יש בספורט הרבה קלישאות חבוטות, ונהוג לחשוב ש"קבוצה לא בוחרים" היא אחת מהן. רק שזו ממש לא קלישאה. כך, למשל, קרה שכשבשנות השמונים התאהבתי ביד הזהב של אלוויי ולא תיארתי לעצמי כמה שנים זה הולך לרדוף אותי. במרוצת הזמן שרדתי הפסדים כואבים כמו התבוסה לוושינגטון בסופרבול וההפסד לאחר עונת 3:13 בסיבוב הראשון של הפלייאוף לג'קסונוויל. התגברתי על החתמות כמו דייל קרטר ומוריס קלארט, חשבתי שכבר למדתי להכיר את הארגון הזה והשלמתי עם מערכת היחסים בינינו. ואז הגיע ג'וש מקדניאלס.
כשמייק שנאהאן פוטר לא הייתי באבל. אמנם מאמן גדול, אבל אחרי 14 שנים הוא מיצה את עצמו אצלנו והגיע זמן לשינוי. הייתי אפילו מוכן לשינוי לרעה, אבל כנראה שלא הייתי מוכן למקדניאלס. למען הגילוי הנאות, מראש לא רציתי במתאם מניו אינגלנד. נסיון העבר של קרנל, מנג'יני וצ'רלי וייס היה רע מאד, כולם התנהגו כאילו השמש זורחת מהמקומות הכי חשוכים בגוף שלהם ולא הביאו שום קבלות. רק שהייתה בכל זאת הילה של אופטימיות לגבי קוץ' מק-די, כי כשהוא הגיע הוא באמת אמר את כל הדברים הנכונים והתנהג כמו שצריך. לפחות על תחילת פברואר.
בשלב הזה נודע שמקדניאלס ניסה לעשות טרייד ולקבל את מאט קאסל במקום ג'יי קאטלר. ידוע שמנהל חדש מנסה להביא את האנשים שלו, לזעזע קצת המערכת כדי שיידעו שיש מטאטא חדש. אבל ההתקפה של דנבר היתה השנייה בטיבה בליגה בזמן שההגנה היתה השנייה מהסוף. אין בעיה לשנות ואני לא יכול להגיד שום דבר על כך שהוא העיף שמונה מתוך 11 הפותחים בהגנה שסיימה כשאמור במקום ה-31 בליגה. אבל להחליף את המנהיג של ההתקפה, שגם נחשב לפחות לאחד מחמשת השחקנים הכי טובים בליגה בעמדה שלו והוא עדיין צעיר עם הרבה שנים בטופ בקנה?
משם הכל התחיל להידרדר במהירות, תוך מריבה שהזכירה לי יותר מהכל את הילדים שלי, כשאחד מהם לוקח משחק של השני. הארגון, שלפחות מבחינת ניהול נראה עד לאחרונה כיציב ואמין, הפך לפאנצ'ליין מביך. ההבדל ביני לבינם הוא שבזמן שהילדים שלי רבים יש מבוגר אחראי שדואג לעשות סדר (אל תדאגו, זאת אשתי, לא אני). בדנבר שני הצדדים, בעידוד אקטיבי של הסוכן של קאטלר, רק הצליחו לדרדר יותר ויותר את מערכת היחסים, כאילו לא מדובר בארגון ובאנשים שמקבלים מיליוני דולרים. ואז מגיע ה-1 באפריל והברונקוס מודיעים שהחליטו לעשות טרייד על קאטלר ומחפשים את ההצעה הכי טובה. אתם מבינים? אם כל החודשיים האלה לא הספיקו, לא הייתה להם טיפת הגינות לעשות את זה כמו שצריך. הם השאירו אותנו, האוהדים, עם תקווה שבכל זאת מדובר במתיחה ועוד רגע כולם ייצאו ויתחבקו אחד עם השני.
כי לא יכול להיות שדנבר תעשה טרייד על קאטלר, לא ככה? עדיין לא שכחתי את השנים הקשות שעברנו עד שמצאנו פרנצ'ייז קוורטרבק במקום אלוויי, ככה לזרוק את כל זה לפח? את מי לעזאזל יביאו במקומו? השמועות החלו לזרום, ונראה היה שאת היד של קאטלר יחליף ג'ייסון קמפבל מוושינגטון. למזלי ולמזלם של שאר האוהדים, מקדניאלס עשה דבר אחד ויחיד נכון ואכן לא לקח את קמפבל. במקום זה לקחנו את קייל אורטון.
ניפגש ב-7 בפברואר? אין סיכוי
בסופו של דבר דנבר עשתה עסקה לא רעה - שתי בחירות סיבוב ראשון ועוד בחירת סיבוב שלישי, ביחד עם קוורטרבק סביר עם הרבה לב זה לא מעט. חבל רק שהלב הזה בא עם יד לא חזקה במיוחד, ואל תגידו לי שבשיקגו אין שום כישרון בהתקפה איך שלא מסתכלים על זה, אורטון מסר בשנה שעברה רק פעם אחת מעל 300 יארד, מול דטרויט שלא הצליחה לנצח אף משחק בשנה שעברה. אורטון הוא שחקן שמאד אהבו בשיקגו, הוא עלה בלא מעט משחקים עם קרסול נקוע ובקושי עמד על המגרש, הראה שהוא לא מאבד את קור הרוח תחת הלחץ ושיפור ביכולת במשך השנים. אבל הוא גם מסר בממוצע ל-100 יארד פחות למשחק מקאטלר, והממוצע של 6.4 יארד למסירה שלו ממקם אותו 24 בליגה. בהתקפה של דנבר יש את אדי רויאל המהיר ואת ברנדון מרשל. הם צריכים קוורטרבק עם יד חזקה קצת יותר מקוורטרבק בינוני של שיטה לא משנה כמה הלב שלו גדול.
הכל בסדר, אני לא מודאג. אומרים שכמו ששנאהאן ידע לעשות מכל רץ תותח, קוץ' מק-די הוא אותו דבר, רק עם קוורטרבקים. יש לו שיטה שאורטון מתאים לה הרבה יותר טוב מאשר קאטלר. במקרה הכי גרוע, כריס סימס מחכה על הספסל ולא נשכח שיש לנו הרבה בחירות גבוהות. נוכל לקחת הרבה שחקנים טובים. לא, אני לא מודאג בכלל. אני אשאר אוהד של דנבר ברונקוס, כי כמו הקלישאה (שבעצם אינה קלישאה), קבוצה לא מפסיקים לאהוד.
לא, אני לא מודאג. מי שצריך להיות מודאג הוא ג'וש מקדניאלס. ב-20 באוגוסט קאטלר ושיקגו מגיעים לדנבר למשחק קדם עונה. לא, אני לא מודאג. ב-7 בפברואר יש סיכוי סביר שקאטלר יגיע עם שיקגו למיאמי. הסיכוי שהוא יפגוש שם את מקדניאלס הרבה יותר קטן.