זן הולך ונעלם

תתפלאו לשמוע, אבל אלון חרזי הוא טיפוס שדי דומה לי מבחינת אופי המשחק. בתקופה שלי שיחקתי עם שבר, שיחקתי כשהייתי חולה והקרבתי המון למען הקבוצה. היום אין שחקנים מהסוג הזה, כמוני או כמו אלון. חרזי הוא זן הולך ונעלם. העובדה שהוא מסוגל לשחק כל כך הרבה, מעידה על אופי, על חינוך, על דברים שקשה למצוא היום. בלי להשקיע, מאוד קשה להגיע לכל כך הרבה משחקי ליגה, במקרה של שנינו 519 הופעות. במשך שש שנים שיחקתי 180 משחקי ליגה. לא החסרתי אפילו משחק אחד, כך שאם הוא הצליח לשבור את השיא הזה, זה אומר דרשני. בטח כשחרזי עוד משחק בהרכב של מכבי חיפה, קבוצה שמוליכה את הטבלה.

הקריירה שלי כללה גם לא מעט משחקי נבחרת. היו לי 70 הופעות, אבל צריך לזכור שאז היינו משחקים פחות מאשר היום. לאלון יש יותר הופעות ממני בנבחרת, מה שאומר שהוא תמיד הצליח גם בזירה הלאומית. להגיע לכמות כזאת של משחקים זה לא קל. מה שמבדיל אותי מהשיאן השלישי רפי כהן ומחרזי, הוא שאני הייתי שחקן התקפה והם שחקני הגנה. לשחקן התקפה הרבה יותר קשה להתמיד ולצבור הופעות, גם לשוער אורך חיים גבוה יותר מאשר לחלוץ. לחרזי היה קל יותר לצבור הופעות כמגן או כבלם מאשר כחלוץ. זה לא סותר את העובדה שיש לו אופי נדיר, של שחקן שלא מוותר. לפעמים זה הרבה יותר חשוב מאשר כשרון.

כשאני מדבר על שחקן שלא מוותר, אני נזכר בתקופה שלי בשמשון. מעולם לא יצאתי באמצע משחק ולא הרשו לי לצאת החוצה. שיחקתי עם שבר ועם חום, לא היו לי פציעות בכלל. אני לא מבין למה שחקנים מגיעים היום לאימון, מקבלים הרבה כסף, ולא מתאמנים. כמו במקרה של חרזי, מי שמתמיד ואוהב את המשחק, תמיד יגיע רחוק. גם שחקנים כשרוניים יותר לא יצליחו יותר ממנו, משום שהדבקות במטרה שווה יותר מכשרון. כדורגל צריך לאהוב. וזה גם סוד ההצלחה של חרזי: אהבת המשחק, כפי שינקנו אותה בילדות.

בתקופה שלי, התאמנתי בצורה רצינית וגם בתחילת עונה לא הפסדתי שום אימון. אהבתי את זה, לא עשיתי את זה כדי לקבל יותר כסף. אף אחד לא אמר לי 'תרד ל-16, תרדוף אחרי המגן', עשיתי את זה לבד. בניגוד למה שהעיד בעבר חרזי על עצמו, לא הרגשתי שאני עומד להיפצע ויצאתי. גם כשנפצעתי, שיחקתי. הייתי מגיע לאימון ראשון ויוצא אחרון. היה לי מנדט בשמשון, הייתי עושה מה שאני רוצה ועדיין לא ויתרתי. אחרי שהייתי חוזר ממשחקי נבחרת ביקשו שאנוח, אבל לא הסכמתי, ביקשתי להתאמן. אני בטוח שגם חרזי נוהג באותה צורה ומבין, כמו בני דורי, את חשיבות האימון. את הכיף הזה שבלשחק כדורגל. כיף שלא רוצים שייגמר.