נמצאה החוליה החסרה

בכדורגל העולמי והספרדי בפרט ישנם שחקנים מוערכים שעדיין לא מוערכים מספיק. אחד מהם הוא ללא ספק אנדראס אינייסטה. לא צריך להיות גאון בלוגיקה כדי לעשות את הקישור בין שובו של אינייסטה לבין היכולת המשופרת בבירור של בארסה מול בילבאו – יכולת שאולי תסמן יציאה מהמשברון שפקד את הקבוצה בשבועות האחרונים. למעשה, אינייסטה הוא שחקן שחשיבותו מוכחת בעיקר ברגעי משבר, דוגמת סופה של בארסה הקודמת, שניכר כבר בהפסד הראשון לריאל בעונה שעברה בקאמפ נואו (דצמבר 2007). בסיכומו את הקלאסיקו, סנטיאגו סגווארלה, פרשן הכדורגל החשוב ביותר בספרד, בחר להתייחס דווקא לאינייסטה כאחד מהכדורגלנים שזוכים להערכה עצומה מחבריהם – אך לא מהתקשורת – ובין היתר לאור זאת נדחקים הצידה, גם בשורות הנבחרת וגם בשורות הקבוצה, לטובת השחקנים הזוהרים יותר.

"אינייסטה", כתב סגווארלה, "מבין את המשחק באופן טבעי, ללא רעש וצלצולים, בחוכמה עמוקה. הוא מכונה עם רגליים". בארסה, על פי הפרשן, הפסידה למדריד במשחק ההוא – ובמידה רבה בעונה כולה - בעיקר כי אינייסטה "נשלח לגלות" באגף ובכך הוקרב למען שני שחקנים עם "יותר שם ופחות משחק" ("más nombre, pero menos juego") - דקו ורונאלדיניו היגעים והשבעים. זו הייתה טעות קריטית מבחינת הקטלאנים כי "מלבד מסי אין לבארסה שחקן חשוב יותר מאשר אינייסטה. אינייסטה, קבע סגווארלה, חייב לתבוע לעצמו את המקום הראוי ליכולותיו בקבוצה וגם בנבחרת שייבנו סביבו, חייב להיות מסוגל לומר "אני אינייסטה, ואתה לא" (Yo soy Iniesta y tú, no"").

בקיץ האחרון, כמו רוב תחזיותיו של סגווארלה, החלה גם זו להתגשם. בנבחרת, כאשר הם משוחררים בין היתר מצילו של ראול, אינייסטה וצ'אבי, שיחקו שניהם תפקיד קריטי בזכייה ביורו. עזיבתם של דקו ורונאלדיניו שינתה את התמונה גם במועדון. על דקו בדעיכתו רטנו הפרשנים בשלב מסוים שהוא אכן משנה את קצב המשחק – אבל בכיוון הלא נכון, מ"לאט ללאט יותר". אינייסטה היה תמיד ההפך הגמור, ולכן הוא חוליה קריטית כל כך בשרשרת של בארסה. גם בקאמפ נואו במוצאי שבת בלט כישרונו האינדיבידואלי – הפריצות המרשימות (פנדל נוסף שסחט) ואפילו יותר איומים על השער מבעבר (בעיטה לקורה) – אבל בלטה בעיקר יכולתו, כמאמר הקלישאה, לעשות את אלו שלידו טובים יותר.

בדיוק כמו שהמעבדים כפולי הליבה הוצגו כדור הבא בעולם המחשבים ("מחשב עם שני מוחות"), אינייסטה וצ'אבי ביחד נראים לעיתים קרובות כדור הבא של עולם הכדורגל. כאשר מאותגר הפיגמנטים על המגרש, צ'אבי מסוגל שוב לשחק כאילו הוא רואה את המגרש מהכתפיים של מארקז, ומסי פתאום לא צריך לעשות הכל לבד (בל נשכח גם את העובדה שנחסכת מבארסה נוכחותו של גודיונסן). פלא שגווארדיולה מצהיר שאינייסטה "יקר מפז"?

לפני כשבועיים נשאל בספרד אוהד אתלטיקו, לקראת המפגשים העוקבים מול שתי הגדולות, כיצד תתמודד הקבוצה עם המתח בין לסייע לעצמה לבין הושטת עזרה לריאל השנואה. בפסימיות אופיינית הוא ענה "נפסיד לריאל, נפסיד גם לבארסה, וככה כולם יהיו מאושרים". הסיבה העיקרית לכך שהתחזית המתבקשת הזו הופרכה היא דייגו פורלאן.

אי שם בשנות נעוריו באורוגוואי ויתר פורלאן על קריירת טניס כדי להיעשות כדורגלן, למגינת ליבם של אוהדי מנצ'סטר יונייטד ברחבי העולם כולו. למעשה, בתקופתו במנצ'סטר הוקדשה לפורלאן תשומת לב לא מועטה – לעגנית ברובה המוחלט. האיש שאלכס פרגוסון הכריז עליו ככוכב הגדול הבא כיכב בעיקר בסרטוני החמצות מביכות ביוטיוב, בהם מרוב שליטה שווה בשתי הרגליים לא ידע האם להחמיץ מול שער ריק ברחבת החמש בימין או בשמאל. הפרודיות לא איחרו להגיע, החל מדייגו "פורלון" (בודד) וכלה בקריאות לעברו ברוח להיטי קווין
("He will not scoooo-re" לצלילי "bohemian raphsody"). אז מה בעצם השתנה כשעבר לספרד?

פורלאן סיפר על המעבר מיונייטד לשום מקום שנקרא ויאריאל במילים פשוטות: "אף אחד לא שפט אותי מראש. הרגשתי כאילו אני מתחיל מאפס, וזה היה בדיוק מה שרציתי". מהחממה המצוינת של פלגריני בויאריאל התחילה הדרך למעלה וגם באתלטיקו הכיוון נשמר. למרות נטייה תמוהה להמשיך ולהחמיץ החמצות מזוויעות רק כדי להבקיע שערים מרשימים (כולל בשבוע שעבר נגד בארסה), כעת כבר ברור לכולם שלא מדובר בעוד אחד מן השחקנים בספרד שהבליחו לעונה אחת עם מפולת שערים רק כדי לשקוע באותה המהירות (דוגמת סאלבה באייסטה, מיסטה, וכנראה שגם דני גויזה).

במידה רבה בדומה לאינייסטה בבארסה, גם פורלאן סובל מכך שתשומת הלב כאילו חולפת על פניו באופן טבעי לעומת כוכב ארגנטינאי נוצץ וקומפקטי – אגוארו. אבל קון עצמו לא רק הצהיר בשבוע שעבר שפורלאן היה גיבור המשחק, אלא אפילו נראה עדיין – בדיוק כפי שרמז קנבארו לפני הדרבי - קצת פחות 'מוצר מוגמר' מאשר פורלאן. אין ספק שהכישרון הגולמי של הארגנטינאי גדול יותר, אבל בעוד אגוארו הפסיד לקנבארו במלחמה הפסיכולוגית, עם כמות הזדמנויות מוחמצות שיכלה להשמיד באחת את הרקורד ההגנתי שריאל טיפחה במחזורים האחרונים (כולל אחת אחרי שעבר את קנבארו בלי למצמץ), פורלאן נראה חד מתמיד ומחזיק עד כה העונה ב 18 שערים ושישה בישולים ב-21 משחקים – רקורד מרשים ביותר לכל הדעות).

השמועות מדברות על כך שהאורוגוואי חפץ בקאמבק לפרמייר ליג, כדי למחוק את תדמיתו כמחמיץ ומוחמץ בבריטניה. בהתחשב בכך שאף שחקן לא אוהב לשחק בקבוצה סכיזופרנית – ותמונת הסגל של אתלטיקו מופיעה בהגדרה המילונית למונח הזה – ייתכן מאוד שהסיוט של אוהדי יונייטד ישוב לרדוף אותם בקרוב. האם זה יהיה במדי יריבה לתואר, או אולי בעצם אפילו במדי אתלטיקו השנה בליגת האלופות? למרות התוצאה הרעה מול פורטו במשחק הראשון של שמינית הגמר, עם הפסיכודלים האלה באמת שאף פעם אי אפשר לדעת.

לצד המשבר הכלכלי החמור וכתוצאה ישירה ממנו, הסיפור העצוב הנוסף של העונה הספרדית הוא שקיעתן של קבוצות הדרג השני, שויתרו כבר מזמן על יומרה כלשהו לאיים על האליפות: לא סביליה שמעבר לשיא, לא ויאריאל המדשדשת, ובטח שלא ולנסיה המתרסקת (אחרי פציעתו של דויד וייה צפו לנשיאים – עכשיו לולנסיה יש שניים כאלו – המוכרים תפוזים ברחובות העיר). כנספח לבעיה הזו, קבוצות שלפתע מטפסות גבוה במעלה הטבלה חושבות רק על הפער שפתחו מהתחתית – וההערכה לשחקניהן בהתאם.

מלאגה למשל, שרק עלתה העונה מהליגה השניה, טיפסה השבוע למקום החמישי אחרי ניצחון על חטאפה, והיא במרחק שלוש נקודות בלבד מהמקומות שמוליכים לליגת האלופות (!). וכיצד הגיב המאמן אנטוניו טאפיה? בחגיגות הישרדות סטייל שייע פייגנבויים ("לא הייתי חולם שעם 12 מחזורים לסיום כבר נהיה בטוחים מפני ירידה"). עם מנטליות כזו קשה לראות כיצד השחקנים שלו יכולים לקבל את תשומת הלב לה הם ראויים, גם אם באופן יחסי הסטטיסטיקה שהם מציגים מרשימה. במונחים הצנועים של מלאגה, שחקנים כמו אפונו (7 שערים ושלושה בישולים ב-21 משחקים) ודודה (ארבעה שערים ושבעה בישולים ב-24 משחקים) הם זהב טהור, אבל כל עוד הם לא יתנו את משחק חייהם מול ריאל או בארסה, לא תדעו עליהם יותר מדי.

דוגמה ספציפית ואולי קלאסית עוד יותר לנקודה הזו היא אלבארו נגרדו, החלוץ המאסיבי של אלמריה. נגרדו כבש ב-23 משחקים העונה 15 שערים (אחד יותר מהיגואין, למשל), אבל הוא ממשיך להיות מוזכר בעיקר כיוצא ה"קאנטרה" של ריאל וכאחד שמשחק בקבוצתו של הוגו סאנצ'ז האגדי. לא משנה כמה שערים מרהיבים הוא יבקיע במשחקים "שגרתיים" (בשנה שעברה היה חתום על אחד זכור במיוחד, כשבעט טיל לרשת מכדור מוקפץ בבעיטה חופשית): גם 15 שערים כאלו שווים ככל הנראה פחות מבעיטה אחת לחיבורים מ-30 מטר כאשר היא מובקעת מול ריאל או בארסה. אלו הבעיטות שעושות את ההבדל בין קאדר קייטה לסיידו קייטה. אם במקרה של אינייסטה או פורלאן הזרקור מחמיץ את השחקנים, במקרה של שחקנים באלמריה או במלאגה, הזרקור פשוט לא קרוב בכלל – וחבל.

Shmulik_nili@walla.co.il