ילדים, תלמדו מהילד

"שמש במרום זורחת אמא את יוסי בנה שולחת, לך הבא בקבוק חלב, לך ישר ואל תשכח, יוסי, ילד שלי מוצלח". ע. הלל, אחד מהסופרים היותר אהובים עליי, כתב את השיר על דמות של ילד אשר המראה שלו, התנהגותו ותפיסת עולמו המיוחדת והמקורית, חורגת במשהו מן המקובל.

במקום חלב הוא מביא הביתה כלבלב, במקום לחם מפוחית ובמקום זית פרח, לא קשור? נכון, אבל בשביל אמא של יוסי הוא תמיד יהיה מוצלח, כל מה שהוא יעשה ייצא תמיד לטובה וזה בעצם מה שעושה מישהו לכל כך מוצלח. גם יוסי בניון הוא ילד מוצלח, אולי הכי מוצלח שהיה לנו בדור האחרון. טוב לא אולי, בטוח. בטוח שאמא בניון הייתה ועדיין הכי גאה שאמא יכולה להיות. אבל בשבילנו, אחיו הישראלים, ובכן, לא תמיד הילד היה כל כך מוצלח. לא תמיד הוא סיפק את הרצונות שלנו ואת התוכניות הגדולות שרקמנו לו.

בגיל 17 כבר קטלנו אותו כי הוא חזר, לאחר שהייה של שנתיים באקדמיה לכדורגל של אייאקס, הישר אל זרועותיה המפנקות של אמו וזאת לאחר שלא הצליח להדחיק את הגעגועים בהולנד הרחוקה. מרבית האנשים שאני מכיר בכו או רצו לבכות אחרי היום הראשון שלהם במחנה הקיץ של הצופים או אחרי השבת הראשונה בטירונות. עכשיו קחו ילד בן 15 מדימונה, שבשבילו באר שבע זו אמריקה, ותשלחו אותו לבד בגיל 15 לפנימייה במדינה דוברת הולנדית.

אז אחרי שנתיים הוא נשבר והתגעגע לאוכל של אמא. הגיוני לא? זה קרה לברק יצחקי בבלגיה בגיל 24 וזה קרה לטל בנין בצרפת בגיל 23. ליוסי הילד שלנו המוצלח זה קרה כבר בגיל 17, עד גיל 22 הוא הספיק לרדת ליגה עם באר שבע ולמרר בבכי לעיני המצלמות, לריב עם אלי כהן ולהוביל את מכבי חיפה לשתי אליפויות ובעוד חבריו הכדורגלנים מככבים בטורי הרכילות ובמועדוני הצמרת של הסצנה התל-אביבית, הוא כבר התחתן והתמסד עם אהבת נעוריו והיה מוכן להקדיש את כל מרצו ומאונו לכדורגל בקריירה המחודשת שלו באירופה, בלי כל הבולשיט. וילד מפוצץ כשרון כמו יוסי שלנו, שכבר בגיל 22 מחליט ויודע מה צריך לעשות בכדי להצליח, לא יכול שלא לצאת מוצלח, הכי מוצלח שלנו בינתיים.

סלחו לי על ההשוואה הנסחפת אבל קחו את ראול: הוא לא הכי מהיר ולא הכי חזק, הוא לא מחונן טכנית בהשוואה לכוכבים הגדולים, אבל בגיל 18, עת שיחק את משחקו הראשון בבוגרים של ריאל מדריד כאילו הוא שחקן מנוסה בן שלושים שיודע מה צריך לעשות ולשחקן בן שלושים יש עוד מקסימום חמש שנים להיות בטופ, לילד בן 18 יש הרבה יותר וזו הסיבה בגללה הוא הכובש המצטיין בהיסטוריה של ריאל מדריד.

הכדורגל שלנו מלא בשחקנים מוכשרים מאוד, לא פחות מעמיתיהם האירופאים, אבל הכישרון מסתיים לרוב ברגליים ופה מתחילה הבעיה. ברגע שוורמוט, ברוכיאן, בוזגלו, שכטר ואבידור, יסדרו את הראש ויבינו מה צריך לעשות בכדי להצליח, יהיו לנו עוד יוסי בניונים. בינתיים זה לא נראה משהו.