אתה תהיה בוקולי?

גיז'רמו ישראלביץ' לקח ללב את תוצאת ה-0:0 המאכזבת של מכבי תל אביב מול מכבי פתח תקוה במחזור השלישי. למרות ששיחק, לראשונה בחייו, כמגן שמאלי, הרחק מהעמדה החופשית בקישור בה היה רגיל להיות מתופקד, ישראלביץ' היה מאוכזב. מהתוצאה ובעיקר מעצמו. "לא הייתי מספיק טוב, לא עשיתי את העבודה ואני לוקח אחריות על היכולת שלי", אמר לאנשי הצוות המקצועי בחוסר האנוכיות שכל כך מאפיין אותו.

הסיפור הזה משקף את אישיותו של הקשר הצנום. הוא מלמד על שחקן אכפתי, נחבא על הכלים, בוגר. אחד שלא מחפש תירוצים ולא מתלונן גם במצבים קשים. בקרב אנשי הכדורגל, ישראלביץ' מוגדר כ"אדם הנחמד ביותר בכדורגל הישראלי". אלא שאותה נחמדות עצרה את ההתקדמות שלו. לא מדובר באחד שימרפק את דרכו להרכב, ידחוף את עצמו בתקשורת וגם לא אחד שייקח אחריות ומנהיגות בזמנים קשים. לאורך השנים בארץ, ולמרות הכישרון שלא מוטל בספק, ישראלביץ' תויג על פי האופי שלו: שחקן נחמד.

העונה במכבי תל אביב ממחישה זאת היטב. לאחר שנים טובות בנצרת עילית (שאחת הסתיימה בירידת ליגה) ועוד שנתיים מוצלחות בכפר סבא (שהסתיימו בירידת ליגה), הקשר הגיע לקרית שלום במסגרת ההתחדשות של רן בן שמעון. העונה של הצהובים, ובמיוחד של שחקני הרכש, תסוכם ככישלון. ישראלביץ' לא שונה מאחרים. הוא לא יהיה זה שיספוג את הביקורות, החצים והאש. הוא גם לא יהיה זה שיתבלט יותר מכולם. אבל בגיל 26, עם עוד שנתיים לחוזה, במכבי תל אביב מכינים לו שינוי תדמית וחושבים על מודל: גוסטבו בוקולי.

ישראלביץ' הגיע לארץ בקיץ 2002 כעולה חדש מארגנטינה. עם רזומה של הופעה אחת בנבחרות הצעירות של האלביסלסטה, הציפיות מהקשר היהודי היו גבוהות. הקישור של מכבי חיפה כלל אז כוכבים כמו ננאד פראליה, ג'ובאני רוסו ועידן טל. ישראלביץ' הצעיר, למרות שלל הציפיות, לא הצליח להשתלב ומיעט לשחק. בחיפה זוכרים לו החמצה גדולה במשחק ליגת האלופות בלברקוזן (2:1). החמצה שמנעה ממנו לקנות את עולמו, ואולי סיימה את הרומן הקצר בקרית אליעזר.

מוטי איוניר, שקלט את השחקן כעבור עונה בנצרת עילית, מציע הסבר: "הוא אחד שצריך ביטחון וצריך שיהיה לו טוב. אם נותנים לו את הביטחון והוא מרגיש בנוח, הוא מחזיר. לא באופי שלו להיות בעל הבית או הכוכב. הוא אחד שבא לעשות את העבודה, ללכת הביתה לפינה שלו ולא לחפש תהילה. זאת הסיבה שהוא לא מצא את המקום שלו בהרכב מכבי חיפה. כשהוא הגיע לנצרת עילית, עניין אותו רק לחזור לשחק".

הדברים של איוניר באו לידי ביטוי בעונה האחרונה של ישראלביץ' בנצרת עילית. בחודש ינואר 2006, בעיצומם של מאבקי תחתית, משהו נשבר אצל הקשר. הוא התלונן בראיון עיתונאי כי משכורת החייל לא מאפשרת לו לפרנס את משפחתו וכי הוא חוזר הביתה למקרר ריק. סערת הרגשות שהתחוללה אצלו יצאה החוצה רק כאשר הוא נשבר, לאחר שתיקה ארוכה בנושא. באותה עונה, המספרים שלו ירדו, היכולת נפגעה והקבוצה נשרה בסופו של דבר לליגה הלאומית.

בכפר סבא, קבוצתו השלישית של ישראלביץ' בישראל, נזכרו השבוע שהשחקן עלה לשחק פעמים רבות עם פציעה, ולא אמר מילה. ישראלביץ' הוא לא אחד שמתלונן. בטח שלא כלפי חוץ. ההפך המושלם מהכדורגלן הישראלי הטיפוסי. התכונה הזו עזרה לו להתאקלם בצורה מושלמת מבחינה חברתית בכל אחת מן הקבוצות שלו ולהפוך לטיפוס אהוב בחדר ההלבשה. יחד עם זאת, כשזה מגיע לכר הדשא, נחמדות היא לאו דווקא תכונה טובה. לראייה, גם כפר סבא, למרות עונה נפלאה של ישראלביץ', מצאה עצמה בסופו של דבר בליגה השנייה.

ישראלביץ' חרש השנה את כל התפקידים במכבי תל אביב. מגן שמאלי, מגן ימני, קשר אחורי, קשר התקפי ושחקו אגף. במועדון מספרים כי למרות השינויים התכופים, שפגעו ביכולת שלו, לא נשמעה ממנו מילה של ביקורת. "לקח לו זמן להתאקלם", מספר גורם במועדון. "אסור לשכוח שהוא הגיע לקבוצה ללא שלד מוכן והתהליך היה קשה לכולם. שינויי התפקיד בתחילת העונה לא היו קלים עבורו, אבל הוא מקצוען והתאים את עצמו לכל עמדה".

"בכפר סבא נתתי לו לשחק חופשי, להוביל ולעשות דברים שהוא חושב ומבין. במכבי תל אביב התפקוד שונה. זה הביא אותו להראות את אותה יכולת כמו שאר השחקנים", מנתח אלי אוחנה. השינויים הללו יכולים לתת רק הסבר חלקי לעונה הבינונית שעובר השחקן בקבוצתו החדשה. בסופו של יום, הכישלון לא יודבק לישראלביץ', אבל ככל הנראה לא יזכרו לו שבלט יותר מאחרים. שלקח מנהיגות ברגעים קשים. זה לא באופי שלו.

"גיז'רמו הוא באמת אחד האנשים החיוביים והנחמדים בכדורגל הישראלי, ואני מאחל לעצמי לשתף איתו פעולה בעתיד. הוא אולי לא מאלה שמדרבנים את השחקנים בחדר ההלבשה, אבל בניגוד להרבה אחרים שטובים בדיבורים, הוא טוב על המגרש. הוא תמיד נותן הכל ומשקיע 200 אחוז", מסביר אורי אוזן, ששיתף עם השחקן פעולה בכפר סבא. אוחנה מוסיף: "גם אצלנו הוא לא היה רץ לדבר ולהראות כמה הוא חשוב. הוא בחור שקט ונחבא אל הכלים".

השאלה המתבקשת היא: האם, לאור האופי הנוח וההיסטוריה של ישראלביץ', הוא אינו מתאים לקבוצות עם ציפיות, לחץ ושאיפות כמו מכבי תל אביב. אוחנה עונה: "לשחק בקבוצה בסדר גודל של כפר סבא לא דומה מבחינת הציפיות והתקשורת לקבוצה גדולה, שם מצפים ממך ליכולת פנטסטית בכל משחק והתקשורת לוחצת. ישראלביץ' היה מהמובילים בכפר סבא, אבל במכבי יש מספיק שחקנים ברמה שלו. הוא בא כהשלמה לחבר'ה ולא מממש את היכולות גם מסיבות אובייקטיביות. אם הכל היה הולך כמו שצריך והוא היה משחק בתפקיד שלו, התפוקה שלו הייתה יותר טובה. כשהקבוצה לא טובה, הביטחון יורד ומתחילים לספור לך כמה כסף הרווחת". איוניר מסכם: "יש לו תכונה של לעשות מה שצריך. יחסית למה שקורה במכבי, הוא בסדר. עושה מה שצריך".

לאנשי מכבי תל אביב, ישראלביץ' מזכיר את גוסטבו בוקולי, ולא רק במימדי הגוף. הברזילאי עשה את הפריצה האמיתית בכדורגל הישראלי כשהגיע לחיפה לפני חמש שנים, בגיל 26. מישראלביץ', בן אותו הגיל, מצפים בקרית שלום לאותה פריצה: "חשוב לזכור שהוא מעולם לא קיבל צ'אנס אמיתי בקבוצה גדולה. צ'אנס אמיתי לא מקבלים בכמה חודשים", מסביר גורם במועדון. "הוא העתק של בוקולי, בעיקר במחויבות. ברור שהציפייה ממנו היא ליותר, שיביא את הכישרון שלו לידי ביטוי".

במכבי חושבים רחוק יותר בהשוואה לבוקולי. רעיון שמתגבש הוא להעביר את ישראלביץ' הסבה לתפקיד החדש שממלא הברזילאי במכבי חיפה. כלומר, להעביר אותו לתפקיד אחורי יותר בקישור, ולהפקיד בידיו את ניהול המשחק: "הוא התחזק מבחינה פיזית ומנטאלית ויכול לשחק בכל תפקיד בחלק הקדמי וגם כקשר 50-50. היכולת שלו לעשות הגנה והתקפה ביחד מאפשרים לו לשחק בכמה תפקידים. מבחינתנו, הוא מתאים להיות אחד מתוך 10 טובים ונמצא לו את המקום".

קצת מוזר לדבר על מונחים כמו פריצה, בהתייחס לשחקן בגיל 26. אם מנתחים את קו המחשבה במכבי, הרי שהניסיון הוא לעזור לישראלביץ' על רקע התכונות החזקות שלו: העבודה הקשה והשילוב בין יכולת טכנית, ראיית משחק ופיזיות מספקת לליגה הישראלית, במקום לדרוש ממנו דברים שאינם באופי שלו כמו מנהיגות או כוכבות. בוקולי תפס בחיפה את המשבצת של השחקן המשלים ולא המנהיג. מכבי תל אביב מצפה מישראלביץ' את אותם הדברים – להיות עוד שחקן טוב. להיות חלק מהפאזל. ואם אפשר, פאזל מנצח.

לעומת זאת, מבחינה מקצועית נטו, המחשבה הזו מפתיעה במקצת דווקא לאור השבת האחרונה. ישראלביץ' רשם את משחקו הטוב ביותר העונה, עם שער ובישול בניצחון 1:2 על הפועל פתח תקוה, דווקא כששיחק בעמדה המקורית שלו – בחלק ההתקפי של הקישור. אוחנה משוכנע: "יש לו אך ורק תפקיד אחד, להיות קרוב לשער של היריב. לטעמי, לא נכון לוותר על הזריזות והחוכמה שלו. צריך לתת לו חופש פעולה". אוזן מצטרף: "בשבת האחרונה נגדנו הוא היה הכי טוב על המגרש בגלל שסוף סוף תפקדו אותו נכון - ליד השער".