המהפכה הצליחה, החולה טרם

באחד השבועות הראשונים של אליניב ברדה בגנק, הוא נקרא לשיחה אצל מאמנו לשעבר, הוגו ברוס: "בבלגיה, אתה לא יכול להחזיק בכדור כמה שאתה רוצה כי מיד יידבקו אליך מגנים. אתה חייב ללמוד לעשות פעולה עם שחקן הגנה 'על הגב' ולשפר את הפיזיות שלך", אמר המאמן לחלוץ הישראלי. ברדה הפנים. שנה וחצי מאוחר יותר, אנשי הכדורגל בבלגיה מסכימים כי הוא הפך לאחד השחקנים הבולטים והטובים בליגה. בנבחרת, המקום שלו בהרכב של דרור קשטן מובטח.

הסיפור של ברדה מהווה את הפן החיובי לתופעה שמלווה את הכדורגל הישראלי בשנתיים אחרונות – המעבר לליגה הבלגית. לברדה המעבר עשה רק טוב, לשחקנים אחרים פחות, אלא ששאלה אחת נותרה עדיין פתוחה: כיצד המעבר לבלגיה משפיע על נבחרת ישראל? בקמפיין הקודם ישראל איבדה סיכוי ריאלי להעפיל ליורו בשלב מוקדם יחסית. חילופי הדורות שביצע קשטן במהלך הקמפיין, לא אפשרו מענה לשאלה.

הפעם, ערב המשחקים הגורליים נגד יוון, המצב השתנה. ארבעת הלגיונרים מבלגיה הפכו לכוח מרכזי בנבחרת ומהווים רוב מבין 10 השגרירים שנכללים בסגל. המספר הזה של שחקנים שמשחקים מחוץ לליגה המקומית מהווה שיא במונחים של נבחרת ישראל. עכשיו אפשר לבדוק: האם המעבר לבלגיה עושה טוב לכדורגל הישראלי?

עד לפני כ-10 שנים, רוב השחקנים הבלגים הבכירים נשארו בליגה המקומית. בשנים האחרונות, המגמה השתנתה. חוק בוסמן נכנס לתוקף, השערים נפתחו והכדורגלן הבלגי המוכשר נוטש כבר בגיל צעיר, בעיקר לכיוון הליגה ההולנדית השכנה. כתוצאה מכך, התמלאה הליגה בשחקנים זרים. המשמעות המיידית לכך הייתה כפולה: הרמה ירדה באופן משמעותי וכמו כן, הליגה הפכה למעין תחנת אוטובוס לשחקנים מוכשרים. באים לשנתיים וממשיכים הלאה, לתחנה הבאה. "בהשוואה לליגות הבכירות באירופה, אין כאן יותר מדי איכות. שחקן טוב שמשחק פה, עוזב מיד. הליגה קולטת שחקנים איכותיים, מוכשרים וחסרי ניסיון שבאים ללמוד ולהתקדם האלה. בהקשר הזה, מדובר בבית ספר מצוין", מסביר ברוס.

אחד המאפיינים הבולטים של הליגה הבלגית היא המשחק ההגנתי הקשוח. ברוס מתאר: "12 מתוך 18 הקבוצות משחקות הגנתי. כל השחקנים נמצאים מאחורי הכדור וזה אומר שאין שטחים פתוחים במגרש. הבלמים מאוד אגרסיבים והכדורגל מאוד פיזי". הפיזיות והאפרוריות של הליגה היא גם זו שהפכה את הכדורגלן הישראלי הטכני לזר אטרקטיבי שבולט לעין. מצד שני, כפי שקרה במקרה של ברק יצחקי וסלים טועמה, שחקן שלא מתאים את עצמו לאגרסיביות המקומית, לא יכול לשרוד.

אם תרצו, מדבר בסוג של עיסקת חליפין המתאימה לשני הצדדים. הכדורגלן הישראלי מוסיף טכניקה וברק ומקבל בתמורה ערכים של מקצוענות, משטר אימונים, כוח פיזי ולבולטים יותר, גם אפשרות להתקדם קדימה לתחנה הבאה. ברוס: "לכל הישראלים יש את אותם בעיות בהתחלה, אבל כולם השתפרו ממשחק למשחק. למשל, ברדה היה מאבד הרבה כדורים כי הוא לא הסתדר עם המשחק ההגנתי. לא הייתי צריך ללמד אותו איך לבעוט או לשלוט בכדור, אבל הוא איבד המון כדורים והבין שהוא לא יכול להחזיק בכדור זמן רב, אלא לתקוף את המגן ולהתחזק פיזית. הוא הקשיב למאמנים ולחברים לקבוצה ולמד מהר. אחרי מספר חודשים, כולם רואים כי הישראלים הם שחקנים טובים".

גם יואב זיו חווה קשיי התאקלמות בלוקרן, אליה הגיע בינואר. במשך ימים ארוכים הורה לו המאמן, ג'ורג' לייקנס, לתרגל הגבהות לרחבה תוך כדי ריצה. "המקצוענות בבלגיה שונה לחלוטין", מוסיף שחקן העבר, שלום תקוה. "הרמה המקצועית, הקצב באימונים וסדר היום של השחקן לא דומים בכלל לאלה שנהוגים בישראל". בנוסף, אסור לשכוח את האלמנט הכלכלי. ב-2008, השכר הממוצע בליגה עמד על 134 אלף יורו לעונה. נתון שהופך את בלגיה לאטרקטיבית גם עבור שחקנים שלא מהווים פוטנציאל להתקדם לליגות הבכירות.

בלגיה תורמת לכדורגלן הישראלי גם באספקט המנטלי. לוקרן, לדוגמה, היא עיר אפורה למדי ומבודדת יחסית. בילויים ליליים נמצאים ברדיוס של שעה נסיעה לפחות. "כדי להצליח בבלגיה, צריך לבנות מערך הגנה ולהתמודד גם מחוץ למגרש", טוען תקוה. "זו שפה זרה וחשיבה שונה ולאורך שנים זה נותן שיפור בכל הפרמטרים. שחקן מקבל דברים שהוא לא יכול לקבל בישראל. זה מחשל, מבגר ומחזק ואין לי ספק שהשחקנים שמשחקים בבלגיה מגיעים לכאן משופרים".

תקוה כועס על הזלזול שמופגן בישראל כלפי הכדורגל הבלגי: "מישהו פה בכלל יודע מה זה לוקרן? מישהו יודע איזה היכל של כדורגל יש בגנק? מפה קל להעביר ביקורת. אצלנו, שחקן שלא משחק בברצלונה לא מוערך. מבחינתי, כל דבר שמעבר לכדורגל הישראלי עולה בכל הפרמטרים על מה שקורה כאן. אני ממליץ לכל שחקן לברוח מפה מהר ככל האפשר, לפני שיהיה מאוחר".

ברוס מסכם: "אני חושב שהליגה הבלגית הפכה את הישראלים לטובים יותר, כי מדובר בכדורגל שונה מישראל. נכון שאנחנו לא מעצמת כדורגל, אבל אני מעריך שהליגה נמצאת איפשהו באמצע בין ישראל לאנגליה או ספרד. הישראלים טובים לליגה, כי הם מוסיפים איכות וטכניקה, אבל הדברים שנלמדים כאן הם שאי אפשר להצליח רק עם טכניקה, צריך לשלב לתוכה גם כוח".

במובן מסוים, אפשר לומר שהעונה הזו הצילה את כבודו של הכדורגלן הישראלי בבלגיה. אחרי הקדנציות הלא מוצלחות של גיל ורמוט, יצחקי וטועמה (שעדיין נמצא פורמלית בסטנדרד ליאז'), עונה מצוינת של ברדה ועומר גולן והתאקלמות טובה של אבי סטרול וזיו הבטיחו כנראה שגם בעתיד נמשיך לחזות בתופעת ההגירה לבלגיה. ההתקדמות המקצועית והמנטלית של הכדורגלן הישראלי בבלגיה היא תופעה חיובית, שעדיין צריכה לעמוד במבחן התוצאה.

המשחקים מול יוון יהוו נקודת ציון. אם לא יקרה שום דבר בלתי צפוי, 10 מתוך 18 השחקנים שיתלבשו בשבת יהיו לגיונרים, בדיוק כמו מספר הלגיונרים של יוון, אלופת אירופה לשעבר. הנתון הזה הוא חסר תקדים גם בהשוואה לקמפיינים המוצלחים יותר של הנבחרת כמו מוקדמות מונדיאל 2006 ומוקדמות יורו 2000, שהסתיימו בתבוסה הכפולה לדנמרק במשחקי ההצלבה ופרשת נערות הליווי. גם בימים הגדולים של אייל ברקוביץ' וחיים רביבו, לא היו סביבם שחקנים משלימים שמגיעים מקבוצות אירופאיות. הסגל הנוכחי של קשטן צריך להוכיח את השיפור והבגרות של שהכדורגלן הישראלי עבר בחו"ל. תקוה משוכנע: "צריך לצפות ליותר מנבחרת כזו. שחקנים שמשחקים בכל שבת בליגה זרה, לא חדש להם לשחק מול שחקנים אירופאיים. אין ספק שזה צריך להוות יתרון".