שנאה זו גם סוג של מסורת

פראן יסטה, השחקן הכי מוכשר שמשחק בבילבאו בעשור הנוכחי, מפורסם בשלושה דברים: בעיטות חופשיות, תספורות מזעזעות (מוהיקן, קרניים אדומות/ ורודות/ בלונדיניות/קרחות מתוכננות בין קוצים מאיימים - הכל הולך) ופריטי לבוש. לפני כמה שנים חגג יסטה שער בגביע אופ"א באופן ייחודי – הפלת המכנסיים וחשיפת "תחתוני אתלטיק" באדום-לבן, כולל סמל המועדון. בכל מועדון אחר היו מחייכים במבוכה, אבל בבילבאו מכירות הפריט המופלא בחנות המועדון פשוט הרקיעו שחקים. אולי כי זו הייתה פשוט עוד דרך להוכיח שכולם בבילבאו
"שייכים בכל גופם" לקבוצה. ולא, אין שום הבדל בין אוהדים לשחקנים: הם שייכים גם אחד לשני.

המחויבות הייחודית הזו מאפשרת גם לעלות למגרש במטרה לפרק את חלקי הגוף של היריב, במיוחד אם ליריב קוראים ריאל מדריד. הבאסקים זקוקים רק לטריגר – ואצלם הסדין הוא לא אדום, הוא בצבע לבן בוהק. המשחק במוצאי שבת האחרונה היה רק עוד חוליה בשרשרת. יסטה אומנם העיף בגסות את קסיאס לדשא, אבל מי שהתעלה על עצמו היה דווקא פרננדו יורנטה: הילוך חוזר נפלא הראה את יורנטה מתעלם לחלוטין מכדור שהוגבה לעברו ומתמקד אך ורק בפנים של פפה שלידו כדי לכוון אליהם מרפק לא ידידותי בעליל.

שלא במפתיע, הכוכב הגדול ביותר של הגרסה האחרונה במלחמת גוג ומגוג בין ריאל ובילבאו היה השופט - השולף המהיר ביותר בספרד, מוניז פרננדז, שהביס את קלינט איסטווד ואת רשם הכרטיסים של ההתאחדות גם יחד, בהחלטה נחושה להוציא כרטיס על כל קילו ג'ל שעל ראשו. מוניז רק יכול להתגונן ולומר שאם אפילו בקאמפ נואו, מול אחיהם למאבק בפרנקו, שחקני בילבאו התעופפו על קו השער כחבורת שיעים עצבנית - הרי שמול נציגת הדיקטטורה מחזות קמיקאזה היו במידה רבה צפויים מראש. אחרי משחק כל כך לוהט, מתחדדות עוד יותר שתי שאלות: כיצד הבאסקים מתחזקים את הנאמנות הייחודית הזו גם כאשר כל שחקניהם רק שמעו סיפורים על פרנקו בלשון עבר, ולמה הם לא מסוגלים, גם כאשר ריאל מגיעה העירה, פשוט להניח למה שהיה וכבר נגמר?

לפני מספר חודשים, כאשר בבילבאו נאלצו לנטוש למגינת לבם את מדיניות החולצה הטהורה לטובת חסות מסחרית, הוקדש כאן דיון ארוך לנקודות האפלות שמאחורי הרומנטיקה הבאסקית, ובראשן הרעיונות הגזעניים של מייסד התנועה הלאומית הבאסקית (סבינו אראנה) ביחס למהגרים ה"נחותים" שהגיעו לחבל המתועש משאר אזורי ספרד. ההתרחקות מהרעיונות האלו היא בשורה טובה בהיבטים ערכיים, ודווקא על רקע משחק מופרע כמו זה של בשבת אפשר לומר שהיא טובה גם לאתלטיק עצמה. כיום מדיניות השימוש בבאסקים בלבד (ה"קאנטרה") המקודשת של בילבאו היא עניין עקרוני פחות מאשר מעשי – כי גם קטלאנים ואפילו ברזילאים יכולים לשחק בקבוצה כל עוד "רכשו את השכלתם הספורטיבית בחבל הבאסקים". וכן, גם זה כולל גם את המהגרים ה"נחותים", שהוגדרו אפילו באמצע שנות ה-90' על ידי ראש הפנ"ו, המפלגה השולטת בפוליטיקה הבאסקית ובמועדון, כ"נעדרי העצם הבאסקית הייחודית בגולגולת". מכיוון שהמהגרים מהווים כיום רוב מוחץ (באוכלוסייה הבאסקית כמו בקרב אוהדי אתלטיק), העובדה שהם מהווים כיום רוב גם בקרב השחקנים עצמם, וחשים כמו הבאסקים המקוריים את אותה נאמנות ייחודית למועדון, נראית טבעית לחלוטין.

זה לא תמיד היה כך. מנולו סאראביה, מגדולי שחקני הקבוצה בשנות ה-70', המחיש עד כמה זהותם האתנית של השחקנים נותרה משמעותית עד זמן קצר לפני כן, כאשר סיפר על דחיית אחיו על ידי הקבוצה: "הם קראו לו לחתום על חוזה אבל הבינו כאשר מילאו את הטפסים כי לא נולד כאן. אחי שב הביתה על סף דמעות. חלומו, כמו כל הנערים כאן, היה לשחק עבור אתלטיק. הבטחתי לו אז כי אשחק באתלטיק מכיוון שנולדתי כאן ולי לא יוכלו לומר לא. מסיבה זו לשחק עבור אתלטיק נהפך למחויבות מקודשת עבורי, משהו אותו הייתי חייב להשיג ויהי מה".

אבל טוב שהמועדון השתחרר מאותן נימות גזעניות, כיוון שזה איפשר לו לשמר בסיס תמיכה עמוק שלא היה יכול להיות קיים לו רק ה"נעלים" היו ממשיכים לשחק בקבוצה – ובלי אותו בסיס תמיכה הקבוצה הזו לא הייתה קיימת. עיתונאים אנגלים ממשיכים לדבר גם כיום על בילבאו כ"ענקים הבאסקים", מונח ששמור בדרך כלל רק לקבוצות הפאר מבחינה ספורטיבית-פרופר (ריאל הם ה-Spanish giants, בארסה ה-Catalan giants). אם היו בליגה השלישית – ולשם היו מועדות פניהם לולא המהגרים כאוהדים וכשחקנים – הם לא היו נשארים "ענקים" לעולם.

ואם השתחררו מן הנימות הגזעניות, מדוע לא הצליחו להשתחרר בבילבאו מתסביכי עידן פראנקו, כאשר הדמוקרטיה הספרדית מאפשרת להם אוטונומיה רחבה כל כך? הסיבה היא שבחבל הבאסקים ישנה עדיין חברה מפוצלת עמוקות בין ערכים של מודרניות, התפשרות ופתיחות מחד לבין תביעות להקצנה מצד תנועה לאומנית דועכת מאידך. אותה תנועה לאומית נשענה על הגזע כערך ליבה, וכאשר ההישענות הזו הפסיקה להיות קבילה, הדיכוי של פרנקו הפך להיות המקור היחידי כמעט ל"קונצנזוס" – וכך גם זכרו.

בברצלונה לאפורטה מכריח זרים ללמוד קטלאנית. לא צריך את פרנקו: השפה היא ערך הליבה היציב סביבו מתלכד המיעוט הלאומי. אבל הבאסקים לא מסוגלים לחייב שחקנים ללמוד אאוסקרה. הם עצמם לא מסוגלים ברובם המוחלט לדבר את השפה הבלתי אפשרית הזו (נדמה שרק בעלי איי קיו 200 מסוגלים ללמוד איך לאיית את שמם באאוסקרה בפחות מחצי שנה).

הלאומיות הבאסקית היא במידה רבה "לאומיות באופסייד", ולא נותר לה אלא להנשים את הדיקטטורה בכוח, על סמליה, למרות הזמן שחלף. לכן אפשר לומר שרק כאשר ריאל מדריד מגיעה העירה מתקיימת בסן מאמס לאומיות באסקית מאוחדת, בלא סתירות ומתחים פנימיים.

זו הסיבה השורשית לטירוף החוזר על עצמו כל שנה בסן מאמס, ומכאן גם הנכונות של אתלטיק, מועדון הידוע לרוב כמכובד וג'נטלמני, ללכת רחוק עד כדי האשמות באתר הרשמי (!) של הקבוצה לאחר המשחק, כי ריאל "מקבלת משחקים מראש" ואפילו כי "המסכה ירדה מפניו של קסיאס" – לרוב בן-יקיר-לי בכל מילימטר במדינה, ודמות שזוכה להערכה אפילו בקטלוניה ובחבל הבאסקים. ההאשמות הללו (שגררו כצפוי תגובה נזעמת במאמר מערכת של "מארקה") לא היו מגיעות מול כל קבוצה אחרת מלבד ריאל.

אם כל זה לא מספיק, האמת היא שהאירוע הנפיץ מכל עוד לפנינו – גמר גביע המלך, שייערך ב-13 במאי. ערב גומלין חצי גמר הגביע בסן מאמס הצהיר חוזה מאריה דל נידו, נשיא סביליה, כי הקבוצה שלו הולכת "לאכול את האריות מראש ועד זנב". דל נידו נאלץ לאכול את הכובע אחרי שחטף שלישייה, שגרמה להתפרצות מדהימה של אוהדי אתלטיק למגרש לחגיגות עלייה לגמר שנראו כמו חגיגות זכייה בדאבל היסטורי. בהתאחדות הספרדית רצו ודאי לאכול את עצמם באותו הרגע, כי יכלו לדמיין בקלות מה צפוי כאשר בארסה תפגוש את בילבאו בגמר.

אחרי מלחמת האזרחים שתי הקבוצות הקדישו משחקים שלמים לנפנוף משני הצדדים של דגלים שהוחרמו בתקופת פרנקו. הפעם שני הצדדים בהחלט עלולים לשרוק בוז עצום להמנון הספרדי שיושמע בפתיחה. הבאסקים כבר ביקשו להעביר את הגמר מהמסטאיה (שם היה אמור להיערך) לברנביאו. הנימוק הרשמי הוא מספר המקומות: בהתחשב בכך שאתלטיק מתכננת להביא פחות או יותר את כל העיר בילבאו למגרש (לעומת שניים ורבע אוהדי החוץ המסורים של בארסה), ובמסטאיה יש 'רק' 49 אלף מושבים, ה-85 אלף של הברנביאו מתאימים בהרבה: אבל נדמה שיש גם סיבה עמוקה יותר. הרבה יותר נחמד לשרוק בוז להמנון בלב מדריד. ומעבר לזה, רק אלוהים יודע מה יקרה כאשר המלך חואן קרלוס ינופף לשלום או יתייצב בכדי להעניק את הגביע (זה בכל זאת הגביע שלו) - אם השליכו נעל על נשיא ארצות הברית, יסטה בהחלט מסוגל להשליך על מלך ספרד תחתונים באדום-לבן.

Shmulik_nili@walla.co.il