קצת מזה וקצת מזה

הבית הצמוד והמעניין בליגה או הבית הבינוני בליגה? הממממ...נסו גם וגם. ה AL מרכז מספק לנו מדי שנה מאבקים מרתקים שנמשכים עד לרגע האחרון. אין פה חשיפה ורעש כמו ב-AL מזרח, אבל יש מספר קבוצות לא רעות עם התקפות משובחות (דטרויט וקליבלנד) או הגשה טובה (מינסוטה ושיקגו). אפילו קנזס סיטי רויאלס, למרות אפס ציפיות (היי, התקציב שלהם דווקא גדל!) מצליחים להוות יריב שקול לרוב הקבוצות בליגה.

מאזן: 74:89. הפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף

הגיעו: ווילסון בטמיט, ג'ייסון ניקס, ברטולו קולון

עזבו: ניק סווישר, חאווייר ואסקז, ג'ו קרידי

הווייט סוקס ניצלו את העובדה שאף אחד לא ספר אותם בעונה שעברה ולקחו את ראשות הבית עם קבוצה לא מרשימה במיוחד, אבל הכי מאוזנת בבית. זה לא הספיק כדי להשאיר חותם בפלייאוף, ואת הפגרה ניצלו בשיקגו כדי לטעון מחדש והחליפו את סווישר המאכזב ו-ואסקז בערמה של מיינור ליגרס. אלא שהחור שואסקז האמין בדרך כלל מותיר אחריו ברוטציה גדול ומאחורי בהרלי, פלויד ודאנקס יש חבילה של מגישים אלמונים ובלתי מוכחים וברטולו קולון שמן אחד. הבולפן יציב יחסית בתנאי שבובי (גם אני שמן) ג'נקס הקלוזר יצליח לשמור על בריאותו.

ההתקפה התקשתה לפרקים בעונה שעברה לייצר נקודות, אבל הפריצה של אלכסי רמירז וקרלוס קוונטין אמורה לסייע לותיקים, קונרקו, דיי ות'ומה קשישא ולהשאיר את התוצאה צמודה ברוב המשחקים. בסך הכל, הוייט סוקס היא קבוצת פועלים אפורה שבאה לעבוד בדיוק כמו הקהל והעיר שאותה היא מייצגת. זה יכול היה להיות מאוד משעמם לעקוב אחרי קבוצה כזו, אלא שלמזלם יש להם מנג'ר צבעוני שאלוף בלהיות פוליטיקלי אינקורקט ובטח מחזיק בשיא כלשהו של קליפים ביו-טיוב.

תחזית: מאז האליפות ב-2005 הגרביים הלבנות משחקים שנה כן שנה לא. השנה לא.

80-85 ניצחונות ומקום רביעי בבית

מאזן: 75:88

הגיעו: לואיס איאלה, ג'ו קרידי

הטווינס הפנימו את המיתון העולמי והשנה קיצצו בפיירול בצורה משמעותית. למרות זאת, מגיע שאפו להנהלת הקבוצה שהצליחה לא לאבד אף שחקן מהליינאפ שרק פסע הפריד בינו לבין הפלייאוף בשנה שעברה. מינסוטה תציג השנה (כמו בכל שנה בעצם) רוטציה צעירה (גיל ממוצע 25) וחסרת ניסיון בראשות ליריאנו ובייקר. אלא שעל כל מה שהחבר'ה האלה חסרים בניסיון הם מפצים בהרבה כישרון ויכולת (86 QS ב 2008, מקום רביעי ב-AL). ליריאנו הוא ללא ספק המפתח, מכיוון שבמיטבו הוא לא נופל מסנטנה שכיכב במדי הטווינס עד לפני שנה. השאלה אם נראה העונה את ליריאנו הדומיננטי של 2006 או הפרוע של 2008 עדיין פתוחה. ליריאנו גם חייב להוכיח שהוא מסוגל לסחוב עונה של 200+ אינינגים בלי להיפצע. הבולפן עדיין סולידי למרות הפציעה של פאט נשק שיחמיץ את העונה, בטח כל עוד משחק בו אחד הקלוזרים הכי טובים בביזנס - ג'ו נתן.

בהתקפה חייבת לבוא תרומה מעבר למאוור, התופס הכי פרודוקטיבי בליגה ומורנאו. הטווינס כנראה בונים על עונת פריצה של ג'ייסון קובל ואולי גם על דלמון יאנג הפרובלמטי, שממנו הם ניסו להיפטר פחות או יותר מאז סוף העונה שעברה.

תחזית: אני לא חשוד באהדת יתר למנג'ר של הטווינס אבל לרון גרדנהייר זה לא ממש מפריע. הוא עובד בשיטה שלו ובדרך כלל גם מצליח. הרוטציה צעירה אבל כבר השתפשפה בשנה שעברה והשנה יקצרו התאומים את הפירות. 92-95 ניצחונות וזכייה בראשות הבית.

מאזן: 81:81

הגיעו: קרי ווד, מארק דה רוסה, ג'ו סמית', קרל פבאנו

עזבו: פרנקלין גוטיירז

האינדיאנס, שמעולם לא "סבלו" מעודף הגשה, יהיו רזים אפילו יותר מהרגיל ברוטציה לאחר שלא השכילו למלא את המקום של סבאת'יה שעזב במהלך העונה שעברה (רגע... הם לא באמת בונים שם על פבאנו, נכון?). אחרי קליף לי, שחוזר מעונת קאמבק מדהימה אותה סיים עם סיי יאנג בארון, וקצת ווסטברוק וקרמונה אין שם ממש חומר לכתוב עליו הביתה. יש כמה צעירים עם פוטנציאל: מילר, סוארס ולאפי, שאם אחד או שניים מהם יצליחו לתת תוצרת מהחלק האחורי של הרוטציה, השמיים יחייכו באוהיו. הבולפן לעומת זאת, עקב אכילס של הקבוצה ב-2008, קיבל חיזוק משמעותי עם ג'ו סמית' והקלוזר קרי ווד, שהצליח להישאר בריא יחסית בעונה שעברה וכבר מגיש במרץ (!).

להתקפה הפוריה של הקבוצה הצטרף מרק דה רוסה התכליתי שיוסיף בגרות וחשוב מכך - ניסיון בקלאץ' לחבורת מחבטים צעירים ומוכשרים שלעיתים סובלים מהתלהבות יתר. ההתקפה בראשותו של גריידי סייזמור הנהדר תעשה את העבודה, אך לטעמי העונה של האינדיאנים תקום ותיפול על יכולתו של איש אחד - טרוויס האפנר. אם הפנר ממשיך בצלילה של השנתיים האחרונות אין לקליבלנד מה לחפש באוקטובר. לעומת זאת אם הוא חוזר לעצמו... יהיה אפשר להגיד אותו דבר על שאר הקבוצות בליגה.

תחזית: לצערי תחת המנג'ר וודג', האינדיאנס התרגלו להיכנס עם ציפיות לעונה ואז לאכזב. עד 90 ניצחונות, מקום שני בבית ומאבק על הווילד קארד.

מאזן: 87:75

הגיעו: מייק ג'ייקובס, קוקו קריספ, קייל פרנסוורת', דאג ווכטר, ווילי בלומקוויסט

עזבו: ליאו נונייז, רמון רמירז

בקנזס סיטי בונים על הגרעין הצעיר והמוכשר בתקווה ששחקנים כמו גורדון, באטלר ואווילס ימשיכו להשתפר ולהתקדם. הרוטציה לא רעה, עם מש הסולידי, גריינקי הכשרוני, באניסטר החיה ולוק הוכבר בעל הפוטנציאל. הבולפן חלש יחסית ותלוי למעשה כמעט בלעדית בקלוזר המצוין סוריה. פרנסוורת' שהוחתם צפוי בהחלט לעזור לגשר בין הרוטציה לסוריה.

מייק ג'ייקובס מביא איתו בעיקר חבטות לאקסטרה בייס, ואם אכן גורדון ובאטלר יעשו צעד נוסף קדימה וחוזה גיין הותיק יצליח להישאר בריא ומפוקס, לרויאלס תהיה התקפה שאי אפשר לזלזל בה. טריי הילמן המנג'ר הביא איתו שיפור בעונה שעברה וקיבל בהתאמה תקציב שיא בתולדות המועדון, כ-75 מיליון דולר.

תחזית: אולי שיפור, אבל לא יותר מ 75-80 ניצחונות ומקום חמישי בבית.

מאזן: 88:74

הגיעו: ג'רלד ליירד, חואן רינקון, ברנדון ליון, אדווין ג'קסון, אדם אוורט

עזבו: אדגר רנטריה, טוד ג'ונס (פרש), קני רוג'רס (פרש?), מאט ג'ויס

אוהדי הטייגרס כבר הספיקו לשכוח שרק לפני שנתיים וחצי סיימה קבוצתם עונה חלומית עם ראשות הבית והופעה בוורלד סירייס. ב-2007 הם סיימו במקום השני בבית והחמיצו את הפלייאוף, ובשנה שעברה, כאילו שלא מספיקות הצרות הכלכליות שניחתו על עיר המכוניות, הטייגרס חזרו למקום מוכר ו(לא) אהוב - האחרון. כל זה עם הפיירול השלישי בליגה, יותר מפי שניים מהיריבה לבית שסיימה עם ניצחון אחד יותר, הרויאלס. הבעיה העיקרית הייתה בהגשה שאיכזבה בגדול. בונדרמן היה פצוע רוב העונה ורלאנדר איבד את היציבות והגיש הרבה מתחת לרמתו, בעיקר במחצית הראשונה של העונה. על דונטרל וויליס עדיף לא להרחיב. גם הבולפן לא תפקד עם דעיכתו של טום ג'ונס, כשאחד ממחליפיו המיועדים לא עמד בלחץ (רודני) והשני נפצע (זומאיה). הטייגרס הרשו כמות מרשימה של 857 ריצות, עובדה שהיתה בעוכריהם וטרפדה כל נסיון להתחרות למרות התקפה מצוינת.

הטייגרס ביצעו מספר מהלכים מצומצם שספק אם יספיק כדי לפתור את בעיותיהם. לבולפן מצטרפים רינקון וליון, האחרון כנראה כקלוזר שיוריד את הלחץ מזומאיה ורודני. בעמדת התופס ינסה המנג'ר הותיק לילנד למצות את הכשרון של ליירד שאף פעם לא עמד בציפיות ממנו בטקסס. גם לגבי המגיש האניגמטי אדווין ג'קסון, שצפוי להצטרף לרוטציה, מקווים בדטרויט שההימור יצליח. בכל מקרה, תחת ההנחה שההתקפה בראשות קבררה, אורדונייז וגרנדרסון תעשה את שלה, מידת ההצלחה תלויה קודם כל בקדמת ההגשה הפותחת: בונדרמן בריא ו-ורלאנדר של 2006/07 יכולים לקחת את הקבוצה הזו בחזרה לטופ.

תחזית: 85 נצחונות, מקום שלישי בבית