המועמדת

נותר כחודש עד הפלייאוף, והקונטנדריות עושות מקצה שיפורים לקראת קרבות האליפות. אסף רביץ מדרג את המהלכים האחרונים

אסף רביץ

אביב הגיע, פסח תיכף בא, וזה אומר שאנחנו מתקרבים למאני טיים של העונה. ובשלב הזה צריך לשים בצד את עלילות המשנה הרבות של ה-NBA ולהתרכז בקבוצות שחושבות על הטבעת. קצת יותר מחודש לסיום העונה הרגילה, ניתן לבצע חלוקה גסה בה יהיו ארבע קונטנדריות מרכזיות - הסלטיקס, הלייקרס, הקאבלירס והספרס. שלוש מהארבע היו מעורבות לאחרונה בהחתמות של שחקנים חופשיים, ומעניין לבדוק היכן רצף ההחתמות הזה מותיר כל אחת מהן, בבחינת חסרונותיהן ודרכן להתמודד איתם.

טוב לדעת (מקודם)

הלחצן שיכול להציל את חייכם באירוע לבבי או מוחי

בשיתוף שחל
לכתבה המלאה

המהמרת - בוסטון סלטיקס

נתחיל, כמובן, מהאלופה, שניסתה לשחזר את הנוסחה המנצחת מאשתקד וגם השנה ויתרה על טריידים והעדיפה להתחזק על ידי החתמות של שני ותיקים רעבים לאחר סיום מועד ההעברות. סם קאסל בסופו של דבר לא באמת נתן משהו בפלייאוף, בעוד פי ג'יי בראון היה חשוב ויעיל מאוד בפוסט סיזן, הפעם החליטו בבוסטון להביא סרטן נודע - סטפון מרבורי. עבור קבוצה שמתבססת על כימיה ועל האחד בשביל כולם של קווין גארנט, סטארבורי הוא תוספת מסוכנת. הוא עשה מספיק שטויות כדי שרק קבוצות עם הגב אל הקיר יסכנו את עצמן איתו, ובוסטון לא עונה להגדרה הזו. נכון שהסגל חלש מזה של העונה שעברה, אבל עדיין מדובר באלופה שעשויה שוב להחזיק במאזן הטוב בליגה.

אבל במידה מסוימת בוסטון כן היתה זקוקה לעשות מעשה. החור שהותיר ג'יימס פוזי נותר לא מאויש, וכמעט בכל משחק גדול בעיית המחליף לשחקני הכנף בלטה, בטח לאחר הפציעה של טוני אלן, שיושבת בשבועות הקרובים. סטפון אמנם איננו שחקן כנף, ויכול להיות שהיה עדיף לסלטיקס להביא אחד כזה בטרייד, אבל הוא ישחרר את אדי האוס לתפקיד הקלע (שכן האוס מתקשה לעבור את החצי בכדרור תחת לחץ) ועשוי להתברר כשחקן שישי קלאסי, שיוכל לחפות על הימים בהם רייג'ון רונדו הופך רואה ואינו נראה, ואלו עדיין לא פסו מן העולם. מעניין יהיה לראות איך יגיב הרכז הצעיר כשזה יקרה וסטפון יצטיין. לחילופין, יהיה לא פחות מעניין לראות את התגובות לכשלונות הבלתי נמנעים של מרבורי בפלייאוף, כש-KG, פירס, דוק ריברס והחברים יחליטו להשמיע באוזניו טרוניות.

פרט אליו, הסלטיקס החתימו גם את מייקי מור, שחקן פנים שמביא אנרגיות ותנועה בלי כדור, ובעיקר דואג לכך שלא כל המחליפים של הסלטיקס בצבע יהיו שמנגוצים. דני איינג' זיהה את הבעיות של הקבוצה שלו בעומק ובגיוון על הספסל, וסיפק פתרונות לא מדויקים ביחס לחסרונות, אבל בהחלט כאלה שמוסיפים גיוון וכשרון שהספסל של בוסטון דרש.

ציון: כמעט טוב מאוד

הבטוחה בעצמה - לוס אנג'לס לייקרס

הלייקרס לא עשו כלום בשבועות האחרונים. אם כבר, הם דאגו להחליש את עצמם קצת. עכשיו כבר ברור שהטרייד ששלח את ולדימיר רדמנוביץ' לשארלוט תמורת אדם מוריסון היה כלכלי נטו ולא כלל נסיון להמר על הפוטנציאל של ההוא עם השפם. גם כריס מיהם עזב כדי לחסוך כמה ג'ובות, וכך הלייקרס ויתרו על שחקן רוטציה ועל אחד משני המחליפים הלגיטימיים לגבוהים בהיעדרו של אנדרו ביינום. בעיר המלאכים מספיק בטוחים, כנראה, בסגל שיש להם.

ולא בטוח שיש סיבה לפקפק בבטחון הזה. נכון לעכשיו עושה רושם שהפעם ביינום יחזור מהפציעה בזמן, ואז הלייקרס יחזיקו שוב בשמינייה החזקה בליגה בלי תחרות ממשית. אבל זה לא אומר שאין בעיות שניתן היה לפתור, כאשר הראשונה היא שאלת ביינום - האם הוא באמת יחזור בזמן, ובעיקר באיזה כושר. אם הוא שוב יסתבך עם החזרה, יכול להיות שעוד יצטערו בלוס אנג'לס על כך שלא הכינו תוכנית גיבוי רצינית לגבוהים. למאר אודום שידרג את עצמו מאז ששב לחמישיה, אבל לאחרונה מראה סימני עייפות, וכשפאו גאסול יפגוש בספרס/קאבס/סלטיקס הוא כנראה ייזכר שהוא איננו באמת קשוח.

שאלה נוספת הקשורה בחזרה של ביינום היא כיצד זו תשפיע על אודום וגאסול, שניים שבהיעדרו מראים כימיה נהדרת. אודום היה בינוני מאוד כשעלה מהספסל, בזמן שגאסול וביינום כמעט לא הצליחו לשחק טוב במקביל. לא חסרות דוגמאות של חזרה מפציעה שהורסת כימיה קבוצתית ויוצרת יותר בעיות משהיא פותרת. האופציה של העלאת ביינום מהספסל כשיחזור נראית עדיפה על חזרה למצב הקודם. עד שהזן מאסטר ייתקל בדילמה הזו, הוא יצטרך לדאוג שהימים בהם ההגנה לא עובדת (יש יותר מדי כאלה לאחרונה) ייעלמו במאי.

הציון: אין

סותמת החורים - קליבלנד קאבלירס

למזלם של הקאבס, בן וואלאס נפצע. לא בגלל שהוא כזה גרוע (והוא גרוע), אלא בגלל שזה גרם להם להבין שהם נמצאים במצוקת שחקני פנים. שלושת שחקני הפנים שלה הם זידרונס אילגאוסקס, ביג בן ואנדרסון וארז'או. אחרי שהתבססו על רביעייה מגוונת בשנים האחרונות, פתאום יש לקליבלנד רק שלושה, ושניים מהם די דומים, בעיקר בחוסר היכולת שלהם לעשות סל. לרוקי ג'יי ג'יי היקסון יש אמנם פוטנציאל, אבל מספיק היה לראות את אודום חוגג עליו בריבאונד ההתקפה כאילו הוא משחק נגד נערים ב' כדי להבין שכרגע הוא לא יכול לקבל דקות משמעותיות בקונטנדרית.

לכן, קליבלנד חיפשה שחקן פנים. היא ניסתה להחזיר את דרו גודן, ובסוף התפשרה והחזירה את ג'ו סמית הזקן והסולידי. סמית הוא צלע רביעית סבירה, יש לו קליעה מחצי מרחק, לא חוגגים עליו, הוא מנוסה, רעב לאליפות וכמעט לא טועה. הוא גם ריבאונדר התקפה נהדר, וזו קטגוריה שהקאבס נחלשו בה השנה. הבעיה היא שהוא עוד מעט בן 34, בשלהי קריירה שאף פעם לא התעלתה לגבהים מיוחדים. השנה הוא בקושי שיחק באוקלהומה סיטי ולא ברור מה הכושר שלו.

אז קליבלנד סתמה את החור המעיק שלה, אבל ויתרה על צ'אנס לעשות משהו משמעותי יותר. עם כל הכבוד לרוטציית שחקני הפנים, הבעייה המרכזית של הקאבס היא תלות מוחלטת בלברון ג'יימס בהתקפה. מו וויליאמס מסוגל ליזום קצת בעצמו, אבל זה לא מספיק כשכל השאר הם רול פליירס. דני פרי לא השתמש בחוזה הגמור של וולי שצ'רביאק כדי להביא עוד שחקן התקפי משמעותי, רצוי פאוור פורוורד. יכול להיות שהוא לא רצה לשנות מתכון מנצח ופחד להוסיף עוד שחקן דומיננטי, יכול להיות שהוא פשוט לא מצא את מי להביא, אבל סביר להניח שהבעלים דן גילברט פשוט לא רצה לשלם עדו כמה מיליונים מאימפריית הביטוח שלו בזמן שהשוק קורס. יכול להיות שבעוד ארבעה חודשים הם כולם יצטערו על כך, כי הסגל של קליבלנד עדיין לא נראה מספיק איכותי בשביל אליפות, למרות שהחבורה שסביב לברון היא הטובה שאי פעם היתה לו.

הציון: לא מספיק

המשתדרגת - סן אנטוניו

הספרס עושים הכל כדי שלא יספרו אותם. לעומת שנים קודמות, הם לא פורצים קדימה אחרי האולסטאר, אפילו להיפך - שאר קבוצות הצמרת במערב מצמצמות פערים ומאתגרות את המקום השני, בו הם נמצאים כבר כמה חודשים. אבל בימים האחרונים קצת מההייפ חזר כאשר הספרס הצליחו להשיג את דרו גודן, ששוחרר מסקרמנטו והפך מיד לשחקן החופשי החם ביותר בשוק. אם בדרך כלל משוחררים בשלב הזה של העונה ותיקים בשלהי הקריירה שרוצים צ'אנס לטבעת, גודן הוא מקרה שונה, הוא רק בן 28 והוא מגיע אחרי שנה איכותית בשיקגו.

עבור סן אנטוניו, שנתקעה עם מט בונר כסנטר פותח, מדובר בשדרוג משמעותי. גודן הוא סקורר וריבאונדר הרבה יותר טוב מכל מה שהיה לספרס ליד טים דאנקן בשנים האחרונות, והוא יידע גם לעשות את מה שגרג פופוביץ' הכי אוהב לראות את שחקני הפנים שלו עושים - להתמקם בפינה ולצלוף מחצי מרחק כדי לפנות את הרחבה לבידודים של דאנקן ולחדירות של טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי.

כאשר בונר, קורט תומאס ופבריסיו אוברטו יורדים לתפקידים משניים יותר, פתאום סגל שחקני הפנים של הספרס לא נראה רע כל כך. כשחושבים גם על רוג'ר מייסון, הרוקי האנדרייטד ג'ורג' היל והוותיקים ברוס בואן ומייקל פינלי - פתאום גם כל הסגל המשלים של הספרס לא נראה כמי שיחבל במאמצי האליפות, ואולי אפילו להיפך.

אבל כל זה לא יהיה רלוונטי עד שנקבל תשובה לשאלה שמעסיקה את כל טקסס בשנה האחרונה - מה יהיה עם ג'ינובילי? מאנו היה פצוע בפלייאוף שעבר ונראה רע, לא שרד את האולימפיאדה, הפסיד את פתיחת העונה ועכשיו שוב מפסיד משחקים בגלל פציעה. אם הוא לא כשיר ב-100 אחוז, לספרס אין סיכוי להמשיך את מסורת השנים האי זוגיות. לכן, למרות שמבין ארבע הקונטנדריות הספרס ביצעו את המהלך הטוב והחשוב ביותר, הסיכוי שלהם לנשור מהמירוץ בשלב מוקדם הוא הגבוה ביותר.

ציון: טוב מאוד

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully