פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לא בגלל הסמים

        "עשר של שבוע" חוזרת למדור הבייסבול עם מבט על היציעים. אם הם לא יהיו מלאים, שלא תטעו: אלה לא הסטרואידים, זה המשבר הכלכלי

        1. בשעה טובה ומוצלחת צלחנו את החורף ועונת הבייסבול תיפתח השבוע בקול תרועה רמה. מה שאומר שמדור "עשר של שבוע" חוזר אף הוא לעונה שניה, רק עם פנים שונות מאחורי המקלדת. מקווים שתהנו לפחות כמו בעונה קודמת, הצעות ותלונות יתקבלו בברכה. בעצם גם קללות, תרגישו בבית.

        2. באיגוד הבייסבול פתחו את העונה כבר לפני חודש עם אליפות העולם בבייסבול (שוב היפנים מנצחים) אבל קשה לומר שהפעם השניה היתה טובה מזו הראשונה. נראה שלמעט החבר'ה מהמזרח הרחוק שכל אירוע ספורטיבי הופך אצלם למפגן פטריוטי, הרי שאף אחד אחר לא ממש מרוצה מהעסק. קבוצות הבייסבול המקצועניות לא מצליחות להתכונן כמו שצריך לעונה, השחקנים מעדיפים להתמקד בדברים אחרים מאשר להיחשף לפציעות מיותרות והכי חשוב – הקהל האמריקאי מצביע ברגליים ומעדיף להתמקד בטורניר המכללות. אולי זה התיזמון, אולי זה העובדה שהאמריקאים לא סופרים אף אחד חוץ מאת עצמם, אבל כרגע הרעיון פשוט לא ממריא.

        3. בניגוד לאליפות העולם, העונה הקרובה צריכה להיות מרתקת מתמיד, ואין קבוצה שתמשוך תשומת לב יותר מניו יורק יאנקיז. טוב, זה לא שונה מכל עונה אחרת, אבל השנה היאנקיז באמת הלכו עד הסוף. כאילו אין משבר כלכלי בעולם הוציאו הפסים סכומי עתק של יותר מ-400 מיליון דולר על שחקנים חופשיים, בדמותם של סיסי סבאת'יה, איי ג'יי בארנט ומארק טשיירה. לא יודע אם זה יביא להם אליפות, אבל משפחת סטיינברנר בהחלט הוכיחה מי האלפא דוג בליגה, בפעם המי יודע כמה.

        4. ולמרות כל הרכישות הללו, החיים של היאנקיז לא הולכים להיות פשוטים העונה. הפציעה של איירוד (עוד שניה עליו) טרפה את כל הקלפים ולמעשה תעמיד את הרכש החדש בלחץ כפול ומכופל. מארק טשיירה הוא חובט מחונן אבל ידוע כפותח איטי במיוחד ותספיק פתיחה גרועה אחת או שתיים של סאבת'יה או בארנט כדי להעלות את מפלס הלחץ בברונקס לממדים אסטרונומיים. יהיה מעניין לראות איך ג'ירארדי והבוסים שלו יתמודדו אם הפסים יפתחו את העונה כמו בשנים קודמות.

        5. אבל צרה של אחד עשויה להיות הגאולה של מישהו אחר. במקום לפתוח את העונה עם שריקות בוז והשלכות מזרקים בכל מגרש אורח בליגה, א-רוד עשוי לחזור עוד חודשיים פלוס מינוס בתור המושיע הגדול, ואז מי כבר יזכור לו את כל הסמים?

        סלמאת, בארי

        6. כמו שבטח שמתם לב, א-רוד תפס את המקום שהיה שמור לבארי בונדס בשנה שעברה (אל תדאגו, לא יהיה מעקב שבועי, אפילו לנו יש גבולות) ולמזלנו אפשר לומר בהקשר שלו סוף סוף ברוך שפטרנו. גם הוא וגם רוג'ר קלמנס נעלמו פחות או יותר ממסך הראדאר שלנו, וכבר חודש לפחות שלא שמענו דיבורים על הסמים של א-רוד או של מישהו אחר. ככה זה, ברגע שהספורט מתחיל כל השטויות מסביב נשכחות. אם באיצטדיונים יהיו השנה יותר מקומות ריקים, זה יהיה בגלל המשבר הכלכלי, לא הסמים.

        7. אבל יש שחקנים שכן יחסרו לנו השנה, ובגדול. מייק מוסינה פרש בתנאים שלו לאחר שהשיג סוף סוף את עונת 20 הניצחונות הראשונה שלו, שאולי תעשה את ההבדל מבחינתו לכניסה לקופרסטאון. גם קורט שילינג אומר שלום ויקווה שיש לו את המספרים בשביל ההול אוף פיים, אבל לא פחות מהספליטר שלו, יחסר לנו הפה הגדול שתמיד הוסיף צבעוניות לליגה. אחרון אחרון חביב גרג מדוקס, שהפלאק שלו בקופרסטאון כבר מוכן עכשיו, והליגה לא תהיה אותו דבר בלעדיו. אני כבר מתגעגע.

        8. ומאלו שפרשו לאחרוני הענקים שעוד איתנו – רנדי ג'ונסון לא מוותר על הניצחון ה-300 וחתם בסן פרנסיסקו כשהוא צפוי להשיג את החמישה שעדיין חסרים לו למספר ההיסטורי. ב-NL מערב החלש ועם רוטציה משופרת שכוללת גם את הסיי יאנג טים לינסקאם ואת מאט קיין, אל תתפלאו אם הג'איינטס יחזרו אחרי שנים במדבר להיות פקטור. פדרו מרטינז, לעומתו, עדיין חסר קבוצה, למרות ביצועים יפים באליפות העולם, וזאת בעיקר כי הוא לא מוכן להתפשר על המחיר שלו – כרגע הוא דורש בין 6 ל-8 מיליון דולר – ואת זה אף קבוצה לא תהיה מוכנה לשלם לו.

        9. מבין הצעירים, אין השנה מישהו שמסתמן כמועמד לפריצה מסחררת, כמו איבן לאנגוריה שנה שעברה או ריאן בראון בשנה שלפני. גם אלו שסומנו כהבטחות יתחילו את העונה במיינורס – אם זה דיוויד פרייס, איתו עשינו היכרות בפלייאוף האחרון (מה שרק מלמד על העומק של רוטציית הרייז), מאט וויטרז, התופס המדובר של בולטימור שיחכה להזדמנות שלו במשך העונה או טומי הנסון, הפיצ'ר המבטיח של אטלנטה. אבל מכולם, אנחנו לא יכולים לחכות שהפיצ'ר החדש של טקסס יעלה למייג'ורס, זה שיעשה לנו את לילות הקיץ קצת יותר קרירים – כן, אנחנו מדברים על האיש עם השם המופלא נפתלי פרז.

        10. נגמרו לנו האייטמים ועוד לא הספקנו לדבר על האלופים מפילדלפיה, על הבולפן החדש והנוצץ של המטס, על האם השינוי מדביל רייז לסתם רייז הוא זה שעשה את ההבדל בשביל טמפה ביי, ואפילו למני רמירז לא התייחסנו. נו, יש לנו רק עוד שישה חודשים לדבר על זה, אני בטוח שנסתדר.