עלייתו ונפילתה

יש אירועים, אומר אחד מאוהדיה הוותיקים של מכבי תל אביב, שנחקקים לך בזיכרון. מפגשים שאתה לא יכול לשכוח. משפטים שמתיישבים לך באמצע התודעה. כזו הייתה הפגישה בין אותו אוהד לבין דיוויד פדרמן, מבעלי הקבוצה, שנערכה באפריל 2001.

ימים קודם לכן גברה מכבי, בקושי רב, על וורוצלאב הפולנית, במשחק הראשון במסגרת סדרת שמינית גמר גביע הסופרוליג. אנשי מכבי היו כה בטוחים בהעפלתם למשחקי הפיינל פור שעתידים היו להיערך בברסי, צרפת, עד שהחלו לשווק חבילות אירוח לאוהדיהם עוד לפני פתיחת הסדרה מול וורוצלאב. כל זאת, כאשר בהמשך ציפתה להם סדרת רבע הגמר. אך במכבי ראו רק גביע בעיניים.

כאשר פורסמו מחירי החבילות, הקימו אוהדי הקבוצה צעקה גדולה. אלו שליוו את הקבוצה במדבר של שנות ה-90', הרגישו כי הגיעה העת לקצור את פירות האהבה שהרעיפו על המועדון בימי השפל. אלא שהמחירים הרקיעו שחקים; בני הדור הצעיר, שהיוו את ליבו של הגרעין הקשה, טענו כי ידם אינה משגת. האוהדים האשימו את הנהלת הקבוצה בתאוות בצע ודרשו לסבסד את מחירי החבילות, אולם נתקלו בחומה בצורה.

לכן החליטו האוהדים המסורים לנקוט בצעד חסר תקדים, ושבתו מעידוד במשחק הראשון בסדרה מול וורוצלאב. במהלך הרבע הראשון הורגש השקט היטב. האפקט היה מהמם; הפולנים ניצלו זאת כדי לטפס בתום עשר דקות ליתרון מפתיע. במהלך הרבע השני, כאשר השחקנים המשיכו לחרוק על הפרקט, נשברו חברי ההנהלה. פדרמן עצמו עלה ליציע, וביקש מהאוהדים לשוב ולדחוף את הקבוצה. בתמורה הבטיח להיפגש עימם ולדון בדרישותיהם. את המשחק ניצחה מכבי בדוחק.

ואכן, זמן קצר אחר כך מצא עצמו אותו אוהד וותיק, יחד עם שני אוהדים נוספים, במשרדיו של הבעלים. "התווכחנו והתווכחנו, ובסוף קיבלנו 100-150 דולר הנחה על כל חבילה", הוא מספר. אולם אז, כשעמדו לצאת מן החדר, פנה אליהם פדרמן בשנית. "דיוויד אמר לנו: 'אתם שלושה טמבלים, אם הייתם באים אלי ברוגע, בלי מחאות, הייתם שלושתכם מקבלים חבילות בחינם ועוזבים אותי בשקט'", חושף האוהד. "מעבר לכך שזו הייתה אי-הבנה מהותית של המאבק שלנו, הדברים של פדרמן גרמו לי להבין מי הוא. אני לא רוצה לקרוא לזה שוחד, אבל בוא נגיד שהבנתי כבר אז שפדרמן מסוגל לעשות הכל כדי להשיג את מה שהוא רוצה".

מיהו דיוויד פדרמן? גורמים בכירים במחלקת הכדורגל של המועדון טוענים כי "בלעדיו, לא הייתה מכבי". גם אריה ברנוביץ', הגזבר המיתולוגי של מחלקת הכדורסל, אומר ש"אלמלא פדרמן, אני לא בטוח אם קבוצת הכדורסל הייתה מגיעה עד הלום". אך ישנן גם דעות אחרות, כאלו שסבורות כי סגנון העבודה שלו הוביל את מכבי למקום בו היא נמצאת היום – הן מבחינה מקצועית והן מבחינה ניהולית. "אף פעם אי אפשר לדעת מה באמת מסתתר מאחורי החיוך שלו", מספר גורם בכיר לשעבר בקבוצת הכדורסל, ואחר מוסיף: "החזות אינה בהכרח מתארת את תוכנו של האדם. אל תטעה בו; פדרמן גם יודע להכיש".

דיוויד פדרמן, יליד 1944, הוא בנו השני של יצחק פדרמן, סוחר גומי וכימיקלים. שירת בצה"ל בין השנים 1962-1965, והשתחרר מחיל האוויר בדרגת סרן. לאחר שחרורו נישא לעירית, ובחר להשתקע בלונדון. הוא שימש כברוקר בבורסת הגומי בלונדון, ובהמשך עסק במסחר בחומרי גלם. בראשית שנות ה-80' שב ארצה, וניהל לצד אחיו הבכור שלום (שלי) את עסקי משפחתו. בשנת 1985 החל לרכוש את השליטה בחברת עלית תעשיות בע"מ; בשנת 86' מונה לסגן יו"ר עלית תעשיות בע"מ, ובמקביל החזיק בתפקיד מנכ"ל החברה. שנה אחת לאחר מכן כבר השלים את רכישת השליטה בעלית.

חברת המזון והממתקים הייתה, בין היתר, לחוט המקשר בין פדרמן למחלקת הכדורסל של מכבי. מעיקרו נחשב פדרמן לאוהד מושבע של המועדון, אולם שמר פינה חמה בלב דווקא לקבוצת הכדורסל – אולי משום שאביו היה משחקניה הראשונים, עוד בשנות החמישים. כבר כספונסר של המועדון, כבעל השליטה בעלית, הקדיש פדרמן שעות בלתי מבוטלות לתחביב: גם לאחר שהעתיק בחזרה את מגוריו ללונדון, בשנת 87', דאג להופיע ברוב משחקי החוץ של הקבוצה ברחבי היבשת. עם הזמן, העמיק את מעורבותו במועדון, בו שלטה עד אז הרביעייה הוותיקה, המייסדת – אותו קוורטט כלל את שמעון מזרחי, שמלוק מחרובסקי, אריה ברנוביץ' ואמנון אבידן.

בתחילה היה פדרמן פאסיבי יותר; תרומתו למועדון הסתכמה בסכום הכסף שהעביר לקופה מידי שנה, כבעלי החברה המאמצת. אותו סכום משול היה למסכת חמצן, בעזרתה הצליח המועדון לנשום ולהישאר בחיים. "זו לא הייתה תקופה שהכנסנו מיליונים. חיינו רק מכספים שלנו – מהספונסרים, מהכרטיסים ומהטלוויזיה", מדגיש הגזבר ברנוביץ'. "לא היה אז אף משקיע פרטי. יכולנו להוציא רק בהתאם לגובה ההכנסות שלנו, כי הרי אף אחד לא הביא כסף מהבית. אין ספק שכמנכ"ל עלית, פדרמן נתן לנו הרבה כסף ועזר מאוד למחלקה".

ככל שנקפו החודשים והשנים, התרחבה אחיזתו של פדרמן בשורשי המועדון. אם באמצע שנות השמונים עוד נחשב ל"ידיד המחלקה" – התואר האקסקלוסיבי בו התהדרו אלו שתרמו למועדון ממרצם ומכספם (פדרמן תרם משניהם, כאמור) – הרי שלקראת סופם כבר גלש אל תחום הניהול השוטף. כבר אז, הרבה לפני שהחזיק בתואר רשמי בקבוצה, באה לידי ביטוי אחת מתכונותיו הבולטות ביותר של פדרמן: יכולתו לקבל החלטות במהירות. במכבי, שהייתה ידועה בנטייתה לעכב משאים ומתנים ולהקפיא החלטות במשך חודשים ארוכים, התכונה הזו הייתה נחוצה ושימושית במיוחד.

"פדרמן היה חותך דברים. הוא יכול היה לפתור בכמה דקות פלונטר שאחרים היו מתעסקים איתו תקופה ארוכה", מספר מוטי דניאל, מהסמלים הגדולים של המועדון בשנות ה-90'. דניאל מעיד על כך ממקור ראשון, שכן חווה זאת על בשרו, כאשר בשנת 1989 הסתבך המו"מ להארכת חוזהו בקבוצה. "בהתחלה ישבתי למשא ומתן עם שמעון (מזרחי). הוא התארך ונתקע כמה פעמים. אני לא זוכר בדיוק איפה זה קרה – לדעתי במהלך איזהשהו טיול רגלי במדריד – אבל דיברתי עם דיוויד על הנושא, ובתוך דקות נמצא פיתרון", נזכר דניאל. "כבר אז היה לפדרמן את הכוח לעשות את זה. הוא לא חשש לקחת אחריות, לא חשש לקבל החלטות. כשהוא הרגיש שדבר צריך להיעשות והוא נדחה סתם, דיוויד בא וחתך. זה קרה, לדעתי, עם לא מעט שחקנים אחרים. אני תמיד זוכר אותו בתור אדם שהיה מאוד מעורב".

המעורבות היתרה שגילה זיכתה את פדרמן במספר כינויי חיבה. "איש הממתקים", קרא לו קווין מגי המנוח; מוישל'ה ויינקרנץ, עוזר מאמן הקבוצה באותן שנים, כינה אותו "האיש עם הפנקס הקטן". "עוד לפני שהגעתי למכבי, במהלך אחד מאימוני הנבחרת, יצא לי לדבר עם מוישל'ה", מוסיף דניאל. "הוא שאל אותי על פדרמן, ואני לא ידעתי מי זה. כמו אתמול אני זוכר שמוישל'ה אמר לי 'בחייך, מוטי, איך אתה לא יודע? פדרמן זה ההוא שהולך מאחורי השחקנים עם הפנקס הקטן ורושם כל הזמן הערות. מה שהוא רושם, זה מה שיש. פדרמן מנהל את מכבי, לא שמעון ולא אף אחד אחר'. וזה סיפור מלפני 25 שנה בערך".

"אי אפשר היה להשיג את הפנקס הזה", מאשר ויינקרנץ. "פדרמן תמיד הלך עם פנקסון קטן, היה ניגש הצידה בשקט ורושם כל מיני דברים. ראיתי אותו מסתובב עם הפנקס הזה בכל מקום. בנסיעות, בשדות תעופה, באימונים. אולי זה בכלל היה קשור לעסקים, אני לא יודע; מה שכן, ראית אדם מיושב בדעתו, מסודר, שתמיד יודע מה הוא רוצה מעצמו".

אם בשנות השמונים עזר פדרמן בעיקר מאחורי הקלעים ולחש על אוזניהם של מזרחי ושות', הרי שבשנות התשעים הפך לחבר הנהלה מן המניין. בתחילתן כבר הופיע לישיבות המצומצמות. עוד קודם לכן, באפריל 1989, נקשר שמו של פדרמן לנסיבות הדחתו של מאמן הקבוצה דאז, צביקה שרף, לאחר שמכבי בהדרכתו סיימה את העונה כסגנית אלופת אירופה.

פדרמן, סופר אז, פנה באחת הישיבות אל מחרובסקי ואבידן, שהרכיבו יחד את הוועדה המקצועית – זו שהייתה אמונה, הלכה למעשה, על החתמת המאמן וסגל השחקנים – ודרש להיות משותף בקבלת ההחלטות. "אם אני מביא את הכסף, אני גם בוחר מי יאמן כאן ומי ישחק", הייתה רוח דבריו של פדרמן. "אין לך את הידע או את הכישורים", השיבו לו השניים. שרף עצמו נזעק לעזרת חבריו הוותיקים. "כמו שאני לא מבין כלום בקפה ובסוכר, ככה אתה לא מבין כלום בכדורסל. אני לא יכול לייעץ לך בעניין הזה, ואתה לא יכול לייעץ לי", גער בפדרמן. באותו קיץ נפרד שרף מהמועדון, רק כדי לחזור אליו כעבור תשעה חודשים, כאשר מונה למחליפו של טד אוואנס.

"בתור ספונסר היה לפדרמן הרבה מה להגיד, אבל הכל ברוח טובה", מבהיר אריה ברנוביץ', בעצמו חבר המטבחון המצומצם לשעבר. רוח טובה או לא, שלוש שנים לאחר עזיבתו של שרף נפרדה מכבי מאייקון נוסף – שמלוק מחרובסקי. גם אז דובר על השינויים במבנה ההנהלה – או כפי שנקראה בעבר, "הוועד המבצע" – כקש ששבר את גבו של המיתוס. "ברגע שבאו בעלי בית חדשים, הבנתי שמקומי לא שם", אמר מחרובסקי בספטמבר האחרון ל"מעריב". "אני לא עבדתי אף פעם אצל מישהו, כי אני הייתי מכבי. מאותו רגע זה לא היה 'מיי קאפ אוף טי'". והמבין, יבין.

בחייו הפרטיים המשיך פדרמן לטפח ולפתח את עלית. בשנת 1993 מונה ליו"ר עלית תעשיות, והצטרף כשותף לחברת רשת תקשורת והפקות, מזכייניות ערוץ 2. ב-95' רכשה משפחת שטראוס חלק ממניות עלית ושנתיים לאחר מכן, בתום מאבק ארוך ומכוער אשר סוקר בהרחבה בכלי התקשורת, מכר פדרמן את יתר אחזקותיו בחברה למיכאל שטראוס, בעסקת ה"במבי" (Buy me buy you) המפורסמת. שוויה של עלית כאשר השתלט עליה פדרמן היה 50 מיליון דולר; שוויה לפיו מכר את השליטה בחברה למשפחת שטראוס היה 520 מיליון דולר. 67 מיליון דולר מתוכם, נכתב בעיתוני הכלכלה, שולשלו הישר לכיסו של פדרמן.

פדרמן תמיד היה בעל דעה, אך במכבי תל אביב הפך רשמית לבעל המאה רק בשנת 2000, כאשר הופרטה קבוצת הכדורסל (לפדרמן היה אז ניסיון רב בתחום; בשנת 96' היה ממקימי קבוצת "מופת", לצידם של מאיר שמיר, לוני הרציקוביץ' ואחרים, אשר רכשה את השליטה בקבוצת הכדורגל. פדרמן עזב לאחר זמן קצר).

בקיץ 00', לאחר ההפרטה, רכש פדרמן 25% ממניות קבוצת הכדורסל. 75% הנותרים הוחזקו בידי איש העסקים קובי אלכסנדר, עלית וקבוצת מזרחי – שכללה את שמעון מזרחי, מוני פנאן ואנשי העסקים רוני שאטן, הרצל חבס ואודי אנג'ל.

החיבור הזה לא עלה יפה. בקיץ 2001 פורסם בעיתון "הארץ" כי פדרמן היה זה שעמד מאחורי הארכת חוזהו של נייט האפמן, בסכום חסר תקדים – כ-1.2 מיליון דולר לעונה, הגבוה בתולדות המועדון – ובניגוד לדעתם של חברי הנהלה אחרים. זאת, בזמן שסגל הקבוצה כבר היה סגור, ורופד בשחקני פנים חדשים כמו חוסיין בשוק וניקולה וויצ'יץ'. עם או בלי קשר לאירוע, בתקופה שלאחר מכן החלו חברי קבוצת מזרחי לנטוש את הספינה בזה אחר זה – אנג'ל, חבס ושאטן מכרו את אחזקותיהם, וכך עשה גם אלכסנדר, שנתיים מאוחר יותר.

שאטן עצמו, למשל, השקיע אז שעות רבות בתכנון הקמת חנות מפוארת למוצרי הקבוצה, במתחם המשרדים של מכבי ברחוב הירקון. ארכיטקט מיוחד נשכר כדי לעבוד עימו על התוכניות. שאטן ראה בכך מקור הכנסה מבטיח. השלב הבא בתוכנית הגרנדיוזית כלל הקמת חנות מקוונת, לרווחת האוהדים המתגוררים במקומות מרוחקים יותר. כאשר ביקש להביא את התוכניות המוגמרות לאישור ההנהלה, מצא שפדרמן התערב בהן מאחורי גבו וביצע שינויים מהותיים. שאטן נשבר, ועזב.

"יצר ההשתלטות אולי חזק מפדרמן", אומר אחד מבעלי המניות לשעבר. "זה טבוע באופי שלו. קח לדוגמא את ההחלטה להאריך את החוזה של האפמן, שלדעת הרבה אנשים בהנהלה הייתה גרועה מאוד. אנשים אמרו שצריך לשכוח ממנו ולהמשיך הלאה, לבנות קבוצה חדשה. פדרמן התעקש, וזאת באמת הייתה העונה הגרועה ביותר של האפמן אצלנו. לא רק שאטן עזב בגלל פדרמן; כמעט כולם עזבו בגללו, כולל קובי אלכסנדר, שמערכת היחסים בינו לבין דיוויד דווקא החלה בידידות גדולה. לא כולם בנויים למלחמות; יש אנשים שרוצים להתנהל עם חיוך ולא להיאבק כל הזמן. לכן רוב חברי ההנהלה עזבו, ופדרמן נשאר לבד".

בקיץ 2003 שוב שונה מבנה הבעלות: פדרמן רכש 8.3% נוספים ממניות החברה (שהעמידו אותו על 33.3% מהמניות בסך הכל), כאשר רענן כץ רכש 33.3% נוספים, ואל קבוצת מזרחי צורפו בהמשך אודי ושי רקנאטי (33.3% מהמניות בסך הכל). מכבי עברה לעידן הבעלות המשולשת, שנמשך עד עצם היום הזה.

מאיר שני, חבר דירקטוריון מכבי תל אביב מטעם עלית בתחילת המילניום ומנכ"ל עלית תעשיות בעברו, זוכר היטב את המאורעות שהביאו לתמורות הדרמטיות בצמרת הקבוצה. "בזמנו ניסינו להכניס למכבי מנגנון של ניהול תקין. הקושי לא היה מהצד של דיוויד; הוא דווקא הגיע מהעובדה ששמעון ומוני היו רגילים לנהל את הקבוצה במשך שנים רבות בצורה שבה הם קבעו את כל הכללים.

"התהליך הזה, שפתאום נכנסים בעלים חדשים שמשקיעים כסף ורוצים להיות מעורבים, לא היה קל עבורם, וכשעזבנו הוא עדיין לא הסתיים", ממשיך שני. "לא רק שרוב ההחלטות התקבלו על ידם, אלא בהרבה מקרים בכלל לא היינו בתמונה ולא ידענו מה קורה. עזוב את קבלת ההחלטות; לא היינו שותפים באופן מלא למידע. לא תמיד ידענו מי חותם, ולכמה שנים. אני לא אומר את זה ממקום של טענה. פשוט התרבות שלהם הייתה להשאיר את הכל צמוד לחזה. מאוד לא היינו מרוצים מהשיטה הזו, ובשלב מסוים נגמרה לנו הסבלנות". כתוצאה מכך, מכרה גם עלית את אחזקותיה במועדון.

דיוויד פדרמן הוא אסטרטג גדול. בשלוש השנים האחרונות הוכיח זאת, כאשר הצליח להוציא אל הפועל שורה מרשימה של מינויי מפתח, ובמקביל הרחיק מסיר הבשר גורמים שהיו מזוהים עם מתנגדיו. הוא הבין כי בעל השליטה במשרדי המועדון, מחזיק באופן מסורתי גם במפתחות לניהול הקבוצה בפועל.

בנובמבר 2006 מינה פדרמן את אלי דריקס למנהל מחלקת השיווק של המועדון במקומו של אבי אלבק – זאת למרות התנגדותו הנחרצת של מוני פנאן, אשר ביקש לראות בתפקיד את ביתו, לירון (המינוי הזה הוביל למחלוקת קשה בין חברי ההנהלה ולהחרמתו של פנאן את אימוני הקבוצה במשך כשבועיים, עד שנמצאה הנוסחה להשבתו הזמנית אל חיק המשפחה).

בקיץ 2007 העביר פדרמן את מינויו של עודד קטש לתפקיד המאמן, ובמקביל עזב את המועדון המנכ"ל הוותיק, אמי אשל, שהיה מזוהה עם פנאן ומזרחי; בגיבויו של רענן כץ ערך אשתקד רפורמה כללית במשרדי הקבוצה, שכללה בין היתר את מינויו של רו"ח אריה שרוני למבקר חיצוני של החברה בע"מ; בהמשך תמך בהחלפתו של מנהל הכספים ציון נתן, אשר שימש בתפקיד משנת 1979 (והיה גם הוא מזוהה עם פנאן), במקורבו דורון לב (ללא שום קשר, לב עצמו זוכה להערכה רבה במועדון).

בקיץ האחרון עמד מאחורי הקמת מחלקת הסקאוטינג של המועדון, שקיבלה את הסמכויות הבלעדיות בכל הקשור לאיתור ולמעקב אחר שחקנים בחו"ל, תפקיד שמילא פנאן באופן חלקי. בהמשך התנגד פדרמן למינויו המחודש של צביקה שרף למנכ"ל – צעד בו תמכו פנאן ומזרחי – ועמד על כך שאלי דריקס יזכה במינוי קבוע, לאחר שזה החליף את שרף בתפקיד במהלך העונה אשתקד, כששרף מונה למאמן במקומו של קטש. לסיום, החליט פדרמן, בצוותא עם רענן כץ, להחתים את אפי בירנבוים, בניגוד גמור לדעתם של מזרחי ופנאן.

בסופו של דבר, הובילו כל השינויים הללו להתפטרותו של פנאן. עוד באותו היום בו הודיע המנהל על עזיבתו, במהלך בזק, העביר פדרמן את מינויו המפתיע של גור שלף למחליפו. "דיוויד דחף למינוי מיידי של אדם אחד למשרת המנהל, אולי מהחשש שמוני עוד עלול לחזור בו", מספר מקורב למערכת. "הוא העלה את השם הזה בישיבת ההנהלה, ואף אחד לא הבין מאיפה זה הגיע – היו מחשבות על מינוי של שחקן עבר, אבל מבחינה האופי, שלף הוא בערך ההפך הגמור ממוני – ולמרות זאת, אף אחד לא העז להתנגד". שלף, שמלכתחילה היה מועמד לשוב למועדון כחלק ממערך הסקאוטינג, מצא עצמו בסופו של דבר בנעליו של פנאן.

מסיבת העיתונאים האחרונה של פנאן הייתה בלתי נשכחת. "בשנים האחרונות סגנון ההתנהלות במכבי אינו תואם את דרך מחשבתי", רמז בנוגע לנסיבות עזיבתו. "שיטות העבודה אינן תואמות את דרכי. הפערים ביני לחברי ההנהלה גדלו. כשלא קיבלתי כבוד מחבריי להנהלה, הפכתי לאדם כבוי". אשתו, שרון, בחרה להשתמש בשפה מעודנת פחות: "יש במכבי דיקטטורים", רשפה, "ובשנים האחרונות מוני היה צריך להסתכל כל הזמן אחורה כדי שלא יתקעו לו סכינים בגב".

לאחר הסתלקותו של פנאן – האופוזיציונר הגדול ביותר לפדרמן בקרב חברי ההנהלה – ביסס האחרון את מעמדו כאלפא מייל, כגורם הדומיננטי ביותר במועדון. כפי שאז תיאר זאת גורם במערכת, "אם פעם פדרמן היה נתקל בהתנגדות, היום הוא מעביר מהלכים בקלות. מוני לא היה מתבייש לענות לו, להתכתש איתו. הוא היה האנטיתזה שלו. שמעון, שהחזיק באותן הדעות של מוני ברוב הנושאים, היה הרבה יותר מחושב. בעצם, מוני היה האיש שעמד בדרכו של פדרמן להשתלטות טוטאלית על המועדון. היום, למעשה, אין אף אחד שמהווה לו קונטרה".

ציון נתן, חשב החברה שהועזב בקיץ לאחר שלושים שנות שירות, אומר את הדברים ללא כחל וסרק. "פדרמן עושה היום בכדורסל את מה שעשה בעבר בכדורגל", טוען נתן בהתבטאות נדירה. "הוא זה שזרק את כל האנשים האלו. מחלקם לא הייתי מצפה שייפרד, אבל בסדר, שיהיה. דיוויד הוא היום הכל במכבי, שמעון לא עושה כלום. פדרמן לבדו שולט בכסף. האחרים אפילו לא יודעים מה קורה איתם".

– איך זה קרה?

"זה יכול לקרות כשיש אנשים חזקים, ולצידם נמצאים אנשים חלשים. אז החזקים עושים מה שהם רוצים", יורה נתן. "זה לא עניין של מניות ושל אחוזי שליטה, זה עניין של אופי. פדרמן, באופי שלו, שולט בכולם. כשעזבתי, פדרמן אמר לי: 'מקצועית אין כמוך, אבל אני נאלץ להיפרד ממך כי אתה לא איש שלי'. איך שמעון נתן לזה יד? כי הוא בנאדם חלש. אבל זה לא העליב אותי. מי שלא רוצה אותי, לא צריך. מנהל כספים זו משרת אמון ואולי יש אנשים שלא האמינו בי מספיק, למרות שפדרמן כתב שהתפקוד שלי היה מצוין. עזוב, כל המדינה שומעת ורואה מה הולך שם היום".

הסיכול הממוקד שביצע פדרמן באותם גורמים אופוזיציונרים והחלפתם בעושי דברו לא הפתיעו את מכריו בעולם העסקי. "יש לדיוויד המון צדדים יפהפיים. הוא אדם מקסים, אבל אין ספק שיש משהו במבנה האישיותי שלו, שלמרות כל הקסם והשארם – עבודה בשותפות היא נושא בעייתי אצלו", מחזק מאיר שני. "למה זה קורה? שאלה טובה. אני לא רוצה לנתח בפומבי את תכונותיו הלא-טובות, ויש לו כאלה. תראה, לכולנו יש אלמנטים של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד: עם החברים אנחנו לא תמיד מתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים בבית, ובבית אנחנו לא מתנהגים כפי שאנחנו בעבודה. בעבודה של דיוויד, כאשר הוא נותן את הטון בצורה חדה, הדברים זורמים. כשהוא צריך לעבוד עם שותפים, לפעמים קשה לו וזה הולך פחות טוב. הוא אדם מאוד מורכב".

גורם אחר, שעשה עם פדרמן עסקים רבים בעבר, מוסיף על האמור ומסביר כי "דיוויד אדם חכם מאוד, יש לו הרבה יכולות, אבל הוא גרוע בניהול מעשי של חברה. הוא לפעמים מנהל דברים בכחש, לא בדוגרי ולא בשיטות ניהול מודרניות. הוא עושה מכל דבר גילדה שלו. הוא מחליט מי עובד איתו, כדי שיעשו את מה שהוא אומר. כשאתה שולט מקדימה ומאחורה, זה מביא לאווירה לא טובה. ניהול זו תורה. צריכה להיות אסטרטגיה, צריך להיות חזון. וכשאין חזון ואין אסטרטגיה, וכל מה שנותר זה וואן מן שואו, אז המצב רע מאוד".

מנגד, מזכיר אותו גורם, לראשי המערכת עומדות גם נקודות זכות רבות, ולו בשל העובדה שהם מביאים כסף רב מהבית. שורפים דולרים, אומנם; אבל לפחות שורפים את הדולרים שלהם. "הבעלים של מכבי, כולל דיוויד, השקיעו במועדון הרבה מכספם. הנזק הכספי שנגרם להם הוא כבד, וכולם שם הרי חולים על מכבי. צורת הניהול של מכבי תל אביב לוקה באופן הבסיסי ביותר ואכן נעשו טעויות, אבל בסך הכל חלק מהצוות שעדיין קיים שם מורכב מאנשים מצוינים שאכפת להם מאוד".

העונה חרגה מכבי במיליונים רבים מן המסגרת התקציבית שהוגדרה במהלך הקיץ האחרון; על פי הערכות, מצויה מכבי בדפיציט כבד של כשישה עד שבעה מיליון דולר, וכבר הוציאה העונה למעלה מ-25 מיליון דולר. לוואלה! ספורט נודע כי לפני חודשיים התבקשו בעלי הקבוצה להזרים כספים אל קופת המועדון, לצורך כיסוי החובות – איש-איש בהתאם לחלקו היחסי בחברה, כמובן. פדרמן וכץ, החולשים על נתח שווה (33.3% מהמניות), הזרימו אל הקופה כמיליון דולר כל אחד. קבוצת מזרחי, הכוללת את שמעון מזרחי, אודי ושי רקנאטי, הזרימה גם היא כמיליון דולר. בסך הכל הוזרמו אל הקופה כשלושה מיליון דולר, כאשר בסיום העונה יתבקשו הבעלים להזרים סכום דומה.

איש העסקים מיכאל שטראוס, לשעבר חבר הנהלת הקבוצה, מתבטא בצורה סלחנית יותר כלפי ראשיה. "למכבי היו שנים יותר יפות ופחות יפות, אבל אצלנו אוהבים להיות קיצוניים", אומר שטראוס. "כמובן שנעשו השנה במכבי שגיאות ניהול קשות; בדרך כלל, כשנעשים שינויים, הם צריכים להיעשות יותר באיטיות ובשכלתנות, וכמובן שגם דיוויד פדרמן הוא חלק מהבעיה הזאת. אבל אני לא חושב שצריכים לשפוט את אנשי מכבי על בסיס עונה אחת".

דעתו של רוני מאנה בנושא מוצקה במיוחד. "בלעדי דיוויד פדרמן לא הייתה היום מכבי תל אביב", משוכנע מאנה, מידידיו של פדרמן. "זו שיא החוצפה מצד אנשים לבוא אל דיוויד בטענות. קרה מה שקרה, אבל דיוויד לא עשה את זה בכוונה וברור שהוא היה רוצה לזכות באליפויות ובכל התארים. מה, הוא זורק לסל? הוא משחק פיבוט? הוא שעיר לעזאזל. אנשים לא מבינים מה עוברים בעלים של קבוצה. הם חושבים שהבעלים בא, שם את הכסף והולך הביתה. אבל קבוצת ספורט מצריכה טיפול של 24 שעות ביממה, והזמן הזה בא על חשבון העבודה והמשפחה והילדים. פדרמן הוציא על מכבי מכיסו לא ארבעה-חמישה מיליון דולר, אלא לדעתי מעל עשרים מיליון".

במהלך חודשי הקיץ, מספרים במועדון, חרגה מעורבותו של פדרמן מהתחום הניהולי; היא אף גלשה אל הרמה המקצועית. טריי סימונס סיכם את תנאיו במכבי תל אביב עוד בטרם סוכם על החתמתו של אפי בירנבוים, ולמעשה קיבל אותו המאמן כנדוניה מהנהלת הקבוצה. פדרמן נחשב לאיש שעמד מאחורי המהלך הזה. לאחרונה ביצע פדרמן צעד דומה בקיץ 2006, כאשר החתים שלא על דעתם של חברי הנהלה מסוימים את טל בורשטיין על חוזה לשלוש שנים, תמורת סכום גבוה במיוחד (כ-600,000 דולר נטו בעונה), דווקא לאחר שקרע את גיד אכילס ובזמן שרמת כשירותו הגופנית הייתה מוטלת בספק.

בנוסף, באוקטובר האחרון, לאחר סדרת ההפסדים במשחקי ההכנה, העלה פדרמן באחת מישיבות ההנהלה את שמו של מרכוס בראון כמועמד לחיזוק. "גם בעניין בראון בכלל לא שאלו את אפי", מעידים במכבי, "דיוויד פשוט הנחית לו אותו על הראש. כאילו אמרו לו 'מזל טוב, יש לך שחקן חדש'. אפי בכלל לא רצה את בראון, אלא שחקן אחר. באותה מידה היו גם יכולים להחתים אותך".

עוד קודם לכן, כאשר דנה ההנהלה עם צוות המאמנים בהחתמת רכז חדש, במקומו של וויל ביינום, ביקש בירנבוים לצרף דווקא את וויל סולומון, שחקנה של מכבי בעונת 2005/6. "פדרמן היה נגד", מספר עוזר המאמן לשעבר, רועי חגאי. "הוא אמר שהקהל לא אוהב אותו עוד מהגלגול הקודם, ושהוא לא יביא מנויים ליד אליהו. הוא ועוד כמה חברי הנהלה העדיפו שנחתים את ג'ייסון וויליאמס, הרכז של מיאמי היט, והסבירו שזה יהיה הרבה יותר אטרקטיבי. בסופו של דבר פדרמן החליט שלא להתעקש ואישר להביא את סולומון, אבל כידוע לך הוא לא רצה לחתום ואז הלכנו על קרלוס ארויו. פדרמן נתן לי תחושה שהוא רוצה שהקהל יהיה מאושר". וכשהקהל מאושר, הוא גם קונה מנויים.

הקריצה לאספקט השיווקי די טיפוסית לפדרמן. החלטות רבות שקיבל בעבר, בסיסן ברעיונות בעלי אופי שיווקי בעליל. הראייה הזו ייחודית בנוף המכביסטי. "בעיני, פדרמן הוא איש הגימיקים", אומר סוכן שחקנים מקומי. "הרי מה זה עודד קטש? גימיק. אפי בירנבוים? גימיק. פיני גרשון? גם כן גימיק. פדרמן חושב על פרסום, על איך הוא מצליח למנף כל צעד שלו. אבל הכל מתבצע בשליפות, בלי מחשבה לטווח ארוך. הרי פיני זה בנאדם שכבר גמר עם כדורסל, זה כמעט ולא מעניין אותו מעבר לעסקים הפרטיים שלו. הוא גם נכשל כישלון חרוץ באולימפיאקוס. תבין, הכדורסל האירופאי השתנה. זה לא אותו כדורסל של לפני ארבע או חמש שנים. מה שהיה טוב אז, לא טוב היום. היום מכבי הייתה צריכה איש עבודה, דיוויד בלאט שכזה". שמא הבעיה של בלאט היא שהוא כבר לא נחשב לגימיק.

ההחלטה להצטרף אל הליגה האדריאטית, שהתקבלה בהובלת פדרמן בקיץ 2002 – על אף התנגדותם של אנשי הצוות המקצועי – מיוחסת גם היא לעניינים שבשיווק. מה עמד אז בבסיס הרעיון? "בעיקרון, להביא לאוהדים יותר משחקים איכותיים, ובמקביל לא להעלות את מחירי הכרטיסים. המוצר היה טוב ומגוון יותר, והמחיר נשאר כמעט זהה. על ההשפעה המקצועית שהייתה לצעד הזה פחות חשבו", מאבחן גורם במכבי דאז.

חודשים לאחר אותה החלטה, בזמן שמכבי נמחצה תחת העומס הפיזי וכפועל יוצא גמגמה בכל הגזרות והמפעלים, קראו האוהדים במהלך אחד ממשחקי הבית ביורוליג לפיטוריו של מאמן הקבוצה, דיוויד בלאט. בראיון טלוויזיוני שהתקיים לאחר אותו משחק נשאל פדרמן אודות הקריאות שעלו מהיציעים. תשובתו נכנסה למיתולוגיה. "אנחנו שומעים את הקולות", אמר. "אבל יש לו חוזה לעוד שנתיים", הקשה המראיין. "חוזה זה חוזה, אבל זה גם לא אומר שצריך להיצמד אליו", השיב פדרמן. על כך אומר בכיר לשעבר במכבי כי "משפט כזה הוא אופייני לפדרמן כאיש שיווק. הוא יודע להיות פופוליסטי כשצריך ולשרת את דעת הקהל".

חלק מפעולותיו של פדרמן, אגב, נסתרות מן העין: בשנה שעברה הקדיש זמן אפילו למציאת הסדרי חנייה עבור אוהדי קבוצתו במשחקי הפיינל פור הישראלי, אליו הגיעו אוהדים של שלוש קבוצות נוספות ועסקנים רבים, ודאג באופן אישי לכך שיוכלו להחנות את רכבם בחניות הקבועות שלהם בסביבות ההיכל.

פדרמן, מסכימים כולם, הוא איש רעים להתרועע. "אין חבר ואיש משפחה כמוהו בעולם", אומר עליו מאיר שני. "אדם נהדר, אבל בשורה התחתונה די פרקטי", מוסיף עו"ד סולי לניאדו, שניהל מולו בעבר מספר משאים ומתנים, "עם חיוך, אבל לא פראייר. אחד שמשדר פחות אמוציות. שמעון הרבה יותר אמוציונאלי ממנו, יכול לצעוק עליך בשנייה אחת ולחייך בשנייה אחרת, אבל דיוויד תמיד שומר על אותו הטון".

על פי דבריו של אביב בושינסקי, יו"ר מחלקת הכדורגל של מכבי תל אביב, צופה מן הצד אף יכול לפרש את הרוגע הזה של פדרמן כסוג של אדישות. "מה מידת המעורבות של דיוויד היום בענייני קבוצת הכדורגל? במילה הכי בנאלית אני יכול לתאר אותו כ'בנק'", אומר בושינסקי. "יש כאלו שמתעניינים במועדון יותר או פחות, כאלו שחושבים שהם צריכים להיות מעורבים יותר, אבל דיוויד הוא כמו יועץ ההשקעות שלנו. רוצה לדבר איתו, תדבר. לא רוצה לדבר איתו, אל תדבר. אין לו שום מניירות או דרישות. גם ברמה הניהולית הוא לא מתערב, לא מקשה ולא שואל".

פדרמן, אחד משושביני עסקת רכישת קבוצת הכדורגל בשנה שעברה, ממשיך לתמוך כספית גם במחלקה הזו: השנה העביר מאות אלפי שקלים אל המועדון, ובנוסף לכך רכש מספר מנויים ביציע הכבוד – בהם כמעט ולא עושה שימוש אישי – בשווי של עשרות אלפי שקלים נוספים. או כפי שבושינסקי מנסח זאת, "פדרמן רכש את המנויים הללו מטעמי סימפטיה".

"במובן הזה, פדרמן תמיד היה יוצא דופן", מוסיף בעניין מוטי דניאל. "הוא תמיד נראה פתוח. תמיד חייך, אף פעם לא נלחץ, נבהל או לקח ללב". כדי להמחיש את דבריו חוזר דניאל 17 שנים אחורה, למרץ 1992, כאשר מכבי פגשה את אסטודיאנטס במסגרת רבע גמר גביע אירופה. "זה מקרה שחרות לי בזיכרון. הגענו לספרד ביתרון 0:1 בסדרה. במשחק השני חטפנו בראש, ונערך בעיר משחק שלישי יומיים לאחר מכן. נשארנו שם כל השבוע. הפסדנו גם את המשחק הזה, בשניות הסיום. אני זוכר שאחרי ההפסד השני חזרנו למלון וכולם היו שבורים לגמרי.

"היה שם איזה מרתף כזה, שם אכלנו", מוסיף דניאל. "כולם ישבו ליד השולחן, אף אחד לא רצה בכלל לגעת באוכל, ורק דיוויד ישב ליד השולחן, רגוע לגמרי, וחייך. 'מה קורה, חבר'ה, יש לנו עוד משימות, לא נגמרה העונה ולא נגמר העולם', הוא אמר לנו, וזה בזמן שכל היתר היו בתחושה של דיזאסטר. הוא פשוט התנהג בניגוד לאיך שכולם, ללא יוצא מהכלל, התנהגו שם.

"דיוויד תמיד היה טוב בלהפחית את הדרמות", ממשיך דניאל ואומר. "הוא אחד האנשים היחידים שהבינו שספורט זה אולי עסק עם אמוציות, אבל לא תמיד צריך להיות כל כך דרמטי. כנ"ל כשחזרנו מהגליל אחרי שהפסדנו את האליפות ב-93'. ישבנו באוטובוס, בדרך לשדה התעופה, וכולם היו באבל. רק דיוויד הרגיע ואמר 'אנשים, אין מה לדאוג, אנחנו נבנה את העסק מחדש'. וזה בזמן ששמעון וכולם היו גמורים ובקושי היו יכולים להוציא הגה מהפה".

בראיון שהעניק ל"גלובס" במאי האחרון, ערב גמר פיינל פור היורוליג, נגע פדרמן בסוגיית הקלילות היחסית שמשדר כלפי חוץ. "ההנהלה של מכבי, לפחות בחלקה, היא מאוד קיצונית ברצינות התהומית שלה", הודה. "כל העולם קם ונופל על המשחק מול בני השרון או חולון. יש אצלנו אנשים שחושבים שביום של משחק צריך ללכת עם אותם תחתונים מלפני שבוע ולא לאכול ולא לשתות, ולבוא בארבע אחר הצהריים לאולם. עודד (קטש) דווקא היה משב רוח מרענן בעניין הזה, כי הוא אמר שבסופו של דבר זה רק משחק כדורסל".

אולם גם במקרה דנן, כיאה ל"אדם מאוד מורכב", כפי שהגדיר אותו מאיר שני, קיימת דיכוטומיה מסוימת: דיוויד פדרמן האחר – האדם מהיר החמה, הנוקם והנוטר – נסתר עדיין מעיני הציבור. דוגמא לצד הזה באישיותו ניתן לשאוב ממקרה שהתרחש לפני מספר חודשים, כאשר ביקשו אנשי קול ישראל לרכוש את זכויות שידור משחקיה של מכבי ביורוליג. מו"מ נפתח בין הצדדים, אולם במהלכו העמיד פדרמן, לגרסת גורמים הקשורים בסיפור, דרישה מפתיעה – הוא התנה את החוזה בכך שפרשן הבית של התחנה, אלי סהר, לא יפרשן את המשחקים.

פדרמן מסוכסך עם סהר, אולי בשל דברים שכתב עליו סהר בעבר. מכל מקום, רק לאחר דין ודברים ותחלופת מכתבים, שנמשכו שבועות רבים, נסוג פדרמן מהדרישה המוזרה, אך גם רשם הישג מסוים בצידה: כל עוד התנהל מו"מ, הוקפא סהר ואת מקומו תפס פרשן אחר. בסופו של דבר פרשן האחרון מספר מועט של משחקים.

"דיוויד הוא סוג של אדם שאם אין לו אמון במישהו, אותו אדם גוזר על עצמו גזר דין מוות", סבור גורם בכיר בכדורסל הישראלי. "דיוויד יכול להיות האדם הפתוח ביותר, הקשוב ביותר; אבל מי שחושב שאפשר לנצל את זה לרעה, טועה. דיוויד צריך שאנשים סביבו יבינו שעל כל דבר צריך לשאול אותו ולקבל ממנו אישור או הסכמה. מי שמדלג עליו, כאילו הלך לשופט וגזר על עצמו מאסר עולם".

אגב, פדרמן שומר בקנאות על האינטרסים של מקורביו; בקיץ האחרון ביקש רענן כץ לקבל הבהרות בנוגע למעמדו בקבוצה של נמי גולדשטיין, חבר הנהלה וותיק ורואה חשבון במקצועו, שנחשב לאחד מאנשי פדרמן המובהקים ביותר. כץ התרעם על כך שהמועדון, כביכול, מסבסד את הנסיעות לחו"ל של ה"גורמים הבלתי נחוצים הללו". המכה כוונה הישר לבטן הרכה של פדרמן, שזעם על הדברים והתכוון להשיב אש. בסופו של דבר נרגעו הרוחות, ונמנע משבר קולוסאלי. מנגד, באחת מישיבות ההנהלה האחרונות הועלתה לדיון תוכנית להתייעלות פיננסית, לאור המשבר הכלכלי הקשה, הכוללת קיצוץ במשכורות אנשי המשרדים, וביניהם המנכ"ל דריקס. פדרמן הסכים לכך.

במנהלת הליגה כבר מזמן לא מקלים ראש בפדרמן; ההפך הוא הנכון. גם בעיני אנשי המנהלת, כך הם מעידים בעצמם, הפך פדרמן לגורם המשמעותי ביותר במכבי. "הזווית שלו היא לא צרה כמו של אנשים אחרים במועדון, אלא הרבה יותר רחבה", רומז-מחמיא גורם במנהלת. "זו לא זווית כל כך מטורפת, לא זווית של שחור ולבן. פדרמן הרבה יותר אנושי. בעניינים כספיים הוא מדקדק בקוצו של יו"ד, יכול להתקשר לכאן גם בעניין קנס של 20,000 שקל, אבל בסך הכל מערכת היחסים איתו מאוד נוחה. כשאתה מגיע איתו להבנות, אתה יודע שזו חתימת בנק. עם אחרים, אתה לא בטוח שההבנות יתממשו. פדרמן הוא איש של 'חיה ותן לחיות'; רואים שיש לו נשמה. הוא לא יהיה מוכן להחתים שחקן רק כדי שלא ישחק בקבוצה אחרת. הוא 'מכביסט מתקדם'".

עד כמה השתנו סדרי עולם במכבי תל אביב ניתן להבין מהמשך דבריו של אותו בכיר. "היום, מי שהולך קודם לשמעון וסוגר דברים, בזמן שפדרמן לא מקבל עדכונים, נתקל לאחר מכן בקושי גדול. כבר לפני שנתיים-שלוש הבנו שהוא מתחזק מאוד, ושהכל צריך לעבור דרכו. פעם לא ידענו מה הערך הסגולי שלו, הוא הרי התחיל בשקט. ואז, בשלב מסוים, הבנו שלמילה שלו יש משמעות גדולה. אנחנו לא מדלגים עליו או על שמעון, אלא מנהלים דיאלוג עם שניהם. אבל אם אתה שואל אותי היום עם מי אנחנו מתחילים לדבר, אז אני אגיד לך שאנחנו מתחילים קודם כל עם דיוויד פדרמן".

ואולי כל זה בכלל יסתיים בקרוב. ביום בו הודיע מוני פנאן על עזיבתו את מכבי, נשא גם פדרמן דברים. "אנחנו לא הולכים ונעשים צעירים יותר. אולי הגיעה העת להזרים דם צעיר למועדון", אמר. שורת המינויים שהוציא לפועל הייתה השלב הראשון בתוכנית. השלב הבא, שכרגע לא ברור מתי ואם יתרחש, כולל את התנתקותו שלו מעול הניהול השוטף והעברת השרביט לבניו הצעירים, עדי (37) ודני (31), שכבר היום משמשים כחברי דירקטוריון ומגיעים עימו לחלק מישיבות ההנהלה המצומצמת.

"הם ילדים פיקחים ויש להם הרבה מה להגיד, בכל נושא, אבל תמיד בעידון ובסבר פנים יפות", מספרים גורמים במועדון. אריה ברנוביץ', היסטוריה מכביסטית מהלכת, וודאי יגיד על כך שהם לומדים מאבא; האם טוב או רע הדבר למועדון הספורט הגדול בישראל, זאת יגלה לנו הזמן.

דיוויד פדרמן ומכבי תל אביב סירבו להגיב לדברים.

ohadgreenwald@walla.co.il