חקירה תחת חקירה

בפברואר 2005 הגיע סביטי ליפניה המבוהל אל מנהל הכח עמידר רמת גן, אלי בר מוחא, ואמר לו כי חלם שהטילו עליו כישוף. "הוא אמר לי שמהקבוצה שלו בקונגו אמרו שלא הגיע הכסף שאנחנו חייבים להם, ולכן הטילו עליו כישוף, שיהפוך אותו למשותק", התראיין מנכ"ל הקבוצה איציק פוזמנטיר בנושא. ראשי הכח הכינו לו שרשרת ואמרו לו שיש בה אבן סגולה המגנה מפני כל כישוף. ליפניה ענד אותה, ומאז כיכב בהגנת הקבוצה והבעיה נפתרה. בתחילת מרץ 2009 נכנס ליפניה לבעיה ששום שרשרת או אבן סגולה עזרו לו לפתור אותה: הבלם הקונגולזי של הפועל חיפה נחשד בהטיית משחק ההפסד 2:1 של קבוצתו לבני לוד. בדיקה קצרה העלתה כי אין ממש בחשדות נגדו. כמה מפתיע.

בתקופה הקרובה אנו עומדים להיכנס לשלב הקבוע בו עוד שחקנים יזרמו למשרדי החקירות, והמקרה של ליפניה הוא דוגמה נהדרת לבעייתיות העניין: מצד אחד, הקלות בה מכתימים אדם היא נוראית. מצד שני, הסיכוי האפסי לעשות משהו עם חשדות דומים לגבי שחקנים שכן נראה שעשו משהו, הוא לא פחות נוראי.

הפערים בין החלק העליון לתחתון בליגה הלאומית ומספר הקבוצות בליגת העל שאין להן כמעט על מה לשחק, מבטיחים לנו עוד סיפורים כמו ליפניה – מצד אחד ועוד סיפורים כמו ישראל כהן – מצד שני – מקרים בהם באמת עולה חשד אמיתי. כשמחברים את שני הדברים, נוצרת תמונה עגומה ביותר, שהפתרון המתבקש עבורה הוא מחלקת ספורט במשטרת ישראל, מחלקת מקצועית שתטפל בחשד לשחיתויות, אלימות והפרות סדר במגרשים. עד אז, כך נדמה, נישאר חסרי אונים.

באותה מידה, אפשר היה לחשוד בשער העצמי של וינסט אניימה בדרבי ולעולל לו עוול נורא. אושרי לוי, שאף אחד מהחשדות נגדו לא זכה לאישוש משטרתי, מודה לבעיה שבהכתמה שלפני הרשעה. "כל פעם מצחיק אותי מחדש, כשאני שומע על פרשות כאלה", אומר לוי, "אומרים שהחיים והמוות ביד הלשון, ואנו רואים במדינה שלנו פרשות שנולדות כהר ונגמרות כעכבר, אם בכלל. חייו של אותו חשוד נהרסים, וכך גם חיי משפחתו וחבריו הקרובים. הקריירה שלי, שהייתה בשיאה, נעצרה ונהרסה".

לא מדובר רק בכתם על שחקן זה או אחר, ולעתים גם אגודות ספורט עולות על המוקד. את ההכנות למשחק הליגה האחרון, עשו הכח עמידר רמת גן ומ.ס אשדוד תחת החשד והזמנה לחקירה, הזמנה שהפכה מכתימה אחרי שדלפה לאמצעי התקשורת. הבעלים של אשדוד, ג'קי בן זקן, לא מתפלא: “התרגלנו לזה. יש כמה בעלי אינטרסים שמנהלים את ההתאחדות, ואם יש איזה משחק שחשוב לאיזה עסקן, אז הוא מרים טלפון להתאחדות, כדי שהם יפעילו את 'ויצמן-יער' ושאלה יוודאו כי הכל כשורה". "הדבר העצוב הוא שמנפחים חשדות”, מוסיף עמי אזולאי, שחקנה לשעבר של הפועל נצרת עילית, שהיה אחד החשודים בפרשת "חוקי המשחק". "עוצרים אנשים על שמועות. אם מישהו ילכלך עליך, יעצרו גם אותך".

"הליך החקירה נפתח בהזמנה מההתאחדות, אם זה על ידי בקרת התקציבים, היועץ המשפטי, התובע, יו"ר או כל גורם אחר”, אומר אשר ויצמן, הבעלים של חברת “ויצמן-יער”. "חלק מהפעילות כוללת מודיעין שפעיל כל הזמן, ואיננו מבצעים האזנות סתר או כל דבר המנוגד לחוק. כשהמידע משוכלל ונראה רציני, אז אפשר לבדוק היתכנות לחקירה".

חשוב לפשפש שוב בדבריו של ויצמן - הם לא רק מגינים על תופעת החקירות המתוקשרות שעשויות להכתים, אלא גם על הקושי בלעשות משהו כשבאמת מתרחשת שחיתות. החוק במדינת ישראל אינו מעניק סמכות ממשית לחוקר הפרטי או לבעליו של משרד, מלבד הזכות להשיג או לאסוף ידיעות על הזולת, לצורכי אחרים ודרך שירות לכל, ושלא לצורכי מחקר מדעי, סקר דעת קהל או פרסום ברבים. החוק אוסר על משרדי החקירות גישה למאגרי מידע חסויים, כפי שמותר לחוקר פרטי בארצות הברית או בחלק ממדינות אירופה. הנחקר אינו חייב לשתף פעולה עם החוקר הפרטי, שמשולל כל סמכות אכיפה חוקית מכל סוג שהוא. הגבלות אלה כובלות את ידיהם של משרדי החקירות.

לאחר פרשת "הסוס הטרויאני" בה בית המשפט גזר מאסר בפועל וקנסות על חוקרים פרטיים, חלקם בכירים במשרד החקירות "מודיעין אזרחי חקירות", על סמך הודאתם בעבירות של חדירה לחומר מחשב, האזנת סתר שלא כדין ופגיעה בפרטיות באמצעות תוכנת הסוס הטרויאני, משרדי החקירות נזהרים שבעתיים. "אם חברות החקירה מבססות חשד מוצק, אז המשטרה חייבת לחקור. כדי להגיע למידע כזה צריך להיכנס אליו בצורה שהיא לא תמיד נקייה, לשלם ולהפעיל אנשים”, מסביר פקד בדימוס דודי חבקוק, בעבר קצין משטרה בימ"ר ת"א וכיום מנכ"ל ח.ד שירותי מודיעין וחקירות. "חברות החקירה לא יכולות לחשוף את החומר המלא בפני המשטרה, כי זה יסבך אותן עם החוק, אז הן מספקות את הבסיס בלבד, שלעתים לוקה בחסר".

יכולתן המוגבלת וחסרת השיניים של חברות החקירה, יחד עם העובדה כי הן מקבלות כסף על החקירות אותן דורשת ההתאחדות ובשל כך חייבות להוכיח את חריצותן ויעילותן כנותנות שירות, יוצרות לעתים הרבה אוויר חם ללא כל תוצאות. זו כנראה סיבה נוספת לכך שחקירות רבות נפתחות ונסגרות כהרף עין, ומותירות אחריהן שחקנים ומועדונים עם כתם בעברם, "חוקרים כל דבר בקלות ומטילים דופי מהר מאוד", אומר בן זקן, “אנשים עוד יחשבו שבזכות היכולת המהוללת של 'ויצמן-יער', אשדוד והכח נמנעו מלבצע הטיית משחק, כשהמציאות היא שונה לגמרי".

"אנו מכירים את מפת האינטרסים בכדורגל על בורייה, ולא פותחים בחקירה על סמך שמועה בלבד. במקרה של אשדוד והכח היה חשש לניגוד אינטרסים”, מסביר ויצמן את פעולת משרדו. "שני שחקנים המשחקים בקבוצה אחת, ישחקו בעונה הבאה בשורות היריבה, ורצינו לוודא שהשחקנים האלה יקפידו על הפן הספורטיבי. לכן זימנו לשיחה רק את מאמן אחת הקבוצות, ולא את השחקנים. התקשורת כתבה על חשד להטיית משחק, אך זה לא היה הקו לפיו פעלנו. החקירות נועדות לאמת את המידע או לשלול אותו. אם הכל כשר אנו מודיעים לציבור, ואם לא, אז למשטרה. אנו לא מחפשים דם, אלא אמת".

אושרי לוי לא מסכים שזו הגישה הנכונה, ועד שלא מגיעים לראיות ממשיות שיכולות להרשיע, אסור שסיפורים כאלו ידלפו לתקשורת. גם מכבוד האדם, וגם מכבוד החקירה שאסור שתושפע מדעת הקהל. "אנחנו מדינה דמוקרטית, ומי שצריך לשפוט הוא בית המשפט בלבד”, מסביר אושרי לוי. "מי שביקש להוציא את החקירה מידי 'ויצמן-יער' וללכת למשטרה זה אני. 'ויצמן-יער' מועסקת על ידי חוזה בהתאחדות, ולכן היא דואגת לעשות כותרות, אבל בפועל לא נחקרתי אצלה אפילו פעם אחת. כשצצה הפרשה התעקשתי להיחקר במשטרה, כי שם יושבים אנשים חוק בעלי סמכות וידע מקצועי. נחקרתי על ידי היחידה הכלכלית הארצית, שיתפתי פעולה עם החוקרים, והתברר בבית המשפט שלא היו דברים מעולם".

ב-20 במאי 2008, בבית קפה בצומת אלונים שבצפון, ישב יו"ר הפועל איכסל, מוחמד שדאפנה, ביחד עם גורם בבית"ר חיפה, ועל פי החשד הציע לו כי איכסל תעלה עם שחקני הנוער למשחק בין הקבוצות בליגה ב', בתמורה לסכום כספי. אותו גורם פנה מיד להתאחדות, שהפעילה את "ויצמן-יער", ואלו פעלו בנושא בצוותא עם המשטרה. שדאפנה הוקלט מציע למכור את המשחק, צולם במצלמת וידאו, ונעצר בחשד למכירת משחק. "יצרנו מצב בו יש הרתעה, אנו נמצאים בכל מקום ודואגים שיגיע מידע”, אומר ויצמן ומצביע על כך שכמות מכירת המשחקים בליגות הנמוכות ירדה פלאים, והאווירה בהן השתנתה.

חברת החקירות מצליחה אולי לצמצם חלק מהפעילות הלא חוקית בכדורגל, אבל הבעיה עמוקה ורחבה יותר. “אנשים לא רוצים למות, הם פוחדים ויודעים שאיש לא יגן עליהם ועל משפחתם”, נדרש חבקוק לסוגיית המהמרים הכבדים, השוק האפור והגורמים העבריינים המעורבים בענף. "מוכרי ה'בטים' בקיוסקים הם חיילים קטנים, מאחורי ההימורים מושכים בחוטים אנשים מסוכנים מאוד, ראשי משפחות בעולם התחתון, ומעורבים בעסק הזה כסף רב, סחיטות, איומים, אלימות ועוד".

בדצמבר 2006 מגן הפועל באר שבע, מיקי עטיה, פנה לשרון אביטן, עוזר המאמן של הקבוצה, וסיפר לו כי לאחרונה פנו אליו גורמים העוסקים בהימורים בלתי חוקיים וניסו לשחד אותו שימכור את המשחק נגד הפועל רעננה תמורת עשרות אלפי שקלים. אביטן עדכן בפרטים את המאמן גילי לנדאו. “ישבנו אלי זינו, ח"כ לשעבר שמוליק אביטל, חבר ההנהלה איציק תורג'מן ואני, והודענו להתאחדות", נזכר לנדאו. “תוך חצי שעה ההתאחדות ו'ויצמן-יער' פתחו חדר מצב, והורו לנו להגיש תלונה במשטרה".

חקירת המשטרה המהירה הוכיחה כי שחקני באר שבע לא היו מעורבים בפלילים, וביולי 2007 נגזרו על חגי זגורי, יניב בובליל ודוד בן שימול, שהואשמו בניסיון לשחד חמישה שחקנים, עונשי מאסר שנעו בין 17 ל-32 חודשים בכלא. אם נצרף לפרשה זו את פרשת "שופטים באדום", שחשף העיתונאי ניב רסקין, לא נופתע לגלות שדווקא המקרים החמורים והגדולים בהם התגלתה שחיתות ותיקי החקירה הסתיימו בהרשעה, התרחשו ללא מעורבות משרדי החקירות וההתאחדות, וטופלו ישירות על ידי המשטרה.

חברת "ויצמן-יער" לא מתיימרת ולא יכולה להחליף את המשטרה, והטיפול המהיר והיעיל בשתי הפרשות המוזכרות לעיל חושף בפנינו את יכולת גורמי אכיפת החוק במקרים בהם נדרשת פעולה נחרצת ומהירה. אולם לדאבוננו, המציאות הקשה מנצחת. "המשטרה לא יכולה לעקוב אחרי כל שמועה, לכן חברות החקירה מבצעות את העבודה", מתאר יו"ר ההתאחדות אבי לוזון, את המצב כיום. “חברות החקירה חייבות לבדוק. נאמר שמדווחים או מגיע מידע על 100 מקרים, למרות שב-99 מהם אין כלום, אנו חייבים לבדוק את כל ה-100 כדי שלא ניפול במקרה האחד".

“ההתאחדות קבעה כי שלושת המחזורים האחרונים יפתחו באותה שעה, כדי למנוע תופעות לא רצויות”, מפרט יו”ר ההתאחדות לשעבר, איצ'ה מנחם, את הפעולות בהן נקט כדי לצמצם את הפגיעה בשחקנים, באגודות ובטוהר הספורט. "בנוסף, במשחקים רגישים ישנם אנשים העוקבים אחר המתרחש. לזה הצטרף הפרויקט החדש, שכולל משקיפים במגרשים. אלה מדווחים על פרט קטן וכל אירוע במגרש ומחוצה לו, ומעבירים דו"ח בנושא. כפי שמתנהלים הדברים, לא יכול להיות שלהתאחדות לא תהיה חברת חקירות שעובדת למענה".

וזה בעצם כל הסיפור. קוצר ידה של המשטרה בטיפול בנושאים דחופים וחמורים יותר בחיי היומיום, גורם לכדורגל הישראלי להישען על חברות חקירה פרטיות, המוגבלות ביכולתן על פי חוק, ומשמשות גורם ממתן ומצמצם בלבד, שאינו מסוגל לנקות לחלוטין את האורוות. בהנחה ששום נס לא יתרחש בכנסת ה-18, גם בשנים הקרובות לא תוקם במשטרה יחידה שתפקידה להילחם באלימות במגרשים ולטהר את הכדורגל הישראלי מהחשדות התמידיים הרובצים מעליו.

"אני יכול רק לבקש מכל האנשים המעורבים במקרים כמו שלי - חישבו עד עשר לפני שאתם מחליטים לגבי משהו”, מפציר אושרי לוי. "מאחורי כל אדם יש עולם ומלואו, ואסור לעשות רייטינג על גבם של אנשים. אני בעד לחקור ולהגן על טוהר הספורט, אבל בשכל”.