וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

פשוט טירוף

עו"ד אורי שלף

20.3.2009 / 14:29

אורי שלף חשב שהוא חווה הכל עם הפועל אוסישקין, עד שהגיע חצי גמר גביע האיגוד מול מכבי פ"ת, הסל בשניית המשחק האחרונה והניצחון בהארכה

אמש, בסביבות השעה אחת עשרה, הוגדרה מחדש המילה האהובה עליי – טירוף.

כל מי שהיה אתמול, בערך בשעה הנ"ל, במרכז הספורט הלאומי אשר בהדר יוסף כבר יודע על מה אני מדבר. כאלף ומאתיים צופים אדומים ונלהבים התקבצו אמש באולמה הביתי של הפועל אוסישקין וחזו בדרמה בלתי נשכחת, שזה עתה נכנסה להיסטוריה כמשחק הגדול ביותר אי פעם בתולדות המועדון התל אביבי האדום והצעיר. יש משחקים שבונים מסורת של מועדון, מאולם אוסישקין יש כמה כאלה: 25 הפרש בדרבי על מכבי וסלים בשניות האחרונות, שוב נגד מכבי, של זלוטיקמן ושל טפירו, שחזה אתמול מהיציע במשחק שיכנס לפנתיאון, הפעם לא של אולם אוסישקין, אלא של הפועל אוסישקין.

מאז הקמתה של הפועל אוסישקין כבר חויתי מספר משחקים שאחריהן צוטטתי באומרי משפטים כגון: "אין דברים כאלה" ו -" זו החויה הכי גדולה בחיי", אבל בכל פעם טעיתי מחדש, כי אחרי כל חוויה הגיעה חוויה מתקנת. זה התחיל במשחק הראשון בהיסטוריה, עבר למשחק העליה מליגה ב', גמר הגביע של ליגה ב' ועכשיו זה קרה שוב אתמול. ההבדל היחיד הוא, שאתמול הייתה דרמת מתח עם סל שיווין בשניה האחרונה שזה מאורע מרגש בפני עצמו, גם אם משחקים במתנס עירוני מול 20 בני משפחה וחברים, על אחת כמה וכמה כשזה קורה מול מפגן תמיכה חלומי של יותר מאלף אדומים מחושמלים במשחק של להיות או לחדול אחרי שחזרנו מהקבר. טירוף.

את גלעד שמחוני, קפטן הקבוצה וחברי הטוב, אני מכיר כבר למעלה מ- 20 שנה, אבל בילדותו לא הכרתי אותו, תמיד מסקרן אותי לדמיין איך האנשים הקרובים אליי היו בילדותם, אתמול זכיתי לרגע שבו יכלתי לראות את גלעד הילד, הוא נשטף ברגש של שכרון חושים בליווי חיוך טיפשי כשל היה ילד בן שלוש שזה עתה אכל גלידה שלמה לבד בלי שאף אחד יראה, או נער חצי מתבגר שאך סיים להתנות אהבים בפעם הראשונה בחייו. גם לקפטן חווית ליל אמשו שוב הייתה "החוויה הכי גדולה בחיים".

אבא של גלעד, שהיה מפקד גדול בצבא, אומר שאם אחרי מבצע מלחמתי מחלקים צל"שים לחיליים על מעשי גבורה סימן שהייתה פאשלה, כי כשמתכננים מבצע אף אחד לא אמור לצאת גיבור. בכדורסל הדברים מקבילים. העניין עם דרמות מתח עוצרות נשימה וסלים בשניות הסיום, הוא שבדרך כלל הם קורים כי בשלושים ותשע הדקות וחמישים ושלוש השניות לפני כן לא השכלת לשחק טוב יותר ולמנוע מעצמך את המותחן המיותר ללב. וכך קורה שבשבע השניות הנותרות, בעודך בפיגור חמש ואל סף הפסד, אתה קולע שלשה, הקבוצה היריבה קולעת רק אחד מהעונשין מהעבר השני, אתה מספיק לצאת להתקפה, לקלוע עונשין ולהחטיא אחד בכוונה, רק בכדי לזכות בכדור נוסף מהצד שתי שניות לסיום, שאחריו אתה מצליח לקלוע סל נוסף עם הבאזר, לשלוח את המשחק להארכה ורק אז... לנצח.

האמת? זה מתיש, זה מסוכן לבריאות ובשניה זה יכול להגמר הפוך, אבל אחרת זה היה משעמם, אחרת לא היינו אוהבים את המשחק הזה כל כך. ואחרי שיותר מאלף צופים ראו את הפועל אוסישקין מעפילה לגמר גביע האיגוד במשחק שעוד ידובר בו רבות בין סבים לנכדים, כל מה שנותר לי הוא לחשוב על הטירוף שיעטוף את משחק הגמר. ויש לי הרבה זמן לחשוב, כי בהגדרת הטירוף החדשה שאני נמצא בה אין מצב שאני נרדם בימים הקרובים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully