פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ככה נראה משחק גורלי

        לאירן וערב הסעודית יש כמה חשבונות לסגור: דת, פוליטיקה, כסף, שליטה, גרעין. עכשיו תוסיפו לזה משחק כדורגל שבו שתיהן חייבות לנצח

        הסיפור הזה מתחיל הרבה לפני ש-90 אלף אירנים יגדשו את איצטדיון אזאדי בטהרן ביום שבת הקרוב, בשעה 7 בערב. תנסו יותר בכיוון של 680 לספירה, לפני יותר מ-1,300 שנה, אז החלה התהום בדת האיסלם להיפער. התנגדותם של אנשיו של עלי, או בערבית "שיעת עלי", להכתרתו של יאזיד לח'ליף האיסלם הביאה לקרב עקוב מדם, קרב כרבלא. היה זה אירוע מכונן באיסלם ולאבן הדרך החשובה ביותר ביצירתה של השיעה – היא הדת של אנשי סיעת עלי. מותו של חוסיין הפך גם לאירוע הטראגי ביותר בחיי הקהילה השיעית ובעיקר מוכרות התמונות של קנאים שיעים המכים את עצמם עד זוב דם בחג העאשוראא כאות אבל על מותו של מנהיגם. התהום הזו, שנפערה לפני 1,300 שנה, שינתה מאז פנים וצורות, אבל היא עדיין נותנת את אותותיה בצורה ברורה. לאורך השנים היא גם הציבה את אירן ואת ערב הסעודית בשני הקצוות של עולם האיסלם. עכשיו תנסו לספר למהדי מהדביקייה, קפטן נבחרת אירן, שהמפגש בין הפרסים לסעודים בשבת הוא סתם עוד משחק כדורגל.

        וזה לא שהבעיות נעצרו ב-680 לספירה. כאלף שנים אחר כך, בראשית המאה ה-19, היה זה מוחמד עבד אל-ווהאב שיצא למסע דתי ופוליטי בשביל להחזיר לאיסלם עטרה ליושנה. הווהאבים סימנו לעצמם מטרות, והשיעים - "מקלקלי האיסלם" ומעריצי הקדושים, היו יעד ראשוני לחיצים. ב-1802 חיללו הווהאבים את קברו של האימאם חוסיין, הקדוש כל כך לשיעים. אחר כך הם המשיכו במסע כיבושים אל תוך חצי האי ערב, היא סעודיה, כשבדרך הם מחללים את בית הקברות בו קבורים האימאם השיעי השני, והשלישי, והרביעי, והחמישי, והשישי. ב-1925 רצחו הווהאבים מספר גדול של שיעים ובעקבות זאת הם הפכו למיעוט שולי ונרדף בחיי החברה והכלכלה של חצי האי. בשנת 1932 מסתיים המהפך של הווהאבים והתנועה שהחלה עם עבד אל-ווהאב הופכת לממלכה הערבית הסעודית. המלך הסעודי הראשון, עבד אל-עזיז אבן אל-סעוד, מכריז על הווהאביה כדת הרשמית של המדינה. הסעודים הם הווהאבים. עכשיו תנסו לספר לקפטיין הסעודי יאסר אל-קנטאני שהמפגש בין הווהאבים לשיעים, בטהרן, יהיה בעיקר חוויה ספורטיבית.

        לסיום החלק ההיסטורי יודגש כי הבעיות לא נעצרו במאה הקודמת. בשנת 1979, במהלך מלחמת אירן-עירק, תמכה ערב הסעודית בעירקים באופן ברור. התחזקות העוצמה השיעית במזרח התיכון היה הדבר האחרון שרצו בו בסעודיה. בשנת 1987 בעימותים קשים בין כוחות הביטחון הסעודים לעולי רגל שיעים נהרגו כ-400 אזרחים אירנים. האייאתוללה ח'ומייני קרא אז להפיל את משפחת המלוכה הסעודית. בשנה שלאחר מכן פגע ארגון המזוהה עם שירותי המודיעין האירנים בדיפלומטים סעודים ברחבי העולם. היחסים בין אירן וסעודיה נותקו אז באופן רשמי. הקשר בין טהרן לריאד אומנם חודש לאחר כשלוש שנים אבל החשדנות והמתיחות הגדולה הן עדיין המילים הבולטות לתיאור יחסי שתי המדינות. החשש הסעודי הגדול הוא מפני התעצמות הכוח וההשפעה השיעית באזור. האירנים מצדם חותרים להגמוניה ורוצים להיות המדינה המוסלמית הראשונה באזור שתפתח נשק גרעיני. הסעודים יודעים שיש בתוכם מיעוט שיעי של כ-15 אחוז ושאסור לתת לאירן לעורר אותו מתרדמתו בשום מחיר. האירנים הם שיעים. הסעודים הם סונים-ווהאבים. הסעודים נחשבים לבת הברית הערבית החזקה ביותר של ארה"ב. ארה"ב עבור האירנים היא "השטן הגדול". הסעודים רוצים להיות מנהיגי העולם הערבי. האירנים הם בכלל פרסים. ביום שבת בערב הם ייפגשו למשחק שהוא הרבה מעבר לכדורגל.

        סעודיה - למלך אין כתר

        בית מס' 2 האסייתי מעולם לא היה מתוח יותר. מדהים שבבית בו במקום הראשון ובמקום השני ממוקמות צפון קוריאה ודרום קוריאה, על האיבה והמתיחות וההיסטוריה שלהן, עדיין הסיפור הגדול באמת נמצא במקומות שלוש וארבע. כרגע, אחרי ארבעה משחקים, דרום קוריאה ניצבת בראש עם 8 נק'. אחריה צפון קוריאה עם 7 נק'. במקום השלישי ניצבת אירן עם 6 נק' ואחריה ערב הסעודית עם 4 נק'. איחוד אמירויות ערב חותמת את הטבלה, ללא ניצחון, עם נקודה אחת קטנה.

        המפגש בשבת בטהרן מוגדר בעיתון "אל-עוכאז" הסעודי, כמו גם במדורי הספורט בממלכה, כמשחק של להיות או לחדול. בעצם כל ההתנהלות הסעודית משדרת שאם ביום שבת אין ניצחון, זעזוע רציני צפוי בחצי האי ערב. לציפיות הגדולות יש כנראה קשר לכך ש"בני המדבר", כינויה הרשמי של הנבחרת הסעודית, קיבלה תיאבון מאז העפילה לראשונה בתולדותיה למונדיאל בארצות הברית ב-1994. מאז ההופעה ההיסטורית שלה שם, כולל הסלאלום הבלתי נשכח של סעיד אל-אווירן ב-1:0 על בלגיה וההעפלה הסנסציונית לשלב שמינית הגמר, הסעודים עלו לכל מונדיאל ומונדיאל.

        אבל השנה נראה כי למלך אין כתר. הסעודים בלחץ, ו-7,000 הנסיכים לבני משפחת סעוד לא מצליחים להחזיק מעמד עם שום מאמן. בתחילת הקמפיין הנוכחי החליטו בסעודיה לגבי משרת המאמן, כי אם סעודיה לא תבוא אל ברזיל, אז ברזיל תבוא לסעודיה. היה זה ב-2005 כשהמאמן מרקוס פאקטה, יליד ריו דה ז'ניירו, עשה את כל הדרך לריאד. אבל הרומן שלו עם הנבחרת הלאומית לא צלח והסתיים אחרי שנה וחצי, מיד אחרי המונדיאל. אל נעליו נכנס הליוס דוס אנחוס, יליד ג'נאובה שבצפון ברזיל. גם ההתקשרות הזו לא הולידה חברות אמת, ובשנת 2007, אחרי הפסד 3:0 לקזחסטאן בגביע אסיה, דוס אנחוס קיבל כרטיס טיסה הביתה לברזיל. חיפשו וחיפשו הסעודים מאמן שיצעיד אותם למונדיאל 2010 ובסוף נפל הפור על נאסר אל-ג'והאר, יליד ריאד וכוכב הנבחרת לשעבר. אל-ג'והאר, שכבר אימן את הנבחרת הלאומית בעבר וב-2002 אפילו הפסיד לגרמניה 8-0, קיווה שהקמפיין הנוכחי שלו יהיה בסימן הצלחות. אבל הצלחות לחוד והנבחרת הסעודית לחוד. אחרי שמונה חודשים בלבד, אחרי הפסד חוץ 1:0 בצפון קוריאה, עם ארבע נקודות מארבעה משחקים, הסעודים שחררו הביתה גם את אל-ג'והאר.

        עכשיו, קצת אחרי שאת התפקיד קיבל הפורטוגלי חוסה פאסיירו הפורטוגלי, מקווים בריאד, עולים לרגל במכה, ומתפללים במדינה, שהישועה של הנבחרת באמת תדבר פורטוגזית. אחרי שהפסידו לשתי הקוריאניות, בני המדבר צמאים לניצחון.

        אירן - המלך עלי דאי

        היריבה השיעית של הווהאבים נראית דווקא רגועה יותר. ה"טים מאלי", או בפרסית "הנבחרת הלאומית", הצליחה להשיג שש נקודות בארבעה משחקים, ושחקניו של המאמן עלי דאי יודעים שניצחון על הסעודים ישלח את סוכנת הנסיעות של הנבחרת לבירורים ראשוניים לגבי מחירי הטיסות מטהרן לקייפטאון. אירן מאוד רוצה לשחק במונדיאל הרביעי בתולדותיה: אחרי התיקו ההיסטורי 1:1 נגד סקוטלנד במונדיאל 1978 בארגנטינה, אחרי ההיסטוריה שנעשתה בשנת 1998 כשהאירנים ניצחו במו רגליהם את "השטן הגדול" מאמריקה 1:2, ואחרי העפלה נוספת למונדיאל בשנת 2006, הירוקים-אדומים-לבנים שחגגו בסוף השבוע שעבר את ה"נורוז", הוא ראש השנה, רוצים להמשיך ביום שבת לחגיגות חול המועד.

        אבל אפרופו חגיגות, באירן יודעים שסעודיה לא רק רוצה להרוס להם את ההעפלה למונדיאל אלא אף הצליחה בזה כבר בעבר. זאת בעיקר בגלל שההיסטוריה של המפגשים בין שתי הנבחרות היתה תמיד סוערת. אבל נראה שבשני העשורים האחרונים, כששתי הקבוצות כבר מגיעות לישורת האחרונה, השפיץ הסעודי בנעל מחודד הרבה יותר. בשנת 1994, כשעלי דאי היה אז חלוץ מטרה בן 25, התייצבה אירן למשחק הכרעה נגד ערב הסעודית על הזכות לנסוע למונדיאל בארה"ב. במשחק שייזכר לעד בסעודיה ושאותו דאי היה רוצה לשכוח, ניצחו בני המדבר את בני אירן 3:4. דאי זכה אז בתואר השחקן המצטיין של טורניר המוקדמות. הוא זכה גם לתואר מלך השערים של הטורניר, עם ארבעה שערים בחמישה משחקים. אבל דאי וחבריו האירנים ראו איך דווקא הסעודים לוקחים את כרטיס הבית האסייתי ונוסעים לשחק במגרשים של הדוד סאם.

        ב-1998 האירנים, כאמור, העפילו למונדיאל, אבל ב-2002 הם שוב נשארו בבית. למה? סעודיה. בשני משחקי הבית המוקדם שהתקיימו אז בין הקבוצות הצליחו הסעודים לאסוף 4 נקודות, שבסופו של דבר העלו רק את הראשונה, סעודיה, אוטומטית למונדיאל, ושלחו את השנייה, אירן, להפסיד במשחקי ההצלבה ולהסתכל שוב על המונדיאל – מטהרן.

        הלחץ על דאי, אם כן, גדול מאוד. בטהרן יודעים שהפסד ביתי לערב הסעודית ידרדר אותם למקום הרביעי, ממנו אי אפשר לחלום אפילו על דרום אפריקה. הם גם יודעים שהפסד ביתי שלהם משמעו סיכוי נמוך מאוד לעלייה מפני שמתוך שלושת המשחקים שייוותרו להם - רק אחד ישוחק בטהרן, נגד איחוד אמירויות ערב החלשה, ודווקא שני המשחקים הקשים, נגד דרום קוריאה וצפון קוריאה, ישוחקו בסיאול ובפיונגיאנג בהתאמה. תוסיפו לזה שגם האירנים החליפו שלושה מאמנים בשלוש שנים, אמיר ראלנוי הטהרני, חבייר קלמנטה הספרדי ועכשיו עלי דאי, ותבינו שגם האייאתולות, כמו הנסיכים בסעודיה, מתפללים עכשיו חזק לקראת יום שבת.

        "מדובר במשחק לחיים ולמוות"

        המשחק הראשון בין ערב הסעודית לבין אירן התקיים בספטמבר האחרון בריאד. בני המדבר עלו ל-1:0 מבטיח, אבל חילופים נכונים של המלך דאי העניקו לאירנים שוויון קריטי בדקה ה-81. מאז המשחק ההוא בספטמבר מביטות שתי הנבחרות האלו זו לזו בעיניים. עיתוני הספורט בשתי הארצות עושות את הבילד-אפ שלהן למפגש על עליה למונדיאל, אבל גם על הרבה יותר מזה. שחקני נבחרת סעודיה לא התראיינו בשבוע האחרון. אנחנו נאלצנו להסתפק בכרים באררי, קשר נבחרת אירן. הוא היה מוכן רק לומר לעיתון מקומי שה"מתח לקראת המשחק הזה גדול מאוד. אנחנו נצטרך לשחק זהיר כי אנחנו יודעים שסעודיה חייבת ניצחון כדי לחזור לתמונת העלייה. אנחנו גם יודעים שעבור הסעודים מדובר במשחק לחיים ולמוות, לא פחות. הסעודים תמיד משחקים נגדנו בצורה חזקה. אין סיבה שהפעם זה יהיה אחרת".

        גם מהדי מהדביקייה המנוסה בחר שלא לעדן את ההתייחסות שלו למפגש בין שתי המדינות שכל כך רוצות לנצח. "עבורנו, וגם עבור הסעודים", הוא אמר לסוכנות הידיעות האירנית ISP, "המשחק הזה הוא פשוט משחק לחיים ולמוות".

        90 הדקות בשבת באיצטדיון אזאדי, יודעים כולם, יהיו בין 22 שחקנים שמאוד רוצים להעפיל למונדיאל, אבל זה גם יהיה משחק בין שתי מעצמות שחושדות זו בזו ללא הפסקה ושסוחבות איתן הרבה חשבונות מן העבר. ממות הקדושים של חוסיין בקרב כרבלא, דרך רגשות הקיפוח של השיעים, דרך עליית הווהאבים, הקנאות דתית, ההגמוניה האזורית, הכורים הגרעיניים, ה"מלחמה הקרה" הבלתי נפסקת והיריבות הספורטיבית הלוהטת, ינסו שתי המדינות האלה – המייצגות שני כוחות מנוגדים באזור - לעלות בשבת על שורטס, לבעוט בכדור ולנצח.