מנהלי הנבחרת, על פי הדיווחים השונים, לא אהבו את העובדה שלשרף ולשדר רמי וייץ הוזמן חדר במלון לצד השחקנים, וביקשו לשנות זאת ללא הצלחה. אם אחרי כל כך הרבה שנים שלמה שרף לא מבין למה זה חשוב לבודד את הנבחרת בזמן הכנות למשחק גורלי, אז מה הוא כן מבין? מה כל כך קשה לקלוט שזה לא בריא שפרשן שנוי במחלוקת כמוהו יסתובב בין רגלי השחקנים, ויסיט את המחשבות שלהם והשיחות ביניהם לעניינים שאינם יוון. אם אינני טועה, הדגש על הפרדת השחקנים הגיע בעקבות פרשת נערות הליווי. האם גם לאחריה לשרף לא נפל האסימון לגבי חשיבות העניין? ומה כל זה אומר על המקצוענות של האיש שקיבל במשך 8 שנים את דור הזהב של הכדורגל הישראלי?

"לדוד רביבו מגיע להיות בנבחרת"

למרות שבית"ר הציגה מול הכח את המשחק הכי טוב שלה העונה, היא גם חשפה באותה הזדמנות את החסרון הבולט שלה: התלות המוגזמת בברק יצחקי. שוב, חלוקת השערים בבית"ר התפזרה על פני אותם שחקנים: יצחקי, ורד ובן שושן. קבוצה שרצה לאליפות, צריכה חלוקה קצת יותר גדולה. יותר קשרים שנעים קדימה ומפציצים את הרשת, יותר בלמים שעולים למעלה ונוגחים לרשת. אי אפשר כל הזמן לבנות על הצגות של יצחקי. אי אפשר שהכל יתחיל בו, ואם יצחקי לא טוב, אז אחרים פחות לוקחים על עצמם. גורל האליפות של בית"ר ייקבע, בין היתר, בזכות השחקנים שיכבשו חוץ מיצחקי. אם בית"ר תמשיך להתבסס על כמות מצומצמת של שחקנים היא עלולה לצאת ממאבק האליפות מהר מאוד, אפילו מול בני יהודה.