הראל לוי: "זה הניצחון הכי גדול בחיים שלי"

זה הלך קשה, מאוד קשה, אבל אחרי חמישה משחקים, כשארבעה מתוכם הגיעו לחמש מערכות, ניצחה נבחרת הדייויס של ישראל את נבחרת שבדיה, כשבמשחק האחרון מנצח הראל לוי בהרואיות את אנדריאס וינסיגוורה המפתיע 6:8 במערכה החמישית והמכרעת. אחרי 22 שנים, נבחרת ישראל שוב ברבע גמר גביע הדייויס, או במילים אחרות: בין שמונה הנבחרות הטובות בעולם.

גיבור הניצחון, הראל לוי, שלא ניצח ארבע שנים משחק יחידים, היה נרגש מאוד: "אין לי מילים, אני בקושי יכול לדבר. עשינו דבר מדהים, עשינו היסטוריה. ייקח לנו זמן לעכל את זה, ובטח לא נישן בלילה. האמת שכל הזמן אמרתי לעצמי: 'הראל תהנה, תהנה תהנה'. ניסיתי להיות מרוכז רק בטניס ובמה שהייתי צריך לעשות. זה הניצחון הכי גדול בחיים שלי. חגגנו בחדר ההלבשה, נלך לארוחת ערב ויהיו חגיגות עד מחר בערב.

"היה מאוד מרגש. אני לא זוכר אפילו מה קרה בגיים האחרון של המשחק. אני כל הזמן שואל את הקפטן, אייל רן, מה קרה שם. באנו לכאן כדי לנצח, ובסופו של דבר היעדר הקהל פגע בעיקר בנבחרת השבדית.

"אני עדיין לא מעכל מה קרה. בכמה שנים האחרונות לא היו לי ניצחונות גדולים כמו בעבר, מה שלא הוסיף לביטחון שלי אבל היום הצלחתי להתרכז על המגרש ועשיתי את זה בצורה לא רעה. הייתי יכול לעשות את זה בצורה טובה יותר אבל הצלחתי לקחת את הנקודות החשובות. הוכחתי לעצמי שאני עדיין מסוגל, ונראה כמה זמן אני עוד אוכל להמשיך קדימה".

לגבי העובדה שהמפגש נערך ללא קהל אמר לוי: "המצב יותר פגע בנבחרת השבדית, לנו הייתה את התמיכה הרגילה שלנו, באו הרבה יהודים כאן שדחפו אותנו, זה עצוב שמערבים ספורט ופוליטיקה, אבל בסך הכל זה עזר לנו במפגש הזה". לגבי המפגש מול רוסיה בשלב הבא: "רוסיה נבחרת גדולה עם הרבה מסורת, אבל כמו שאמרנו לא פעם ולא פעמיים בארץ אנחנו יכולים לנצח כל נבחרת".

דודי סלע, שניצח מוקדם יותר את תומאס יוהאנסון וסיים את המפגש עם שתי נקודות, החמיא לחברו לנבחרת: "הראל הוא ווינר והוא עשה את זה היום כמו גדול. הוא התיש את יוהאנסון ביום הראשון ועשה לי את החיים קלים היום".

אייל רן, קפטן הנבחרת, אמר : "אני מתחיל לעכל את זה לאט לאט. זה יישמע נדוש, אבל זה באמת כבוד גדול. זה היה רגע מאוד מרגש לכולם. הם השאירו הכל על המגרש. הכל היה על חודה של נקודה. האמנתי שאנחנו יכולים לעשות את זה לפני שהגענו לשבדיה. ביום הראשון המשחק של הראל היה קרוב. אני כל כך שמח שאנשים בארץ ראו ובכו איתנו. אנחנו גם מאוד גאים לייצג את המדינה".

את הניצחון הוא הקנה לרוח הקבוצתית של הנבחרת: "אנחנו נבחרת שעל הנייר ההפתעה של הבית העליון, אבל יש איזה חיבור שהוא גורם לשלם יותר גדול מסך חלקיו. כל החבר'ה מכירים אחד את השני טוב מאוד, הם אוהבים אחד את השני. הם רוצים להצליח ביחד, תומכים, מפרגנים ועוזרים. כל מה שאתה רוצה לראות כקבוצה, קורה בה. הדבק הזה זה השחקן החמישי או השישי שלנו". על המפגש מול רוסיה ברבע הגמר: "כן. אפשר לעשות בארץ הכל, אבל זה מוקדם מידי לדבר על הדברים האלה. אנחנו נחגוג הלילה ואני מניח שייקח לנו שבוע לעכל את זה".

תומאס יוהנסון בן ה-33, שהפסיד לדודי סלע בחמש מערכות, אחרי שיומיים קודם לכן ניצח את לוי בחמש מערכות, ידע מה גרם להפסד שלו: "כשהגוף שלך מפסיק לתפקד, אין לך הרבה מה לעשות. כואב להיות שם. אתה יודע שאם הוא לא ישבור רגל, אין לך סיכוי".

מבחינת יוני ארליך, שלא השתתף במפגש בשל פציעה במרפק, ההתרגשות עלתה על תחושת ההחמצה: "עכשיו כואב לי הלב שאני לא שם אבל מגיע לי לחגוג. האמנתי כל הזמן שהראל יכול לנצח. שתי הנבחרות שוות אחת לשנייה וראינו את זה, וכל משחק הם הוציאו את הנשמה. כל המשחקים, למעט הזוגות, הגיעו לחמש מערכות. אין שמח ממני שיצאנו עם היד על העליונה".

- איך נשמע לך 'ישראל בין שמונה הגדולות בעולם'?

"נשמע מדהים. זה הישג עוד יותר מדהים. עם שחקן אחד במאייה, עוד שחקני זוגות בעשירייה ובלי שחקן שני בתוך ה-200 זה נשמע הזוי. ההתלכדות של הנבחרת זה משהו שנותן כל כך הרבה כוח. דודי עשה עבודה יפה. כל אחד בנבחרת נותן תצוגה הירואית וזה מה שעושה אותנו כל כך מאוחדים. אולי בשמינייה אנחנו פחות טובים, אבל כבר ראינו שזה לא משנה".

ארליך סיפר כי החברים צלצלו אליו מיד לאחר הניצחון כדי לשתף אותו בשמחה: "ברגע שהם סיימו הם התקשרו אליי, עודדו אותי ושרו לי. הם נתנו לי להרגיש שאני איתם, והתרגשתי מאוד. הרגשתי ששיחקתי איתם שם".

לגבי המשך הדרך ברבע הגמר, בו תפגוש ישראל בבית את רוסיה, הוסיף: "גם צ'ילה בהתחלה נשמעה לנו כיריבה שאי אפשר לעבור, וגם פרו, והנה אנחנו כאן. בבית אנחנו כוח חזק מאוד וקשה מאוד לנצח אותנו כאן. דודי מתעלה לרמות גבוהות והשחקן השני שלנו תמיד טוב בבית. כמובן שזה יהיה מאוד קשה וזו משימה לא פשוטה". לשאלה אם הוא מאמין שישחק ברבע הגמר, השיב: "כן. בעזרת השם זה יקרה".

עמוס מנסדורף, שהיה חלק מנבחרת הדייויס של 1987 שעשתה את אותו הישג, ידע לפרגן לנבחרת הנוכחית: "התרגשתי מאוד מהנבחרת שלו. יש לנו שחקנים טובים ומקצוענים ודבר אחד בטוח: שנבחרות ישראל בדייויס נותנות תמיד את המקסימום. ככה חינכו אותי ואנחנו מעבירים את זה מדור לדור. כולנו יודעים שבשבילנו גביע הדייויס זה משהו מיוחד ומי שקוראים לו הוא מגיע. הרבה פעמים קרה שהנבחרת התעלתה בגלל המאמץ הקבוצתי. הצוות הזה אלה חבר'ה מלוכדים, חברים טובים, יש אווירה טובה בנבחרת שזה משהו שמאוד עוזר".

מנסדורף גם החמיא ליכולת של לוי: "הראל הוא שחקן טוב, היו לו הישגים גדולים מאוד. היו שנים שהוא הוביל את הנבחרת לפני שדודי הגיע. זו פעם שנייה שהנבחרת מגיעה לרבע הגמר. הם הגיעו למקום הזה כי הם ניצחו וזה מה שמשקף כרגע, גם אם על הנייר אנחנו פחות טובים. שבדיה זו מעצמת טניס שזכתה בגביע הדייויס כבר. הם יודעים מה הם עושים בטניס. כמובן שיהיה הרבה יותר קשה נגד רוסיה, אבל ראינו שמספיק ששחקן אחד נפצע במדינה אז זה אפשרי. השאלה באיזה הרכב יבואו הרוסים. זו נבחרת קשה, אבל מה שטוב זה שמדובר במשחק בית. בכל מקרה, מבחינה תיאורטית אנחנו יכולים להגריל בשנה הבאה עוד נבחרת גדולה".

בצד השבדי, מנגד, נרשמה אכזבה גדולה בתום ההפסד. הנבחרת בהדרכתו של מאטס וילאנדר יודעת שגם היא הייתה רחוקה שני משחקונים בלבד מהעפלה מרשימה לרבע הגמר, ומיד שאנדראס וינסיגוורה היכה את הכדור האחרון החוצה ופרצה השמחה בצד הישראלי, היכה השבדי בזעם את המחבט שלו על הקיר. "אני לא רוצה לשחק טניס בחיים יותר", אמר בסיום המפסיד במשחק המכריע, "כל כך רציתי לנצח, ולכן זה כל כך מאכזב. אם הייתי בכושר משחק, הייתי גומר את המשחק תוך שתי מערכות".

"ההפסד לא חמור כל כך, כי אנדראס ותומאס נתנו הופעה הרואית", אמר וילאנדר, "לא היה לי נעים לדרוש מהם לשחק במצבם. הפסדנו בכבוד". במהלך המשחק וילאנדר אף התלונן אצל השופט על צופה מהצד הישראלי, שלטענתו, ניסה להסיח את דעתו של וינסיגווארה והפריע לו לשחק. "זו הייתה שערוריה", אמר פרשן הטניס פרדריק רונסנגרן.