אל תמתחו אותנו

אנחנו הכל והקול שלנו

בתרבות הריאליטי הישראלית, תקשורת ה”טאלנטים” מסיתה ואנחנו רק רוצים לשלוח SMS, להדיח את קשטן ולקבוע הרכב. אם השפענו על ההיסטוריה עם שפרה ונינט, למה שלא שיקשיבו לנו גם בנבחרת? הגיע הזמן לשנות גישה, חלק 3

שגיב ברעם
01/04/2009

עולם של ריאליטי

סקעת הביתה, בובליל הביתה, קשטן הביתה. זה קורה בכל העולם, אבל משום מה נדמה שרק כאן זה סוגר עלינו ואין לברוח. אנחנו חיים בעולם של ריאליטי, של "האח הגדול"', של "כוכב נולד" ומסתבר שגם של "נבחרת ישראל" או בעצם כל קבוצת ספורט.

היום אין יותר אוהדים או צופים, היום כולנו מקבלי החלטות בחסות ה-SMS. אם השפענו על ההיסטוריה כשהכתרנו את שפרה, אם חרצנו גורלות כשבחרנו נינט, למה שלא נחליט גם מי יהיה המאמן, מה יהיה ההרכב ובאיזו עמדה יוסי בניון ישחק? מגיע לנו.

הקול הוא שלנו ואנחנו מעל הכל. אנחנו מחליפים ראש ממשלה בכל שנה וחצי, מכתירים סלבס לפי טבלת הרייטינג ומציצים להם כדי לשלוח טוקבקים. בכל מקום מתחשבים בדעה שלנו ועכשיו אנחנו רוצים גם לשלוח מסרון ולהדיח את קשטן וחצי מההרכב שלו.

תמיד ביקשנו מהמאמנים להתפטר, זה תמיד יותר קל מלחבר שיר ליציע, וחוץ מזה צריך למכור עיתונים או פרסומות באינטרנט, אבל התחושה היא שעכשיו הכל יותר אגרסיבי וחסר רחמים. מי שלא יספק לנו עניין יודח כבר אחרי פרק הראשון (או אחרי המשחק הראשון), אנחנו רעבים לדם - חולים על הריבים ב"אח הגדול" ומאוהבים בפרשן שנובח משריקת הפתיחה.

חשוב לדעת

7 גורמי סיכון למחלות לב ודרך אחת לזיהוי מוקדם ומניעת נזקים

מוגש מטעם שחל

רוצים דם

זה נגמר במוסתים, אבל מתחיל מהתקשורת. עיתונאינו החליטו שהם יותר חשובים ממושאי הסיקור שלהם, כותבינו התקנאו בתרבות המגישות-זמרות-שחקניות והחליטו שגם הם רוצים להיות מולטי-טאלנט. לכתוב טורים על הכל, משחר פאר "הלוזרית" ועד דרור קשטן "הפחדן", להתפלסף על NBA, טניס ובייסבול גם יחד, לפרשן כדוריד וכדורגל, להשתתף בפרסומות ולא לשכוח לעורר פרובוקציה תוך כדי.

בעיתון היה כתוב שיוון גרועה ובטלוויזיה אמרו ששוויץ חרא? עיתונאים שמתמחים באיסוף זבל מחדרי הלבשה ופרשנים אינטרסנטיים שלא מסוגלים להגות שם של יווני אחד, פתאום גם הפכו למומחים לכדורגל עולמי. מולטי טאלנטים כבר אמרנו? הם ציקצקו, אנחנו הקשבנו, למדנו ויודעים הכי טוב. עכשיו רק חסר שההתאחדות תחתום על הסכם שת"פ עם סלקום או פלאפון. אז כבר נשלח הודעות למספר 2020 ונראה לקשטן מה זה.

הביקורת העיתונאית של פעם לא הייתה עוברת היום, כשהכל חשוף ואנחנו רוצים לראות פצעים פתוחים, הסקת מסקנות ועריפת ראשים. הם מעמידים להדחה ואנחנו רצים לגמור את המשימה. שורקים בוז, דורשים את הראש, רוצים שכולם יקשיבו לנו כי בכל תחום אחר אנחנו כבר מחליטים. תשאלו את חיים יבין ואת צביקה הדר, שניהם הכריזו "מהפך" ואנחנו חתומים עליו.

תרבות ומסורת של אהדה? אנחנו מקלידים מהר בסלולארי. סבלנות? אולי בימי רשות השידור. פרופורציות? לא עכשיו, מתחיל "הדוגמניות 2". מציאות? ריאליטי! רוצים דם, רוצים אש, רוצים להדיח.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully