לוויה שקטה לעונה רועשת

האלפים שהסתלקו מן ההיכל במהלך הרבע הרביעי החמיצו בסיומו את אחת התמונות המרגשות שהניבה העונה המרה הזו. דקות לאחר הישמע הבאזר המסיים קרא קומץ האוהדים הנאמן משער אחת עשרה לטל בורשטיין. "אנחנו אוהבים אותך", הם שרו לו, ובורשטיין המדוכדך, שכבר התכוון לרדת אל חדרי ההלבשה, שינה כיוון והתקרב אליהם באיטיות. הם זימרו לכבודו, והוא עמד במשך דקה ארוכה ומחא להם כפיים. מסביב החלו אנשי ההיכל בתהליך קיפול הציוד, כאשר יתר האוהדים האדישים מיהרו להסתלק מזירת הפשע. כמעט איש לא שם לב למחווה המרגשת. מן הצד זה נראה היה כמו רגע אינטימי ועצוב בין שני בני משפחה, שכבר הפנימו כי דרכיהם ייפרדו בקרוב.

זאת הייתה עונת היורוליג הגרועה בחייו של בורשטיין, ואין אנו זקוקים לאסמכתאות סטטיסטיות כדי לקבוע זאת (למי שבכל זאת חפץ – בשלב הטופ-16 כולו קלע שש נקודות במצטבר ב-1 מ-13 מהשדה, הוריד שבעה ריבאונדים, חילק שמונה אסיסטים, חטף חמישה כדורים ואיבד חמישה נוספים. סמל היעילות בדימוס צבר לאורך השלב הנוכחי שתי נקודות מדד בלבד). יכולתו החלשה, לצד הקיצוץ הצפוי בתקציב הקבוצה, הובילו להערכה כי בסיום העונה ייפרד מהמועדון לאחר תשע שנות שירות. החתמתו הבהולה של רביב לימונד, שעתיד להיכנס לנעליו, שמה את החותמת על מסמכי ההגליה.

ובכל זאת, נראה כי בורשטיין הצליח להיכנס אל ליבם של האוהדים. לא מדובר בדמות הכריזמטית ביותר שזרחה בשמי ההיכל, גם לא בכדורסלן הטוב מכולם, אך לבטח מדובר באחד הספורטאים הגדולים שלבשו את מדיה של מכבי. בחוכמה ובכישרון הפך בורשטיין לחלק בלתי נפרד מאותה קבוצה אגדית, ויחד עם דרק שארפ היה לחוט המקשר בין מכבי הבתולית והמפתיעה של תחילת המילניום למכונה שדרסה את אירופה. האוהדים זוכרים לו חסד נעוריו. למרות העונה הקטסטרופאלית, אף פעם לא ספג ביד אליהו שריקות בוז. הוא ושארפ הם היחידים שעוד זוכים לחסינות.

בורשטיין לא בוכה, אך מעולם לא נראה כה קרוב לכך כפי שהיה אתמול. כשעמד עצוב ונרגש מול עשרות האוהדים ונפרד מהם, חשו כולם צביטה בלב. נזכרו במה שהיה, ובמה שיכול היה להיות. הרי לא זו הדרך להיפרד משחקן שכזה, לא במעמד שכזה ועל אחת כמה וכמה בעונה כה לא מכובדת. אך ניתן לומר כי סיפורו של בורשטיין העונה הוא סיפורה של מכבי כולה. כשכבר ירד לחדר ההלבשה, התבודד בכיסאו הקבוע שבפינה השמאלית וטמן את ראשו בידיו. הוא הסתכל סביב וניכר היה שמנסה לחנוק את הדמעות. בורשטיין, ממילא לא דברן גדול, העדיף באותם רגעים שלא להתראיין. נאומי הסיכום עוד יבואו בהמשך.

הרבה רגעי שפל חוותה מכבי תל אביב בשנים האחרונות, אבל שלוש הדקות האחרונות למשחק מול ברצלונה היו המשפילות מכולם. משהבטיחו הקטאלונים את הניצחון, נטשו אלפי אוהדים את כיסאותיהם וברחו מן האולם. את שניות הסיום של העונה האירופאית 2008/9, שלמעשה גם היו השניות המסיימות של העשור הנוכחי – אולי המוצלח בתולדות המועדון בזירה האירופאית – שיחקה מכבי אל מול יציעים עירומים.

הקהל התפנה בשקט יחסי. זו הייתה הלוויה שקטה לעונה מלאת תהפוכות ומהמורות. אבל מלבד כמה עשרות אוהדים אדוקים, איש לא נותר עד סיומה כדי לכסות את הקבר. מיד עם הישמע הבאזר, מיהרו גם אנשי מכבי ללחוץ את ידי המנצחים ונבלעו בחדרם. איש לא הרבה במילים, מלבד פיני גרשון במסיבת העיתונאים, אליו עוד נגיע בהמשך. שהרי הכל ידעו כי העונה הנוכחית ביזתה את המורשת העצומה של המועדון. "ווי וויל בי בק", הדהדה הבטחתו של הכרוז מלא הפאתוס, מיד לאחר שביקש מהקהל המנומנם "להריע לשחקנים על המלחמה והמאמץ". זה מה שנותר, בהיעדר יכולת. מכבי אכן תחזור ליורוליג בעונה הבאה, אך עם צוות שונה לחלוטין.

ברצלונה אומנם הובילה בהפסקה רק בשש נקודות הפרש, אולם נהנתה מיתרון 43:59 במדד האיכות, הקטגוריה הסטטיסטית החביבה על גרשון. נראה היה כי ברצלונה נרתעת יותר מההיכל עצמו, בו ספגה כמה מפלות קשות בשנים האחרונות, מאשר מקבוצת הכדורסל החלשה שנבנתה בו. מכל מקום, הבריחה הגדולה הייתה רק עניין של זמן; אוהדים רבים הריחו זאת, שכן אל המחצית השנייה עלתה מכבי מול יציעים דלילים יותר מכפי שהיו כאשר סיימה את הראשונה.

ואכן, על הפרקט היו נבארו, באזילה, והטריו ואסקז-סנטיאגו-אילייסובה גדולים בכמה מספרים על צ'ארלס גיינס, ליאור אליהו וקרלוס ארויו. בזמן שמכבי ליקטה נקודות בעיקר דרך מהלכים אישיים ואופנסיב ריבאונד, הניעה ברצלונה את הכדור במהירות והשכילה למצוא את הקלעים החופשיים בפינות. שחקני מכבי שעוד ניסו באומץ לפלס דרכם לטבעת, יורטו בקלילות בידי הספרדים הענקיים. בארסה כלל לא נזקקה לתרומה מדיוויד אנדרסן, יאקה לאקוביץ', לובוש בארטון, ויקטור סאדה ורוג'ר גרימאו, כולם שחקני חמישייה לגיטימיים ואף מעבר לכך בכל קבוצת יורוליג אחרת (שמונה נקודות משותפות אמש לחמישה הללו). בסופו של דבר זה נגמר ב-35:45 קליל לאורחים במחצית השנייה, ובעיקר בתבוסה 72:120 במדד האיכות. וזהו, פחות או יותר, גם ההבדל בין מכבי הנוכחית לברצלונה, הקרם דה-לה קרם של הכדורסל האירופאי.

בעמוד הפותח של התוכנייה אשר מחלקת מכבי בכל משחק יורוליג ביתי מופיעה פנייתו של שמעון מזרחי אל האוהדים. בדרך כלל משרבט שם מזרחי טקסט משמים כלשהו, דן ועוסק בענייני דיומא או מסכם את האירועים האחרונים מזוויתו הייחודית, נקרא לזה כך. בפתיחת הטקסט שפורסם אמש, דן מזרחי בהשלכות המשחק מבחינתן של ריאל מדריד וברצלונה. "אנו, כמועדון הידוע בספורטיביות וברצון הרב לנצח, נעשה הכל על מנת לצאת כשידינו על העליונה", כתב מזרחי, "ומצפים אנו כי כך גם תנהגנה בעתיד גם קבוצות אחרות ביורוליג. עלינו לזכור כי בדרכנו להעפלה למשחקי ההצלבה ניצבו יריבות בעלות שיעור קומה תרתי משמע, וכי רק שתי קבוצות מכל בית מגיעות למשחקי ההצלבה". בהמשך ביקש לרענן את זיכרון הקוראים, כאשר שטח שוב את הישגי המועדון בעשור האחרון. ואז התפנה לתקוף את כלי התקשורת.

"תמיד ידעתי כי בישראל לא קיים המונח 'פרגון', וערך זה גם לא יימצא בשום מילון עברי-עברי או לועזי-עברי, אולם עד כמה השמחה לאיד גדולה היא ניתן היה להיווכח ממספר כתבות מרושעות שהמרחק בינן לבין האמת הינו כרחוק מזרח ממערב, וכאשר נבדוק מי הם חלק מהכותבים ניווכח כי בקיאותם והבנתם בכדורסל שואפות לאפס וכי לא עברו קורס מדריכים ו/או קורס מאמנים, ו'מומחיותם' הינה בהשמצות", הוסיף וכתב מזרחי. "נראה היה כי חלק מהכותבים אך המתינו למעידה קטנה כזו, ומתעלמים הם מהישגי המועדון בארבעים השנים האחרונות, וגם לפני כן, ולהערכה העצומה לה זוכה בכל רחבי העולם. ארגיע את כולכם ואומר כי כתבות מסוג זה לא רק שאינן רפות את ידינו, אלא אדארבא ואדרבא, נותנות הן דחיפה להמשיך בעשייה, בהשקעה ובהסתכלות על עתיד המועדון לטווח רחוק, ולא בכדי הוחתמו המאמנים פיני גרשון ושרון דרוקר לתקופה ארוכה".

שעתיים לאחר מכן, במסיבת העיתונאים שלאחר המשחק, העדיף גם גרשון לעסוק בכתבים שבמקום, במקום לספק הסברים מקצועיים-ענייניים למפולת. "השבוע דווקא לא קראתי את מה שמרחתם בעיתונים, אבל אני מבין שעשר השנים האחרונות היו קשות עבורכם, והעונה החזרנו לכם על הסבל הזה", סנט גרשון. "הוצאתם הכל מהמגירות, וזה בסדר. היו כאן אנשים שעברו שנים קשות, והעונה הם שמחים לאידנו. נתנו להם את ההזדמנות. אבל אנחנו עושים הכל כדי להיות הכי טובים שאפשר, אז אנחנו מביאים את מגי, לימונד. אם נצטרך אפילו נחזיר את גיא גודס. החל מהעונה הבאה אני מקווה שיהיו לכם שנים יותר קשות".

בהמשך עסק בקרלוס ארויו ("מנסה לחשוב על שחקנים שהצליחו באירופה בעונתם הראשונה"), עומרי כספי וליאור אליהו ("הלפרין הלך למקום אחר וזה יכול לקרות גם להם"), וכן בבעיה האקוטית בה נתקלת מכבי בגזרת הישראלים ובפס הייצור המקומי ("אין כאן מספיק חומר כדי שנוכל לייצר שחקנים בקצב של יוגוסלביה"). הוא ניסה למצוא הסברים אלטרנטיביים לכישלון הגדול ("אולי זו שנה קשה למועדון בכלל, כי גם בכדורגל זה לא חגיגה. אני לא מומחה באסטרולוגיה, אבל אולי הכוכבים יודעים משהו שאני לא יודע"), שחרר עוד צרור מחמאות לכיוון הבעלים ("אנשים יקרים, הכניסו את היד לכיס עד לגובה הכתף") ודיבר וליהג ופטפט, על משמעות האליפות עבור המועדון, על הנחיתות הכלכלית ועל בניית הקבוצה העתידית.

"מכבי לא צריכה לחפש שחקנים מתחת למנורה, וגם השחקנים שהגיעו לפה בעונות היותר טובות היו שחקנים של חצי מיליון דולר", הכריז מי שלפני מספר ימים הביא ככל הנראה לפיטוריו של ראש מחלקת הסקאוטינג של המועדון, דני גוט. ובאותם רגעים הזכיר לי נאום ההגנה הארוך של גרשון, אשר בימים כתיקונם נחשב דווקא לאורטור משובח, דמות מענף אחר לגמרי: הוא קצת דמה בעיני למשה קצב.

ohadgreenwald@walla.co.il