פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        החוליה החסרה של בניטז?

        אנדריי וורונין הוא מופת לעקשנות לא רק על המגרש. בקיץ רובי קין הועדף על פניו, אבל הסקורר שהוגלה לברלין, ידע שזה לא סוף הסיפור

        "אבא שלי תמיד חלם שאני אהיה כדורגלן מצליח ושאהפוך את שם המשפחה שלנו למפורסם", סיפר פעם אנדריי וורונין ובדיעבד פירש גם את מהלך הקריירה שלו ואת אחת מהתכונות הבולטות שלו והיא ההכוונה למטרה והשגתה.

        מעקשנות חיובית דומה נהנה גם אביו, שכאמור החליט שבנו יהיה כדורגלן ויצא להגשים את החלום. כשהיה בן שש נשלח אנדריי הקטן לאקדמיית כדורגל פרטית באודסה וכשהגיע לגיל 16 הרשים במדי אחת מנבחרות הנערים של אוקראינה ונחת בבורוסיה מנשנגלדבאך. ממדינה שזה עתה זכתה לעצמאות מחודשת והשתחררה מעול הסובייט העליון, הגיע למדינה מערבית וקפיטליסטית כגרמניה. "הגעתי למדינה זרה בגיל צעיר, לא הכרתי את השפה והייתי רחוק ממשפחתי, אבל עם הזמן הבעיות התמעטו והתרגלתי", סיפר על כך שלא נשבר וחזר לביתו.

        במהלך 14 השנים שחלפו מאז הגיע למערב גרמניה, נתקל וורונין בכמה צמתים חשובים ששוב הוכיחו את ייצר השאפתנות שאפיין אותו ואת משפחתו מאז היה ילד. ההיסטוריה מספרת שהוא תמיד עשה את הבחירה הנכונה וזה לפעמים שווה יותר מכל דבר אחר. קריירה של כדורגלן תלויה לא רק ביכולת ובבריאות, אלא גם בהחלטות נכונות על מעברים ממקום למקום וחלוץ אוקראיני אחר, אנדריי שבצ'נקו, יוכל להעיד על כך היטב.

        וורונין הגיע העונה לעוד שיא בקריירה שלו והוא מצעיד את הרטה ברלין למאבק על האליפות בגרמניה – הראשונה של הקבוצה מאז 1931, אם תזכה בה כמובן. אלא שבקיץ הקרוב, בהתאם לנסיבות השאלתו מליברפול, הוא כנראה ייאלץ לבצע החלטה גורלית פעם נוספת בנוגע לעתידו ככדורגלן.

        הקבוצה ההולמת?

        כשהגיע לגיל 21 עדיין התקשה אנדריי וורונין לצבור דקות במנשנגלדבאך, ביקש לעזוב ונענה בחיוב. מי ששמה את היד על היהלום הבלתי מלוטש הייתה מיינץ, ששילמה עבורו כ-45 אלף יורו. העובדה שהקבוצה הצנועה הייתה מדורגת אז בתחתית ליגת המשנה, לא הפריעה לו. "הגעתי למצב של ייאוש, הייתי מוכן לעזוב לכל מקום. אמרתי לעצמי שזה יהיה מעבר מצוין כי במיינץ אקבל הזדמנות להיכלל בהרכב הראשון", סיפר בראיון לאתר הרשמי של אופ"א לפני כמה שנים.

        שיתוף פעולה מוצלח עם המאמן יורגן קלופ, הביא לתוצאות מצוינות של הקבוצה ושל החלוץ, אבל מיינץ פיספסה שוב ושוב את העלייה לבונדסליגה הראשונה ו-וורונין סירב להישאר ב"קומפורט זון" - המקום בו כבר רכש את אמון כולם וסירב להאריך את חוזהו, כשהליגה הבכירה היא המטרה היחידה שלו.

        דינמו קייב, שטוטגרט ובולוניה גילו עניין, אבל וורונין בחר דווקא בקלן, שזה עלתה ליגה ועתידה הייתה להיאבק על מקומה בליגה. "בכל מקרה רציתי להישאר בבונדסליגה", סיפר על הבחירה, "קלן זה מועדון גדול ומקצועני עם מוניטין ידוע, בדיוק בנו שם אצטדיון חדש וזה היה המקום הכי מעניין מבחינתי לשחק בו באותה תקופה".

        העולה החדשה ירדה ליגה בתום אותה עונה, אבל וורונין כבר החל ליצור לעצמו שם של חלוץ לגיטימי ובקיץ ניצל סעיף שאפשר לו לעבור אם הקבוצה תרד ליגה ושוב עשה החלטה נבונה כשנחת בלברקוזן. בביי ארינה האוקראיני מוכוון המטרה כבר הפך לכוכב מוכר ומוכח בכדורגל הגרמני, אבל בפעם השנייה בתוך שנים ספורות, סירב להישאר על הקרקע הנוחה ופסק לטובת עוד שדרוג. זה הגיע בדמותה של ליברפול בה חתם בקיץ 2007. החלטות נכונות, כבר אמרנו?

        העמדה האידיאלית?

        וורונין ידע שבעצם ההגעה שלו לאנפילד הוא יאבד לראשונה אחרי שנים ארוכות את המקום בהרכב ואת תפקידו כשחקן מוביל, אבל התקשה לוותר על האפשרות לשחק באחד מהמועדונים הגדולים בעולם. דבר אחד היה ברור – אם זה לא קרה לפני כן, כעת כל העולם כבר הכיר את שם המשפחה של החלוץ האוקראיני, בדיוק כפי שתמיד חלם אביו.

        לא בטוח שגם אנשי המקצוע הטובים בעולם יוכלו לומר היכן הם היו מתפקדים את וורונין אם היה משחק בקבוצותיהם. במהלך השנים הוא הצטיין כחלוץ חוד, כשחקן כנף ואפילו כקשר התקפי מאחורי החלוץ. המשחק שלו בנגיעה אחת, ראיית המשחק שלו והבעיטה מטווחים בינוניים נחשבים למצוינים, אבל כך גם היכולת לכבוש שערים מתוך הרחבה.

        רפא בניטז ("אנדריי הוא מסוג השחקנים שעושים דברים בעזרת התנועה והבנת המשחק שלו") שיחק איתו גם בכנפיים וגם בתוך הרחבה וכשהאוקראיני ראה דשא הוא החזיר ביכולת לא רעה, אבל ליברפול רצתה יותר והמאמן הספרדי האמין שאת מה שחסר לו הוא ישיג בעזרת רובי קין. וורונין ירד כמה שלבים ברוטציה ושמח להיות מושאל לקבוצה בגרמניה, המדינה בה חי ב-12 השנים שקדמו לחוויה האנגלית.

        "כל כדורגלן זקוק לאמון ואני מרגיש שבהרטה גם המאמן וגם השחקנים האחרים מאמינים בי", אמר העונה וורונין, "אני לא יודע אם בליברפול יודעים מה אני עושה בגרמניה וגם לא איכפת לי מה הם חושבים עלי. אני כובש שערים לזכות הרטה, לא לזכותם. טוב לי בגרמניה, טוב למשפחה שלי ואני אשמח להישאר".

        התחנה הבאה?

        בחודשים הראשונים של העונה, אם כן, וורונין הצהיר בלב שלם על כך שהוא ישמח להישאר בגרמניה גם בעונה הבאה, בתקווה שאחרי שתקופת ההשאלה שלו תיגמר, ליברפול תמכור אותו ובמחיר לא גבוה. אלא שמאז השתנו פני הדברים, רובי קין נמכר לטוטנהאם ובאנגליה מעריכים שרפא בניטז עשוי לרצות את האוקראיני בחזרה.

        קבוצות אלופות תמיד היו צריכות ששחקנים שונים יגיעו לשיאם בתקופות שונות של העונה כדי להעניק את הערך המוסף וליברפול חסרה אחד כזה בשבועות האחרונים, בהם איבדה את המקום הראשון בליגה ונקלעה לפיגור משמעותי מאחורי מנצ'סטר יונייטד. באופן מעט אירוני, בדיוק באותה תקופה החל וורונין להפציץ ובששת המחזורים האחרונים הוא כבש שמונה שערים שסייעו להרטה לפתוח פער קטן, אבל מאוד משמעותי בפסגת ליגה כל כך צמודה ובלתי צפויה.

        אחרי הכישלון בדיעבד של רובי קין, בליברפול יודעים היטב ששחקנם המושאל יכול היה לעזור להם העונה ובהתאם לעזיבה של האירי, וורונין לא פסל בעצמו חזרה לאנפילד ושידר כמה מסרים כפולים לגבי רצונו להישאר בגרמניה או נכונותו לשוב לאנגליה.

        האוקראיני, בכל מקרה, ביקש לאחרונה שוב ושוב: "אני רק רוצה שבליברפול יקבלו החלטה לגביי עד סוף מרץ". קבוצות אחרות כבר החלו להתעניין ולא מן הנמנע שבעונה הבאה וורונין לא ישחק בליברפול, אבל גם לא בהרטה ברלין. גם הוא יודע שייתכן שבקיץ הקרוב יפתח עבורו חלון אפשרויות והוא רוצה זמן לבחון את הדברים, לשוחח, לנתח ולבסוף להחליט על הצעד הבא בקריירה שלו. אם ההחלטה תהיה שלו, אפשר לסמוך עליו שהוא יבחר בצורה נכונה.