סוס (מ)ערבי גזעי

עונה משונה עוברת על כריס פול וחבורתו. הם הגיעו אליה במומנטום מצוין ועם תחושה שהם קונטנדרים לכל דבר, פתחו אותה די רע אבל לא נורא, סבלו מפציעות, כמעט איבדו את טייסון צ'נדלר בטרייד כלכלי נטו, סוף סוף התחברו אחרי האולסטאר, ואז שוב סבלו מפציעות. זאת, אולי, הבעיה העיקרית של הצרעות - מדובר באוסף של נפצעים סדרתיים שבדרך נס נשאר בריא בשנה שעברה. הסינכוי שלהם להצליח יהיה אם אותו נס יביא את כולם בריאים לפלייאוף.

הסיבה שההורנטס מדורגים כאן ראשונים כבעלי סיכוי להיות הסוס השחור במערב היא שפוטנציאלית מדובר בקבוצה טובה יותר מזו של העונה שעברה. כריס פול זה עדיין כריס פול, אחד מחמשת שחקני הכדורסל הטובים בעולם. סביבו נמצאים אותם שחקנים, בתוספת ג'יימס פוזי שמביא הגנה, אנרגיות, מנהיגות ובעיקר יכולת קלאץ' מופלאה מהספסל. תוספת נוספת היא רסול באטלר, שפורץ השנה כשוטינג גארד הרבה יותר טוב מכל מה שהיה ליד פול עד היום. בחודשיים האחרונים באטלר מספק יותר מ-15 נקודות למשחק עם יותר מ-2 שלשות, יחד עם אתלטיות, הגנה ומהלכי מומנטום. דייויד ווסט גם הוא התאושש מפתיחה חלשה ונכנס לקצב, אבל לאחרונה שוב מדשדש.

השאלה, שמכילה בתוכה את השאלה הבריאותית, היא באיזה כושר יגיעו צ'נדלר ופז'ה סטויאקוביץ' לפלייאוף. פז'ה ממשיך בירידה, גם בתחום הקליעה, ושוב סובל מבעיות גב שלא נותנות לא מנוח. צ'נדלר הפך מאחד משחקני ההגנה הטובים בליגה ועוגן חשוב בהצלחה של ההורנטס בשנה שעברה לסתם עוד סנטר השנה - כפי שהיה במדי הבולס במשך כל שנותיו בשיקגו - והפציעות מגבילות אותו רוב הזמן.

קשה להאמין שהמעבר לאוקלהומה סיטי שבוטל בגלל הפחד של הת'אנדר ממצבו הפיזי לא השפיע על הסנטר המוכשר ועל מצב הרוח בקבוצה. הדבר האחרון שקבוצה שחושבת על אליפות צריכה על הראש זו האפשרות שהבעלים שלה לא מסוגל להחזיק אותה בחיים, שברגע שיתאפשר לו הוא ימכור נכסים למרבה במחיר. אמנם צ'נדלר חזר בכושר לא רע ועזר לצרעות להיכנס לרצף של שבעה נצחונות אחרי האולסטאר, אבל אלה לא התחושות שאמורות להניע אלופה פוטנציאלית. אבל לתפקיד האנדרדוג זה מתאים בול.

"תיאוריית יואינג" אותה המציא כתב אתר ESPN ביל סימונס מנסה להסביר מצב בו קבוצה משחקת טוב יותר דווקא לאחר שהכוכב הגדול ביותר שלה נפצע. בגדול, הטענה המרכזית היא ששאר השחקנים לוקחים על עצמם יותר ומתעלים. לרוב התיאוריה מנסה להגיד גם משהו שלילי על הכוכב, על האגו הגדול מדי, על חוסר יכולתו להפוך את האחרים סביבו לטובים יותר, על כך שהוא חוסם את ההתקדמות של חבריו לקבוצה.

יוסטון משחקת טוב יותר ללא טרייסי מקגריידי. תיאוריית יואינג בהחלט קשורה לכך, אך במקרה של הרוקטס היא מתערבבת אם הסבר הרבה יותר פשוט - טימאק שיחק העונה רע. מאוד. הוא לא רק שיחק בקצב משלו, פוגם בשטף המשחק וגרם לשחקנים סביבו להיראות פחות טוב, הוא גם עשה את זה באופן מאוד לא יעיל וחסר מודעות עם פחות מ-39 אחוזים מהשדה. בלעדיו ריק אדלמן יכול לפתוח עם שני המומחים ההגנתיים שלו בכנפיים - רון ארטסט ושיין באטייה, והם הופכים את הקבוצה לטובה יותר מכפי שהיתה רוב העונה.

מאז שטימאק גמר את העונה יוסטון ניצחה 14 מ-17 המשחקים שלה. החמישיה הפכה מאוזנת, יאו מינג בכושר טוב, הספסל יעיל, על הקווים יש מאמן נהדר וכמעט הכל הולך חלק. עכשיו נשאר לבדוק איך זה ייראה בפלייאוף. האם דווקא בלי מקגריידי יצליח יאו לעבור סוף סוף סיבוב? הסיכוי נראה סביר לחלוטין. גם אם לא בטוח שהסגל הנוכחי מוכשר מספיק כדי להפתיע את אחת הגדולות, אין ספק שמדובר בקבוצה שאף כוכב לא ירצה לפגוש בפלייאוף. באטייה וארטסט הם שניים שמסוגלים לשמור על כל שחקן בעמדות 1 עד 4, ואפשר להיות בטוחים שאם קובי, ג'ינובילי, ברנדון רוי, נוביצקי ואפילו פול ייתקלו בהם הם יצטרכו לירוק דם עבור כל סל.

בכל מה שקשור לכמות כשרון ולעומק יוטה לא נופלת מאף קבוצה בליגה, אבל היא לא מצליחה לשחרר אותנו מהתחושה שמשהו חסר לה כדי לנצח סדרת פלייאוף מול קבוצה חזקה באמת. יוטה לא השיגה את המשהו הזה השנה. זו עדיין קבוצה שעושה יותר מדי פאולים, חסר לה סטופר אמיתי, שחקני הפנים שלה רכים מדי וקשה לה לרווח משחק עם קלעים. קבוצה עם כל כך הרבה חסרונות שניתן לנצל בקלות בדרך כלל לא מצליחה בפלייאוף.

מה שהג'אז כן יכולים לקוות זה שהם נהיו מספיק טובים במה שהם טובים בו כדי להצליח להפתיע. קרלוס בוזר אמנם מתקשה להתאושש מהפציעה, אבל לאחר שבפלייאוף האחרון הוא יותר הפריע מהועיל ניתן לאמר שדעיכתו תורגש פחות משנדמה ממבט ראשון, ואם הוא יחזור ליכולתו הטובה זה יהיה בונוס. סביבו לא מעט שחקנים נראים טוב יותר מבעבר, בעיקר אמור הדבר לגבי שחקני השנה השלישית רוני ברואר ופול מילסאפ. גם ממו אוקור טוב יותר וסי ג'יי מיילס הפך לשחקן חמישיה לגיטימי, יחד עם בוזר, דרון וויליאמס, אנדריי קירילנקו וקייל קורבר מדובר בשמינייה איכותית מאוד שאסור לזלזל בה.

מבין קבוצות הפלייאוף הנותרות, דנבר לא נכנסה לרשימה כי היא הגיעה לשיא לפני שלושה חודשים ומאז נמצאת בירידה, בעוד שדאלאס לא נכנסה כי היא הגיעה לשיא לפני שנתיים ומאז נמצאת בירידה. נשארנו עם פורטלנד, שנמצאת כאן בעיקר תודות לאלמנט המסתורין. אף אחד לא יודע איך הקבוצה הזאת תיראה בפוסט סיזן, ועם שמות חדשים לחלוטין כמו רודי פרננדז וגרג אודן היא יכולה לתפוס יריבה לא מוכנה. לבלייזרס יש סגל עמוק, מאמן נהדר, בית שקשה לנצח בו ובעיקר את ברנדון רוי, שחקן קלאץ' מבין הטובים בליגה שמאוד לא כדאי להגיע למשחק צמוד מולו.