הכסף יענה את הכל?

אחרי שנים רבות בהן נחשב הבית המזרחי של ה- AL כהימור הכי קל שיש, שהמרוץ לפלייאוף בתוכו הוא בעצם דו ראשי בלבד ושלוש הקבוצות האחרות מנסות להפתיע מדי פעם, בשנה שעברה התברר סופית שהחוקים השתנו, ויש שחקנית חדשה במשחק. טמפה ביי רייז זכתה בבית והגיעה ל- WS בזכות. חשוב מכך, היא בנתה לעצמה שלד בריא ומוצלח לשנים הבאות, והיום, אין אדם בר דעת שלא רואה בה כמועמדת לגיטימית להגיע לפלייאוף פעם שניה ברציפות.

במהלך הפגרה הרייז לא עשו מהלכים רבים, ובמידה רבה של צדק. למה לשנות משהו טוב? ובכלל, במצב האקונומי העולמי, למה שמישהו ירצה להמר במיליוני דולרים? אהה... אוקיי, למה שמישהו חוץ מהיאנקיז ירצה לעשות דבר כזה?

מאזן בעונה שעברה: 73:89

הגיעו: סי. סי. סבאת'יה, מארק טשיירה, איי ג'יי ברנט וניק סווישר

עזבו: מייק מוסינה, ג'ייסון ג'יאמבי, בובי אבריו, פאדג' רודריגז, סידני פונסון

פרישתו של מייק מוסינה – שבעונתו האחרונה נתן את אחת העונות היותר טובות בקריירה המפוארת שלו – הותירה את היאנקיז עם חור גדול ברוטציית הפיצ'רים. היאנקיז, כמו היאנקיז, פתחו את הארנק, צפצפו על כל אלה שחשבו שהמצב הכלכלי יגרום להם לחסוך בכסף, והביאו את השם הכי גדול (תרתי משמע) בשוק הפיצ'רים. סבאת'יה, שבעונה שעברה היה דומיננטי מאי פעם, מגלם בתוכו פוטנציאל עצום לאס תותח, אבל גם סיכון גדול. בעיות המשקל שלו, בצירוף עם עומס אדיר של אינינגים בעונה שעברה יחד עם הדימוי של שחקן שלא מתעלה בפלייאוף, מותירים הרבה סימני שאלה סביב האיש הגדול. תוסיפו לזה את העובדה שזו השנה הראשונה שלו בניו יורק – קשה לזכור פיצ'ר מצליח שנתן עונה גדולה בעונה הראשונה שלו בסיר הלחץ הזה – ותקבלו הימור גדול מאד מצד הפסים.

ואם מדברים על הימורים, סבאת'יה הוא כסף בבנק לעומת הפיצ'ר השני שהיאנקיז הביאו – איי ג'יי ברנט. פיצ'ר מוכשר להפליא, אבל נוטה לפציעות ולחוסר יציבות מעצבן. הוא בהחלט יכול להיות מס' 2 מוצלח, כשהוא במיטבו, אבל במהלך הקריירה שלו הוא לא הראה שהוא מסוגל לעשות זאת. תוסיפו לכך עונה ראשונה בניו יורק גם עבורו ואופי בעייתי שגרם לריבים מתוקשרים עם המנג'רים שלו ותקבלו עוד הימור ענק שלא בטוח שמצדיק את ההשקעה, אבל אם יצדיק – יצדיק בגדול.

עוד ברוטציה – צ'יין מינג וונג שמחלים מפציעה וגם הוא הימור מסוים, למרות שהבחור הוכיח שכשהוא בריא הוא בהחלט פיצ'ר טוב. אנדי פטיט הותיק חוזר לעונה נוספת, וכולם יודעים למה לצפות ממנו (בד"כ זה חצי ראשון די מאכזב, וחצי שני מצוין (למרות שבעונה שעברה סיום העונה שלו היה חלש בהרבה מהרגיל) וג'ובה צ'מברליין המדובר כל כך שהוחלט לתת לו צ'אנס נוסף ברוטציה, אבל אל תתפלאו אם תוך מספר חודשים תמצאו אותו שוב בבול פן.

מריאנו ריברה האגדי חוזר לעונה נוספת בעמדת הקלוזר. אז נכון, כמעט מדי שנה אומרים עליו שהפעם הוא יאכזב, כי כמה אפשר כבר לסחוב, ומדי שנה הוא מוכיח מחדש שלא נס ליחו, אבל הפעם האתגר גדול מתמיד. ריברה חוזר מפציעה לא קלה בכלל, וזה לא יהיה מפתיע אם לפחות בחלק הראשון של העונה הוא קצת יתקשה להסתגל למצב החדש. למרות זאת, תסמכו עליו שלקראת אמצע העונה הוא יתעשת ויחזור לעצמו. הבול פן של היאנקיז לא ממש מרשים. בראיין ברוני התגלה אמנם כריליבר לא רע בכלל, אבל השמות שמאחוריו צריכים להדאיג את אוהדי הפסים: דאמאסו מרטה המחריד, פיל קוק הצעיר והבלתי מוכח, ברט טומקו (!), חוזה וראס הבינוני ואדוור רמירז.

הרכישה של מארק טשיירה בהחלט תורמת להתקפה של היאנקיז ותרענן קצת את ההרכב שנראה פתאום הרבה פחות מרשים מפעם (וגם העזיבה של בובי אבריו הסולידי בהחלט לא הוסיפה לכך). שמות כמו ג'יטר, , פוסאדה דיימון ומטסוי כבר לא עושים כזה רושם על הפיצ'רים היריבים, מכיוון שכל הארבעה נראים מעבר לשיאם, אם כי ארבעתם טובים מספיק כדי לתת לפחות עונה אחת טובה. רובינסון קאנו אכזב בענק בעונה שעברה, והעונה יש לו הזדמנות להוכיח שהוא כן כוכב כמו שחשבו שיהיה. קסווייר ניידי התגלה כרכש מוצלח בעונה שעברה, אבל לא הייתי מציע ליאנקיז לבנות עליו. מלקי קבררה המאכזב איבד את מקומו בהרכב לטובת ברט גארדנר, שיוסיף מימד של מהירות לחלק התחתון של ההרכב.

ויש, כמובן, את איי רוד. כל הדיבורים במהלך הפגרה על סיפורי הסמים שלו לא עשו טוב לשם הטוב - שלא היה לו מלכתחילה. ואז בא סיפור של פציעה במותן ובכלל טרף את הקלפים. כרגע, מועד החזרה משוער של הכוכב הגדול של הקבוצה הוא באמצע מאי. ועם כל הרינונים על כך שהוא אינו אהוד ו"נחנק" ברגע האמת, קשה לראות את היאנקיז מצליחים להגיע לפלייאוף בלעדיו. הרכב החובטים שאתו פותחת הקבוצה את העונה פשוט לא נראה טוב מספיק (ופתאום הרכישה של טשיירה נראית ממש חכמה. בלעדיה המצב היה ממש בעייתי מבחינתם). אל תתפלאו אם היאנקיז יהיו שחקנים משמעותיים לקראת הטרייד דדליין בחיפוש אחר מחבט נוסף ו/או ריליבר מצטיין. למרות הכל, ובהנחה שאיי רוד יחזור לאיתנו בתוך חודש-חודשיים, עדיין יש להם קבוצה חזקה ומוכשרת מספיק כדי להוות איום משמעותי על ראשות הבית, והם גם יזכו בו.


התחזית: מאזן של 65:97 וראשות הבית.

מאזן בעונה שעברה: 67:95

הגיעו: ג'ון סמולץ, בראד פני, טקאשי סאיטו, רוקו באלדלי וג'וניצ'י טאוואזה

עזבו: קורט שילינג, ברטולו קולון, פול בירד, מייק טימלין, קוקו קריספ ושון קייסי

אחרי האכזבה הגדולה מההדחה בגמר ה- AL בעונה שעברה, שנבעה בעיקר בעקבות יכולת ירודה מצד ההתקפה, קיוו מנהלי המועדון לחזק את ההתקפה, ושמו את יהבם על השם הגדול ביותר בשוק החובטים הפנויים – מארק טשיירה. אלא שאז באו היאנקיז וחטפו אותו ממש ברגע האחרון. המהלך הזה הביאו לשינוי דרמטי באסטרטגיה של תי'או אפסטין וחבריו, שהחליטו לחזק דווקא את הפיצ'ינג. הדרך שבה נעשה הדבר מעניינת גם היא. במקום ללכת על שמות גדולים ויקרים, הסוקס החתימו שני פיצ'רים פותחים שחוזרים מפציעות לא קלות ומגלמים סיכון, אבל גם רווח גדול. בראש הרשימה נמצא ג'ון סמולץ, אחד מהפיצ'רים הגדולים של הדור, שמנסה לחזור מפציעה קשה, ואם הכל יילך כשורה יוכל לעלות על התלולית מתישהו בחודש מאי. אם הוא יהיה בריא מדובר באחד משחקני הקלאץ' הכי גדולים בהיסטוריה, והניסיון שלו יוסיף המון למועדון. יחד אתו הוסיפו הסוקס את בראד פני. פני נתן כמה עונות טובות בלוס אנג'לס, אך נפצע בעונה שעברה והמספרים שלו היו גרועים מאד. כשהוא בריא הוא לא רע בכלל, אבל המספרים הטובים קצת מטעים, כי במגרש הידידותי של הדודג'רס, ובליגת ה- NL החלשה יותר העסק נראה נחמד מאד, אבל במגרש כמו "פנוויי פארק" הוא ייהנה הרבה פחות.

הרוטציה בפתיחת העונה מורכבת מג'וש בקט, שגם הוא מחלים מפציעה – המי יודע כמה בקריירה שלו – וגם כאן מדובר בכישרון אדיר שאם יישאר בריא יביא את הסחורה. אחריו, דייסקיי מטסוזאקה. "דייס קיי" חוזר מאליפות עולם מוצלחת, שם הוביל את יפן לזכייה. העונה שעברה הייתה מוצלחת מאד מבחינת המספרים, אבל הוא חייב להפסיק להרשות כל כך הרבה הליכות, אחרת הקסם עלול לפוג. שלישי ברוטציה הוא ג'ון לסטר, שהוכיח בעונה שעברה שהוא קורץ מחומר של ווינרים ובסיום העונה כמעט הצליח לסחוב את הקבוצה לבדו ל"וורלד סירייס". אחריו, טים ווייקפילד הותיק שימשיך לתעתע בחובטים – כמו גם בקצ'רים שלו – עם ה"נאקלבול" המפורסם, ואחרון, כאמור, בראד פני. חמישיה לא רעה בכלל, אבל מה שחשוב כאן הוא העומק של הרוטציה. שימו לב לקליי בוכהולץ, שנחשב לפיצ'ר המבטיח ביותר של המועדון אבל אכזב מאד בעונה שעברה, כשבינתיים הוא עושה סימנים של שיפור עצום ויכול להפתיע עם מקום ברוטציה כבר במהלך העונה, ולסמולץ, כמובן.

הבולפן של בוסטון נראה מרשים. ג'ונתן פפלבון המשיך להוכיח את עצמו כאחד הקלוזרים הכי דומיננטיים במשחק. ג'סטין מסטרסון מתחיל את העונה בבולפן והתגלה כיופי של ריליבר, שלא מפחד משום דבר. אליהם מצטרף טקאשי סאיטו, שיכול להתגלות כהברקה גדולה. סאיטו היה קלוזר מוצלח מאד בדודג'רס, עד שפציעה קשה השביתה אותו. אם יגלה את אותה יכולת שגילה בעבר הוא עשוי להוות תוספת כוח משמעותית מאד לבול פן הזה. הידקי אוקג'ימה ממשיך לעונה נוספת, ולמרות שלא נראה שישחזר את עונתו הראשונה הסנסציונית, הוא עדיין ריליבר מעולה ומוכח. עוד מצטרף הוא רמון רמירז הפוטרוריקני שהצטיין בעונה שעברה בקנזס סיטי.

ההתקפה נראית כרגע כחלק הפחות בטוח אצל הסוקס. הפציעות של דייויד אורטיז ומייק לואל פגעו מאד בקבוצה בסיום העונה שעברה. שאלת השאלות בעונה הזו תהיה איך יחזרו שני אלה מהפציעות, בפרט, כמובן, הראשון מבין השניים. עזיבתו של מני רמירז הותירה את "ביג פאפי" לבד במרכז ההרכב, כעת, הנטל להוביל את התקפת הקבוצה גדול עוד יותר, ולא בטוח שבמצבו הפיסי הוא מסוגל לעמוד בו. ג'ייסון ביי הוסיף לקבוצה הרבה גיוון, אבל הוא לא יכול להתחרות בכישורים הנדירים של מני רמירז. הוא מצוין כשחקן משלים בקבוצה מצליחה, אבל קשה לצפות ממנו להוביל את ההתקפה.

בעונה שעברה לקחו על עצמם קווין יוקיליס ודסטין פדרויה את הובלת הקבוצה. שני ה"פרוספקטים" האהודים נתנו עונות שיא, וקשה לדעת האם יוכלו לשחזר אותן. פדרויה, כזכור, אפילו זכה בתואר ה- MVP. אבל שני אלה חייבים עוד עזרה מהאחרים. מייק לואל אמור היה להגיד שלום למועדון עם טשיירה היה מגיע. זה לא קרה, ומעניין יהיה לראות איך לואל יתפקד העונה. באאוטפילד, יחד עם ג'ייסון ביי ישנו ג'ייקובי אלסבורי שינסה לשחזר את הרגעים גדולים מעונת הרוקי ופחות את הרגעים המאכזבים מהעונה שעברה. ג'יי די דרו ינסה לשמור על עצמו מפציעות, ואם יצליח ייתן תוספת כוח להתקפה. רוקו באלדלי הובא כדי לספק עוד עומק ומהירות לאאוטפילד. פציעה נוספת של חוליו לוגו "הצילה" את בוסטון מעונשו, ותחזיר לשדה לעמדת ה- SS את ג'ד לאורי הצעיר והטוב יותר. ג'ייסון וריטק חוזר לעונה נוספת, וינסה לתרום קצת יותר בהתקפה, אחרי העונה שעברה העלובה שלו.

בסך הכל לבוסטון יש קבוצה קצת פחות מוכשרת, אבל העומק שלה – במיוחד בפיצ'ינג – מרשים, והיא תגיע לפלייאוף, דרך הוויילד קארד.

התחזית: מאזן של 68:94 ומקום בפלייאוף דרך ה"וויילד קארד".

מאזן בעונה שעברה: 65:97

הצטרפו: פט ברל, בראיין שאוז, ג'ו נלסון, ג'ייסון איסרינגהאוזן, אדם קנדי, מורגן אנסברג, גייב קפלר ומט ג'ויס

עזבו: אדווין ג'קסון, רוקו בלדלי, טרבר מילר, ג'וני גומז וקליף פלויד

בעונה שעברה הוכיחה הקבוצה הצנועה שהימים שבהם הייתה אחת מנמושות הליגה בכלל, והבית הזה בפרט, חלפו עברו להם. לא רק שהרייז התמודדו כשווים מול שתי המעצמות הגדולות של הבייסבול, הם גם יכלו להם, לקחו את הבית, ניצחו את בוסטון בגמר ה-AL, הגיעו לוורלד סירייס ורק שם כשלו. אין ספק שהבסיס של הרייז נראה מרשים מאד, והם, למעשה, לא איבדו שחקנים משמעותיים, למעט אולי קליף פלויד.

אבל נתחיל עם רוטציית הפיצ'רים הפותחים. השלישיה הראשונה של הרייז נראית מצוין: ג'יימס שילדס הוכיח את עצמו כ"אס" לגיטימי, סקוט קזמיר ממשיך להיאבק בפציעות, אבל כשהוא בריא הוא אחד הפיצ'רים הכי קשים לחבטה שיש ומאט גארזה הראה בפלייאוף בעונה שעברה שכשהוא במיטבו הוא פשוט מדהים. אנדי סוננסטיין הוא מס' 4 סביר ועל עמדת הפותח מס' 5 נאבקים ג'ייסון האמל וג'ף ניימן הצעירים. העמדה הזו שמורה, למעשה, לדייויד פרייס – הכישרון האדיר מהמיינורס שהספיק להותיר את חותמו בפלייאוף בעונה שעברה – אבל כרגע הרייז החליטו לשלוח אותו עוד קצת למיינורס כדי להתחשל, וסביר להניח שבהמשך העונה הוא יחזור.

אשר לבולפן - טרוי פרסיבל הפתיע את כולם כשחזר מפרישה ונתן עונה מצוינת, אבל לקראת סוף העונה הגוף בגד בו והוא עבר ניתוח גב לא קל. עכשיו הוא חוזר, אבל האם יוכל לעמוד בעומס של עונה שלמה? לא בטוח. דן ווילר אורב מאחור בתקווה להיכנס לנעלי הקלוזר. הרייז, שידעו הבולפן זו החוליה החלשה, יחסית, הביאו שני ריליברים שהצטיינו בעונה שעברה בקבוצות אחרות: בראיין שאוז ממילווקי וג'ו נלסון מפלורידה. אם פרסיבל יהיה בריא, זה נראה כמו בולפן לא רע, אם כי קשה לדעת איך שני החבר'ה החדשים יסתגלו ל- AL וללחץ הכרוך במאבק על ראשות הבית.

שימו לב לג'ייסון איזרינגהאוזן, שהוחתם על חוזה צנוע ונאבק על מקום בסגל. במהלך הפגרה הפגין הקלוזר הותיק יכולת מרשימה והותיר בפני מנהלי הרייז דילמה קשה כשהודיע שלא יסכים לרדת למיינורס בפתיחת העונה: האם להמר על פיצ'ר מבוגר ולמוד פציעות או לוותר על הזדמנות לקבל גיבוי מצוין לפרסיבל בעמדת הקלוזר.

ההתקפה נראית בסדר, אם כי רחוקה מלהפיל מהכסא. ההתקפה של הרייז קיבלה העונה שני חיזוקים: פאט ברל שהובא מהאלופה פילדלפיה וימשיך לנפנף במחבט שלו כמו גבר ישראלי מצוי במנגל של יום העצמאות וגם יעיף לא מעט כדורים מעבר לחומות, וקרל קרופורד, שחוזר אחרי עונה עמוסת פציעות ואמור להזריק קצת רוח חיים להתקפה של הקבוצה. מלבדם, יש עוד שני שמות מעניינים במיוחד - אוואן לנגוריה שהתגלה בעונה שעברה ככוכב אמיתי ובי ג'יי אפטון שבמהלך הפלייאוף בעונה שעברה עשה צחוק מהפיצ'רים שעמדו מולו (וכל זה כשהוא משחק פצוע!), קרלוס פנה נתן עונה מהסרטים ודיונר נבארו עשה עבודה מצוינת כקצ'ר הפותח. אבל האם הם יוכלו לשחזר את ההצלחה מבלי שתהיה להם נפילה מנטלית? האם פנה – שחקן שכמעט אף אחד לא רצה – יוכל לשחזר עונה כזו? ספק רב. גם שאר ההרכב לא ממש מצטיין התקפית: אקינורי איוואמורה הוא שחקן לא רע בכלל, אבל לא מתאים לעמדת הלידאוף, ג'ייסון ברטלט הוא שחקן התקפה איום, נבארו לא איום התקפי משמעותי וכמוהו גייב גרוס. מבחינה הגנתית, לעומת זאת, יש לטמפה את אחת הקבוצות הכי מלהיבות שנראו מזה שנים. כמעט כל שחקן שם נחשב כשחקן הגנה מעל הממוצע (במיוחד השחקנים באאוטפילד). הרייז גם החתימו את גייב קפלר החביב והותיק שיעשה רוטציה עם הגייב השני – גרוס – ויספק הגנה מצוינת משלו.

בסה"כ לטמפה ביי יש קבוצה מאוזנת, מוכשרת ומעניינת, אבל תחושת הבטן שלי היא שגם בבולפן וגם בהתקפה יש יותר מדי סימני שאלה, ואם קזמיר שוב ייפצע (או מי מהפיצ'רים האחרים), המומנטום שלהם עלול להיפגע. הם יהיו קרובים, אבל לא יגיעו לפלייאוף.

התחזית: מאזן של 71:91 שלא יספיק לפלייאוף.

מאזן בעונה שעברה: 76:86.

הצטרפו: מט קלמנט, מייקל בארט, קווין מילאר ומייק מארות'

עזבו: איי ג'יי ברנט, שון מרקום, גרג זון, קווין מנץ' ובראד ווילקרסון

אח, הלב יוצא אל אוהדי הבלו ג'ייז. הקבוצה הזאת יכולה הייתה למצוא את עצמה בפלייאוף מספר פעמים, כולל בעונה שעברה, אם לא הייתה "תקועה" בבית אחד עם היאנקיז ועם הרד סוקס. ועם זה לא הספיק, עכשיו התעוררה מפלצת שלישית ודחקה את טורונטו למקום הרביעי.

מבט בסגל הונכחי של טורונטו מעלה קבוצה נטולת כוכבים כמעט, שקשה להאמין שתוכל לסכן את שלושת הגדולות. למעשה, בכל הסגל הזה יש רק שחקן אחד שנראה כמו כוכב ענק: רוי האלאדיי, כמובן. ה"אס" הותיק נתן בעונה שעברה את אחת מעונות השיא בקריירה שלו והצליח לעבור את רף 20 הנצחונות, למרות שבקושי קיבל תמיכה התקפית. אם אכן טורונטו תדשדש בתחילת העונה, תעמוד בפני מנהלי דילמה מעניינת. האלאדיי מסיים חוזה בעוד שנתיים. טרייד עליו באמצע העונה יכול להביא לקבוצה הרבה מאד בתמורה. איזה מנהל שפוי של קבוצה לא ירצה פיצ'ר כמו האלאדיי לעונה וחצי עם אופציה להארכה? המחיר יהיה בהתאם, אבל האלאדיי שווה כל גרוש. אין כמעט פיצ'רים כאלה במשחק. מנגד, טרייד כזה משדר ויתור על החתמות לטווח ארוך ועלול לגרום לעימות קשה מול האוהדים. יהיה מעניין בגזרה הזו.

עזיבתו של איי ג'יי בארנט – שלא הצליח להגשים את הציפיות ממנו להיות מס' 2 קלאסי אחרי האלאדיי – מחלישה את הרוטציה של טורונטו. הפציעה הקשה של דסטין מקגאוון – שהיה פרוספקט נחשב במערכת של טורונטו ובעונה שעברה התחיל למצות את הפוטנציאל הגדול שלו – לא מוסיפה למצב הרוח הטוב, כמובן. למעשה, ארבעת השמות שמאחורי האלאדיי לא ממש גורמים לחובבי הבייסבול להחסיר פעימה – ג'סי ליץ', דייויד פרסי, סקוט ריצ'מונד וקייסי ג'נסן אצל (הזהות של שני האחרונים יכולה להשתנות). ליץ' הוא פיצ'ר לא רע בכלל, אבל האחרים עדיין לא מספיק טובים או מוכחים. מקגאוון יכול להוסיף לרוטציה המון, כמובן, אבל הוא צפוי לחזור רק באמצע העונה, לכל המוקדם. מט קלמנט חוזר מפציעה ארוכה ויכול אולי להפתיע, אבל במשחקי ההכנה הוא נראה מזעזע ונשלח למיינורס, כך שקשה לראות את הג'ייז בונים דווקא עליו. מייק מארות' הותיק הובא כדי לסחוב קצת אינינגים, אבל לא הרבה מעבר לכך.

ומכאן לבולפן. ה"פן" של טורונטו היה טוב מאד בעונה שעברה. אבל בי ג'יי ריאן, הקלוזר המוכשר להפליא של הקבוצה, מתקשה להתאושש מהפציעה הקשה שעבר, ובמשחקי ההכנה מראה סימנים מדאיגים של ירידה בעצמת ההגשות. בטורונטו טוענים שהם סומכים עליו וימשיכו להשתמש בו כקלוזר, אבל מתכוננים לאפשרות שזה לא ממש יילך. מאחורי ריאן יש את הריליברים סקוט דאונס וברנדון ליג (הראשון שמאלי והשני ימני) שימשו כ-Setup Men. ג'סי קרלסון היווה את אחת ההפתעות הנעימות של הקבוצה בבולפן ובראיין טלייט, ג'ייסון פרייזור וג'רמי אקרדו משלימים בולפן איכותי למדי.

בהתקפה אין ממש שינויים דרמטיים. הקבוצה תמשיך להתבסס על ורנון וולס ואלכס ריוס המוכשרים אבל גם מאכזבים יחסית. אם שני אלה יוכלו סופסוף לתת במקביל עונה טובה, אולי טורונטו תוכל לעשות בלאגן בבית הזה. לפחות מריוס אפשר לצפות לשיפור משמעותי. לייל אוברביי גם הוא אכזב וימשיך לקבל הזדמנות להשתפר, אבל ייאלץ לחלוק זמן בעמדה עם קווין מילאר הותיק שהובא מבולטימור. סקוט רולן הראה קצת סימני חיים בעונה הקודמת, אבל הפציעה בכתף עדיין מטרידה אותו והוא לא יפתח בכל המשחקים. אדם לינד ינסה להוכיח את עצמו, וצפוי לשחק הרבה בתפקיד ה- DH וטרוויס סניידר ינסה להוכיח שהשם שיצא לו כבר במיינורס כתותח-על עתידי נכון כבר העונה, בעונת הרוקי ה"רשמית" שלו (סניידר שיחק בעונה שעברה בכמות מצומצמת של משחקים והספיק להותיר חותם).

בסה"כ לטורונטו אין קבוצה רעה, אבל בהיעדר פיצ'רים טובים יותר ליד האלאדיי הענק יהיה לה קשה להצליח, בפרט כשבי ג'יי ריאן לא במיטבו, מה שפוגע מאד בבולפן. וולס וריוס חייבים להתעלות כדי שהקבוצה תוכל לשמור על איזשהו סיכוי להוות גורם משמעותי במרוץ. קשה לראות איך כל הדברים האלה מתחברים יחדיו.

התחזית: מאזן של 82:80.

מאזן בעונה שעברה: 94:68

הגיעו: קוג'י אוהרה, פליקס פאי, טיי וויגינגטון, ריץ' היל, גרג זון, סזאר איטסוריס, ראיין פריל ומארק הנדריקסון.

עזבו: דניאל קבררה, אדם לואוון, קווין מילאר, רמון הרננדז, ג'יי פייטון וגארט אולסון.

מה יהיה אתם, עם האוריולס האלה? מתי הם יעמידו כבר קבוצה שבאמת יכולה להתמודד על המרוץ לפלייאוף ולא להיות בשר תותחים? לא שאין להם שחקנים טובים. ניק מרקאקיס ובראיין רוברטס הם אחלה שחקנים. ג'רמי גאת'רי פיצ'ר מוכשר ואדם ג'ונס ולוק ג'ונס הם שחקנים עם פוטנציאל, כומ גם אוברי האף (כשבא לו לשחק), והבולפן שלהם נראה פנטסטי. אבל כשאתה משחק בבית כזה, אתה לא יכול לחשוב על פלייאוף עם שחקנים כאלה.

נתחיל בפיצ'ינג. גאת'רי הוא פיצ'ר מוכח, שהסיבה העיקרית שבגינה שמו לא מוכר יותר היא הקבוצה בה הוא משחק שמנעה ממנו כמות ניצחונות גדולה יותר. אוהרה היה פיצ'ר מצטיין ביפן ונרכש ע"י האוריולס, וזוהי עונתו הראשונה בליגה. הוא צפוי להיות לא רע, אבל אל תצפו ל"אס". מאחוריהם – קטסטרופה. מארק הנדריקסון, אדם איטון והיידן פן. שני הראשונים הם פיצ'רים ותיקים וממש לא טובים. השלישי עדיין ילד (והמספרים שלו מהעונות הקודמות מחרידים). הרוטציה החלשה ביותר בבית בפער עצום. הבולפן, כאמור, דווקא סבבה. ג'ורג' שריל – שהיה הצלחה אדירה בעונה שעברה כקלוזר המחליף במקום כריס ריי הפצוע– עשוי לשוב לתפקיד שעליו השתלט. ריי, מצדו, חוזר מהפציעה בריא לתפקיד ה- Setup ולידו צפויים ג'ים ג'ונסון וג'יימי ווקר להשלים צוות מצוין.

בהתקפה יש פערים גדולים בין החלק העליון לחלק התחתון. בריאן רוברטס הראה יציבות מרשימה לאורך הקריירה וצפוי לתת עוד עונה טובה כאיש ה- Leadoff. אדם ג'ונס צפוי לתת עונה טובה מאד. ניק מרקאקיס הוכיח שהוא אחד האאוטפילדרים הכי טובים במשחק. אוברי האף נתן בעונה שעברה את העונה הטובה ביותר שלו מזה שנים, ואם יוכל לשחזר את יכולתו יכול להיות חובט מס' 4 לא רע בכלל. אבל בהמשך, יותר מדי שמות לא מוכחים: מלווין מורה שכבר מזמן לא מה שהיה פעם, לוק סקוט הבלתי מוכח, גרג זון (שמדי פעם נכנס לגרוב, אבל לא מהווה איום התקפי משמעותי), פליקס פאי המאכזב (שהובא בטרייד משייקגו) וסזאר איטסוריס שהוא עילוי הגנתי אבל באותה נשימה גם נטל התקפי.

בסה"כ אין הרבה מה להרחיב את הדיבור. קבוצה חלשה שלא תאיים על הפלייאוף, ובד"כ תהווה טרף קל לגדולות, אם כי יש פוטנציאל להבלחות מדי פעם. אם הרוטציה תצליח להביא את הקבוצה ליתרון באינינגים המכריעים וההתקפה תתחבר, אולי הם יוכלו לעשות יותר ואולי – מי יודע – לעבור את טורונטו בקרב על המקום הרביעי, אבל קשה להאמין שיהיה להם אפילו מאזן חיובי עם הסגל הזה.


התחזית: מאזן של 92:70