היחיד שמסוגל

אחרי היוודע תוצאות הגרלת שמינית גמר ליגת האלופות, סיפר אחד מבכירי אינטר שנכח בהגרלה ש"מוריניו רצה את מנצ'סטר יונייטד ועכשיו הוא קיבל אותה". יכול מאוד להיות שגם אלכס פרגוסון הגניב חיוך קטן, אחרי הכל הוא הרוויח עוד ישיבה על בקבוק יין טוב עם יריבו הגדול ביותר בשנים האחרונות.

אלכס פרגוסון דאג להבהיר היטב לאברהם גרנט ולפליפה סקולארי שאת הדברים שעשה המאמן הפורטוגלי בצ'לסי, יהיה להם קשה לשחזר. הסקוטי עשה זאת דרך כלי התקשורת כדי להפעיל לחץ על יריביו, אבל גם האמין בכך באמת ובתמים. במשך שנים דרס פרגוסון מאמנים יריבים, לעתים גם השפיל אותם עד עפר, אבל היחסים שלו עם מוריניו היו שונים. הייתה שם יריבות קשה שהתחילה עוד כשהפורטוגלי הדריך את פורטו, אבל היו שם גם הערכה עמוקה וכבוד הדדי גדול.

המאמן הסקוטי מעט מאס בכל המאמנים שקראו עליו תיגר וכמעט אף פעם לא הצליחו להוות בשבילו אתגר. על ונגר הוא צחק, הוייה לא שימש יריב ראוי וקיגן ובניטז שיקשקו בכל פעם שהם שמעו את צמד המילים "מנצ'סטר יונייטד". אבל עם מוריניו זה היה אחרת. הוא דיבר בקול רם והוא גם הביא קבלות, ופרגוסון אהב את זה. "נהניתי לראות אותו מדבר בטלוויזיה", הודה הסר, "הוא היה שחצן ומלא בביטחון, אבל זה היה טוב למשחק. הוא הביא משהו חדש לכדורגל האנגלי ונהניתי מהתחרות מולו. אני חושב שכשהוא עזב את צ'לסי הכדורגל האנגלי איבד המון".

לפני כמה שנים נפוצו שמועות והערכות שפרגוסון עומד לפרוש מאימון. כל המטרות נכבשו, הישג רדף הישג, אבל תיאוריה שלא תרחיק לכת יכולה לזקוף גם לזכותו של מוריניו את הרעב המחודש של הסקוטי. "כשהוא הגיע הוא הגדיר את עצמו כ'המיוחד'", סיפר פרגוסון, "כולנו שאלנו את עצמנו 'מי הוא?', אבל הפתיחה שלו עם צ'לסי הייתה מדהימה ורדפנו אחריהם במשך שנתיים, ככה שהיינו צריכים לעשות משהו בקשר לזה. לא יכולנו לקבל את העובדה שאנחנו במקום השני".

כמעט שנה וחצי חלפה מאז מוריניו עזב את הכדורגל האנגלי, אבל תודות להגרלת ליגת האלופות, הוא שוב ייפגש עם אלכס פרגוסון לקרב בין שני המאמנים שהכי זקוקים אחד לשני בכדורגל העולמי (המאזן בין השניים ב-12 מפגשים: 6 ניצחונות למוריניו, 1 לפרגוסון, 5 תיקו). בתום משחק הגומלין הם כנראה יישבו במשרדו של הסקוטי, יפתחו בקבוק יין ואולי ישימו את הטלפון על ספיקר ויתקשרו לבניטז או לוונגר כדי להסתלבט עליהם ביחד. אוי, מה היינו נותנים כדי לדעת על מה לעזאזל אלוהים והשטן (שכל אחד יבחר מי הוא מי) מדברים כשהם נפגשים.

המפגש הכפול בין מנצ'סטר יונייטד לאינטר ראוי לתואר "המפגש הגדול ביותר בשמינית הגמר" לא רק בגלל הפיקנטריה במפגש בין פרגוסון למוריניו, לא רק בגלל שחקנים כמו כריסטיאנו רונאלדו, ריו פרדיננד, זלאטן איברהימוביץ' ומייקון, אלא בעיקר בגלל שאם ליגת האלופות באמת הייתה מיועדת רק לאלופות, אז הן הגדולות ביותר בשנתיים האחרונות.

עזבו את יובנטוס או צ'לסי, תשכחו מריאל מדריד, ליברפול או ברצלונה. אינטר ומנצ'סטר יונייטד שולטות בליגות שלהן כבר כמה שנים וביחד עם ליון הן האלופות הכי אמיתיות שהגיעו לשמינית הגמר. הן בעטו בתחזיות על מאבקים מקומיים צמודים, הן התעלמו מהיריבות ושתיהן, כמה שאולי מצחיק לומר זאת על הקבוצה האיטלקית, ווינריות בזכות הרוח שנושבת בחוזקה.

אצל מנצ'סטר יונייטד הסיפור ידוע והארכת החוזה של ריאן גיגס לא מזמן רק הבהירה אותו. פול סקולס עדיין פורח, הוולשי מסרב לגווע וגם אם גארי נוויל לא ממש דרך על המגרש בשנתיים האחרונות, ההשפעה שלו עדיין עצומה. אלפי מילים נשפכו על השושלת החיה והבועטת של השדים האדומים, על הילדים של פרגוסון שהפכו לגברים. "הם הרוח של הקבוצה", הגדיר זאת המאמן הסקוטי בארבע מילים שאומרות הכל. אבל מה עם אינטר?

אז נכון שחאבייר זאנטי ואסטבן קמביאסו נולדו בבואנוס איירס, שניקולס בורדיסו יצא לאוויר העולם בקורדובה ושוולטר סמואל עשה זאת בסנטה פה. נכון שאף אחד מהם לא צמח מתוך מחלקות הנוער של אינטר, אבל חלק מהתגובה הראשונה של פרגוסון אחרי שנודעה לו זהות היריבה הייתה: "יש להם גם הרבה ניסיון וכמה שחקנים דרום אמריקאים. זה כבר אומר שיהיה לנו קשה, כי אנחנו יודעים כמה קשוחים השחקנים הדרום אמריקאים מבחינה הגנתית". ולא בכדי.

כששחקני אינטר התקוטטו עם שחקני ולנסיה בסיום מפגש ליגת האלופות ביניהן ב-2007, במרכז המהומה ייצגו את הכחולים-שחורים חוליו קרוז, איבן קורדובה וניקולאס בורדיסו. שני ארגנטינאים וקולומביאני שמספרים על אינטר שלא הצליחה בשנים האחרונות במפעל היבשתי, אבל על יחידת לוחמים דרום אמריקאים עם ניחוח שבדי-פורטוגלי וטיפת מרקו מטראצי. אחרי שנים של רכש כושל ומאכזב וקבלת תווית הלוזרית, אינטר סופסוף מצאה זהות ובעזרתה היא גם השתלטה על הכדורגל האיטלקי.

פרגוסון יודע שאינטר היא לא עוד הקבוצה שתסתפק בסקודטו ותיכנע ללא קרב באירופה. לקבוצה שלו יש את השחקנים הוותיקים, את האופי והרוח, אבל פתאום גם ליריבה שלו יש כאלו. שתי אלופות גדולות, שתי קבוצות שמעוררות רגש עז כלשהו אצל מירב אוהדי הכדורגל בעולם ולא משנה מהו ועל כן זהו המפגש הגדול ביותר של שמינית גמר ליגת האלופות.

כשז'וזה מוריניו טען שנמנייה וידיץ' היה צריך להיות מורחק משני המשחקים נגד קבוצתו בעקבות כרטיס אדום שספג בגמר גביע העולם לקבוצות ולא רק מהמשחק בסן סירו, הוא למעשה הודה כמה משמעותי תפקידו של הבלם הסרבי למנצ'סטר יונייטד וליריבות שלה.

רבות דובר על צמדי בלמים בעולם, אבל קשה לראות אחד שעולה על וידיץ' וריו פרדיננד. שניהם אתלטים, חזקים, אחראים בצורה יחסית ואלכס פרגוסון כבר הצהיר שזהו החיבור הטוב ביותר שהיה לו במרכז ההגנה מאז הגיע לאולד טראפורד לפני 22 שנים. גם אדווין ואן דר סאר סיפר העונה על הביטחון שיש לו כשהשניים משחקים לפניו והשער של רוקה סנטה קרוז נגד מנצ'סטר יונייטד ביום שבת האחרון שבר לשדים האודמים רצף של 13 משחקי ליגה ללא ספיגה. כאות הערכה והכרה נוסף על פועלו, נבחר הבלם הסרבי לשחקן חודש ינואר בפרמיירליג האנגלית.

קל לחבב את הבלם הסרבי. הוא עושה את העבודה שלו בשקט, הוא לא מסתכסך עם מאמנים וכמה פציעות ראש שזיכו אותו לתחבושות לוחמניות, הוכיחו שהוא תמיד נלחם למען הקבוצה. הוא נבחר לשחקן החודש, אבל הוא בלם והוא לא מספיק נוצץ כדי לזכות בתואר שחקן השנה בעולם למשל, או אפילו לזכות ללובי של שחקנים ועיתונאים שיגידו שזה מגיע לו. לזלאטן איברהימוביץ' היה כזה ובצדק ומשחק הגומלין במנצ'סטר יפגיש בין שני שחקנים כל כך גדולים וכל כך שונים.

זלאטן נולד בדיוק 18 יום לפני נמנייה וידיץ', אבל 27 שנות חייו היו סוערות הרבה יותר מאלו של בלם מנצ'סטר יונייטד, לפחות ככדורגלן. וידיץ' אמנם חווה את מלחמות יוגוסלביה וקוסובו בצורה הרבה יותר מוחשית מהחלוץ שנולד וגדל בשבדיה, אבל בעוד את הקריירה של הבלם לא סבבו שערוריות, זלאטן נחשב לאחד מהילדים הרעים של הכדורגל העולמי. הוא רב עם מאמנים, הוא רב עם התקשורת, עם רב עם שחקנים יריבים ושום דבר לא מנע ממנו להפוך לאחד מהשחקנים הטובים בעולם.

המפגש בין איברהימוביץ' לוידיץ', על אף שיתרחש רק במשחק השני, יספר על מאבק פיזי ועיקש, אולי אפילו קצת מלוכלך, בין שני שחקנים שנהנים מכל התכונות שצריכים שחקנים בעמדות שלהם. אבל הוא גם יהווה קרב בין היעילות לבין הקסם, בין הברק לבין העבודה השקטה, בין צניעות מנצחת ליהירות מנצחת אף היא. ומי ינצח כאן?

שניהם הגיעו למונאקו אחרי שדידייה דשאן שם עליהם עין וביחד עם עמנואל אדבאיור וחאבייר צ'באנטון הם נחשבו ליהלומים הצעירים שיצטרכו להצעיד קדימה את הקבוצה מהנסיכות בעידן שאחרי ההגעה לגמר הצ'מפיונס ב-2004. הם הספיקו לשחק עונה וחצי ביחד לפני שהאחד עזב למנצ'סטר יונייטד באמצע עונת 2005/6 והשני נמכר לאינטר בסיומה וביום שלישי הם יעלו על הדשא בסן סירו וישרפו את אותו קו בדיוק כשניים מהמגינים הטובים בעולם.

לשניהם יש הכל. הם מהירים, נחושים, חזקים ויצירתיים ושניהם בשיא הקריירה שלהם נכון לעכשיו. לכן המאבק על הקו הימני של אינטר והשמאלי של מנצ'סטר יונייטד, שיהפוך גם למאבק טקטי משובח בין ז'וזה מוריניו לאלכס פרגוסון, עשוי יהיה להכריע את המפגש הכפול.

מוריניו יסמוך על מייקון, שכבש כבר חמישה שערים העונה ומדורג שלישי בטבלת המבקיעים של אינטר, ושזה יעלה, ייצור איום נוסף על ההגנה האנגלית ולעתים גם יהיה זה שיגרום לכך שלנראזורי יהיה יתרון מספרי ברגעים נתונים במשחק באותו אגף. ופרגוסון? הוא יבקש בדיוק את אותו דבר מאברה.

יחד עם זאת, העליות התכופות של השניים יפתחו חללים גדולים לשחקנים בעלי יכולת אישית, כריסטיאנו רונאלדו לדוגמה, שינסו לנצל הזדמנויות בהן היריבות ישברו את התבנית והמגינים לא הספיקו לחזור לעמדות שלהם כדי ליצור מהומות באותו אגף.

פול סקולס, מייקל קאריק, חאבייר זאנטי ואסטבן קמביאסו ידרשו לחפות, שני המאמנים יעניקו תשומת לב מוגברת לאותו אגף מדובר ולמי שמחפש קרב מוחות בין שניים מהמאמנים הגדולים במשחק היום, מומלץ להתבונן בניואנסים הקטנים של כל מהלך על הקו של מייקון ואברה. דידייה דשאן, שהעלה את שניהם את המדרגה האחרונה לפני האחרונה, יוכל לצפות בהנאה ולהגיד לכולם "אמרתי לכם".