געגועי לצביקה שרף?

אודי הירש: לא

ממרחק של יותר מחצי שנה, נדמה שלא הערכנו מספיק את הקבוצה של מכבי אשתקד. ראשית כל, היה לה קו קדמי טוב באופן משמעותי מזה של העונה. ליאור אליהו פורח בהתקפה וד'אור פישר הוא גניבה, אבל למכבי אין נוכחות עם הגב לסל. לחלל הזה יש השלכות קשות גם על היכולת להשיג סלים קלים בצבע וגם על האפשרות להגיע לזריקות פנויות מחוץ לקשת. למרות הפציעות של ניקולה וויצ'יץ', אין תחליף למסירה ולחוכמה שלו. טרנס מוריס סיפק למכבי קליעה מבחוץ, מסירה והגנה פנומנלית. וויל ביינום היה זול מקרלוס ארויו ותרם לא הרבה פחות, יותם הלפרין הבריק בין שקיעה לדכדוך, ועם אסטבן באטיסטה, דייויד בלותנטל ובמיוחד אלכס גרסיה, למכבי היה ספסל שמשנה משחקים, מרכיב שהיא איבדה העונה. זו היתה גם קבוצה עם פוטנציאל הגנתי ורגליים, בניגוד לחבורת המץ' אפ זון הלא אפקטיבית של גרשון. ייתכן שגם היינו קשים מדי עם צביקה שרף, אבל אסור לשכוח שהקבוצה המצוינת הזאת הפסידה אליפות בסיום העונה. ולהפסד אליפות יש משמעות אחת במכבי תל אביב: פיטורים.

אוהד גרינוולד: כן

אם במכבי היו צופים מראש את האנדרלמוסיה בעונה הנוכחית, שנבעה בראש ובראשונה מהחלפתו של שרף בבירנבוים, ספק רב אם בכל זאת היו מוציאים את המהלך אל הפועל. ניתן לומר דברים רבים על הקדנציה האחרונה של שרף במועדון: אפשר לדון במערכת היחסים המידרדרת עם שחקני הקבוצה, בכדורסל הלא-יציב ובתחושת הפגיעות חסרת התקדים. אולם שרף רשם גם מספר הצלחות בלתי-מבוטלות. הוא סחב סגל בינוני עד לגמר היורוליג, הצליח לבנות תלכיד והיררכיה של ממש, הפך את טרנס מוריס ואסטבן באטיסטה לשניים משחקני הפנים היעילים באירופה וידע לעשות שימוש מדוד בשחקני האקס-פקטור, דוגמת דרק שארפ ואלכס גארסיה. אומנם מכבי של שרף לא בדיוק רקדה על הפרקט – צלעה תהא תיאור קולע הרבה יותר; ואומנם גיצים של עונג לא עפו מכיוון היציעים; אך זו הייתה קבוצת הכדורסל הכי אמיתית שראינו כאן בהיכל בארבע השנים האחרונות. במבט לאחור ועם יד על הלב, אולי שרף היה בכל זאת ראוי להזדמנות אמיתית לבנות קבוצה מאפס, על פי השקפת עולמו, ולא רק להשתמש בשאריות של סגל שנבנה בעבורו. התוכניות כבר היו בידיו של המאמן. בדיעבד, הייתה זו שגיאה שלא לאפשר לו להוציא אותן לאור.

אודי הירש: פגיעה בביטחון השחקנים

את הפער העצום במשחק במדריד יצרו מרקו תומאס, שחקן ספסל, וסרחיו יול, שהיה רכז שני עד פציעתו של ראול לופז. מכבי, מנגד, נפלה מהרגליים בסיום, כמו בכל משחק חוץ גדול, פשוט מפני שאין לה ספסל. האחריות לכך רובצת קודם כל על הכתפיים של גרשון. הוא קיבל לידיו קבוצה עם בעיית ביטחון קשה, ובמקום להרים את שחקניו מהרצפה החל במסע שחרור סיטוני, שדירדר עוד יותר את מצב הרוח. גרשון הוא מאמן תובעני מאוד, עם סטנדרטים גבוהים. נדמה שהוא לא הצליח להבין שעליו להוריד מעט את רף הציפיות כדי להרוויח עוד שחקן או שניים: לסלוח לדרור חג'ג' ולטרה סימונס על טעויות; לגלות סבלנות ולא לדחוק את טל בורשטיין לקצה הרוטציה; לא למהר לזרוק את אסטבן באטיסטה, השחקן היחיד בקבוצה שיכול לשחק עם הגב לסל, ולהביא במקומו את אלטון בראון וצ'רלס גיינס, שלא ניחן בתכונה החשובה הזאת. הסכסוך הטרי עם קרלוס ארויו מוכיח שמכבי נראית רע לא רק בשל עניינים מקצועיים, אלא גם בשל מצב חברתי רעוע – תוצאה כמעט בלתי נמנעת של גל השחרורים והספסולים. גרשון היה צריך להבין שכדורסל לא מנצחים רק עם שיפור משחק המעבר או הגנות מתוחכמות, אלא עם 9-8 שחקנים מרוצים ובעלי ביטחון, שתורמים בצורה עקבית.

אוהד גרינוולד: אין זהות בסגנון הכדורסל

ברמת סגל השחקנים, ברור היום לכל שגרשון ביצע מספר מהלכים שגויים. זה החל בוויתור המהיר על אסטבן באטיסטה – כאמור, אחד השחקנים היעילים ביורוליג אשתקד – כל זאת כאשר אין למכבי בנמצא שחקן מטרה בעל איכויות דומות (משחק פוסט-אפ מצוין, עזרה משמעותית בריבאונד); מרכוס פייזר, שמחזיק בתכונות דומות לאלו של באטיסטה, בתוספת ליד רכה מחוץ לקשת, הועזב גם הוא בטרם קיבל הזדמנות רצינית; החתמתו של אלטון בראון ושחרורו שמו את המועדון ללעג ולקלס, ועלו למכבי בנקודות תדמית רבות; גם די בראון וצ'ארלס גיינס, שחקני הרכש האחרונים, מתגלים ככדורסלנים בינוניים במקרה הטוב, וככאלו שאינם מסוגלים לעשות הבדל של ממש.

במקביל, החליט גרשון מסיבה שאינה ברורה לשמור על טריי סימונס בסגל, אפילו שלאור הקו האחורי העמוס לא היה רלוונטי מבחינה מקצועית עוד מחודש אוקטובר; דרור חג'ג', נכס יקר במונחי ליגת העל, מוקפא בפריזר ולא זוכה לדקות אפילו במשחקי האימון; ואפילו שארפ, שיכול היה להזריק מעט חיוניות לקו החוץ האנמי, זוכה להזדמנות לעיתים נדירות. ברמה הטקטית, גרשון פיתח תלות מסוכנת בקרלוס ארויו ובדיאור פישר. כאשר אחד מהשניים אינו מתפקד, הקבוצה כולה נקלעת לתסבוכת. היררכיה אמיתית לא נוצרה, ועד היום לא ברור מיהו השחקן השישי, השביעי והשמיני ברוטציה. במבט מן הצד, האסטרטגיה של צוות המאמנים היא להתגלגל ממשחק למשחק, הכל בהתאם ליריבה ולנסיבות. למרות שעברו שלושה חודשים מאז מונה למאמן הקבוצה, מכבי של גרשון פשוט לא הצליחה ליצור זהות כדורסל אמיתית, ובכך כישלונו הגדול ביותר.

אודי הירש: לא

אפי בירנבוים לא היה צריך להגיע למכבי תל אביב. על קבוצה ששואפת להתברג בצמרת האירופית להצטייד במאמן מהצמרת האירופית, ולא באיש מקצוע שאפילו לא נחשב לטוב ביותר בליגה הישראלית הבינונית. מכבי משלמת עד עכשיו על הטעויות של בירנבוים בבניית הקבוצה ועל הביטחון המרוסק של חלק משחקניו, שלא הצליחו להשתקם מאז אותו 7:0 בהכנה לעונה. גם פיני גרשון עשה לא מעט שגיאות, אבל הוא מאמן טוב יותר מבירנבוים באופן משמעותי. גם אם ההווה של מכבי נראה כרגע קודר, עם גרשון על הקווים הסיכויים שלה לקום מהקרשים בעונות הבאות גבוה יותר.

אוהד גרינוולד: לא

במבחן הטווח הקרוב, נראה כי החלפתו של בירנבוים בגרשון לא נשאה פרי. גם בירנבוים היה מעפיל לשלב הנוכחי ביורוליג, וגם איתו זה ככל הנראה היה מסתיים כאן. גרשון הוחתם לשלוש עונות, כשבכך מכוונת הנהלת הקבוצה לשתי מטרות: ייצוב הספינה, שחוותה טלטלות עזות ושינויי מאמנים תכופים בעונות הקודמות, לצד בניית תוכניות מקצועיות לטווח רחוק יותר. גרשון ודרוקר טרם החלו לעסוק בעונה הבאה. כרגע נראה שהשיפור בעקבות החלפת צוות המאמנים דרמטי הרבה פחות מכפי שקיוו במכבי; אם גם העונה הבאה תיראה כך, ניתן יהיה לומר שמדובר בכישלון חרוץ, ובעיקר יקר פי כמה.

אודי הירש: להיבנות מהגנה, לא מחלומות

בעונה הגדולה הראשונה של גרשון במכבי תל אביב שיחקו בה אריאל מקדונלד, נדב הנפלד, דרק שארפ ודאלאס קומג'יס, כולם שחקני הגנה מצוינים. גם הקבוצה ההיא שיחקה מסקינג (אזורית שהופכת לאישית) ומץ' אפ זון, אבל היא עשתה זאת בהרבה יותר אגרסיביות וחוכמה. לקבוצה ההיא היו גם דקות של אישית רצחנית והגנת לחץ על מגרש שלם. על אף שגרשון מאמין בהגנות נסוגות, גם עבורן יש צורך בשומרים מיומנים. לכן, מכבי צריכה לשנות אוריינטציה בקיץ, ולחפש גארדים עם רגליים חזקות וגבוהים עם יכולת ריבאונד וחסימה. זה אולי יהיה פחות אסתטי, אבל אין מכך מנוס. בזמן שאירופה כולה מדברת בשפת ההגנה, מכבי תקועה בניסיון לשחזר את הימים שבהם ניצחה באמצעות הכישרון ההתקפי של שאראס ופארקר. הימים האלה, ככל הנראה, לא יחזרו.

אוהד גרינוולד: לאפשר לסקאוט לעבוד

את העונה הזו תסיים מכבי ללא הישג ממשי, אך בעיקר עם חור גדול בכיס – זכר למסע הבזבוזים בקיץ ולסדרת ההחתמות השנויה במחלוקת תוך כדי תנועה. כבר כעת ברור כי תקציב הקבוצה יצומצם באופן ניכר, גם כפועל יוצא של המשבר הכלכלי הגדול וצפי הכנסות נמוך משמעותית מכפי שהתרגלה אליו הקבוצה בשנים האחרונות. ראשית תצטרך מכבי למצוא דרך להיפטר בנזק מינימאלי משחקנים בעלי חוזים שיעיקו על התקציב, החל מארויו (שלושה מיליון דולר וחצי עלות מעביד) ועד חג'ג' (חצי מיליון דולר עלות מעביד). היא תצטרך לשמור קרוב לחזה את כספי ואליהו, גם במחיר של הפיכתם לשחקני פרנצ'ייז; היא תצטרך לקבל החלטות קשות, כמו וויתור על שירותיו של טל בורשטיין, ולנסות להפחית בשכרו של יניב גרין (מיליון דולר עלות מעביד). כפי המסתמן כעת, כל הזרים למעט פישר ישוחררו.

למעשה, מכבי תיאלץ לבנות את עצמה כמעט מאפס; בהנחה שתשמור על כספי ואליהו, שימשיכו לחלוש על שתי עמדות הפורוורד, היא תצטרך להשקיע סכומים נכבדים באיתור פוינט גארד, סקנד גארד וסנטר, ולהחתים עוד שלושה שחקנים ברמה גבוהה שיוכלו לעבות את הספסל. את מקומו של הגארד המחליף צריך לתפוס ישראלי, דוגמת רביב לימונד או יוגב אוחיון; גיא פניני אמור גם הוא להצטרף לקבוצה. בעקבות התקציב המופחת, מכבי תיאלץ לוותר על שמות נוצצים, ולחזור לימים בהם חרכה את היבשת בחיפושיה אחר מציאות. ביינום, מוריס, גארסיה, באטיסטה ואחרים כבר הוכיחו שהדבר אפשרי, אם רק יודעים היכן לחפור. מסקנה: איש המפתח של מכבי בעונה הבאה אמור להיות ראש מחלקת הסקאוטינג של המועדון, דני גוט, שיוכל להיעזר בידע הנרחב של שרון דרוקר. רק צריכים לאפשר לו לעבוד בשקט.