אין מועד ב'

זהו, הטרייד דד ליין מאחורינו. מעכשיו הולכים עד הסוף עם מה שיש, כשהיוצא מן הכלל הוא שחקנים שקבוצות יקנו את שארית החוזה שלהם ויחפשו קבוצות פלייאוף שהקבוצה שלהם לא הצליחה לסחור בהם (ג'מאל טינזלי, סטפון מרבורי וג'ו סמית הם המועמדים הבולטים, ובוסטון שמה עין על שלושתם). למרות כמה עסקאות די מעניינות, סיום מועד ההעברות הפעם עמד בסימן הדברים שלא קרו. לאחר שנה מטורפת של טריידים במהלך השנה, עושה רושם שכולם החליטו לקחת צעד אחורה, בין היתר בגלל המשבר הכלכלי שמאיים להוריד את סף מס המותרות, מה שהלחיץ בעלים רבים מלאגור עוד משכורות שירוקנו להם את הכיסים. אבל כדי להבין מה לא היה צריך קודם לבדוק מה כן היה.

מיאמי נתנה לטורונטו את שון מריון וקיבלה את ג'רמיין אוניל. הקנדים קיבלו חוזה גמור ושחקן שיכול להשתלב במשחק מהיר כסמול פורוורד וההיט קיבלו בחזרה סנטר בשם אוניל תמורת השחקן שהגיע במקום האוניל הקודם שהיה להם. מיאמי אמנם לוקחת סיכון עם ברכי הזכוכית של ג'וניל, אך הם זקוקים לנוכחות הגנתית בצבע (מקבוצות הריבאונד הגרועות בליגה), וגם אם זה לא יעבוד הוא יישב על חוזה גמור כבד בשנה הבאה. הרפטורס קיבלו את החוזה הלא נעים של מרכוס בנקס בתמורה לג'מריו מון, אבל בכל אופן מדובר בטרייד הגיוני לחלוטין לשני הצדדים.

1. סקרמנטו העבירה את בראד מילר וג'ון סלמונס לשיקגו תמורת אנדראס נוצ'יוני, דרו גודן ותוספות. טרייד מצוין מבחינת הבולס - הם מקבלים את השחקנים הטובים יותר וכאלה שמתאימים להם מאוד. מילר הוא ביג מן שיכול גם לשתף פעולה נהדר עם טיירוס תומאס וג'ואקים נואה וגם לשמש עבורם מודל לחיקוי, סלמונס פותר לקבוצה את בעיית השוטינג גארד לעונה הבאה בה בן גורדון יהיה שחקן חופשי. ביחד שניהם יביאו לשוורים מימד שהיה מאוד חסר להם השנה - שחקנים שיודעים למסור פרט לפוינט גארד. שיקגו יוצאת מהטרייד הזה גם קבוצה טובה יותר לשנתיים הבאות (לסלמונס יש את אחד החוזים המשתלמים בליגה) וגם בעמדת זינוק נהדרת לטרייד גדול בעונה הבאה (בגלל המון חוזים נגמרים רציניים) או להחתמה גדולה בקיץ 2010.

הקינגס, מצדם, בעיקר הרוויחו חוזים גמורים שיקטינו לאחים מאלוף את ההוצאות בשנה הבאה. נוצ'יוני יכול להוסיף קשיחות שחסרה להגנה הגרועה בליגה (ספגה 116 נקודות למשחק ב-18 האחרונים), ויש סיכוי שההתלהבות שלו תהפוך אותו ליקיר האוהדים, אבל הוא לא האיש שיוציא את המלכים ממרתפי הליגה. יחד עם הטרייד הזה, סקרמנטו הביאה, אם הספירה שלי נכונה, 11 שחקנים בשבוע האחרון, ויתרה על שמונה, מהם חלק שהגיעו במהלך השבוע (כמו סם קאסל) ונשארה בלי שום שינוי מהותי. יותר מכל דבר אחר, זה מזכיר רובוט עם קצר. הגיע הזמן שמישהו ישלח את ג'ף פטרי לחופשה ויאסור עליו לחשוב על בחירות דראפט מוגנות עד להודעה חדשה. אלא אם כן האחים מאלוף עשו כל זאת בשביל להתכונן לערוק ללאס וגאס.

2. ניו יורק הביאה את לארי יוז משיקגו ושלחה לכל הרוחות את טים תומאס וג'רום (אהלן אייזיה) ג'יימס, היא גם קיבלה במתנה את כריס ווילקוקס מאוקלהומה סיטי תמורת מאליק (עדיין משלמים לו?) רוז. הבשורה הגדולה היא שאין לטריידים האלה שום משמעות לקיץ 2010, הניקס אשכרה חשבו על ההווה. דוני וולש סידר למייק ד'אנטוני שני שחקנים שיכולים להשתלב לא רע ברוטציה שלו, לרוץ ולקלוע למכביר. אולי אפילו ייצא מזה פלייאוף.

מה זה נתן לשיקגו? את האפשרות להחזיק בשני השחקנים העונים לשם T.Thomas, ואפילו משחקים באותה עמדה, כך שהם יוכלו לשגע כל מי שינסה לעקוב אחרי המשחקים שלהם בבוקס סקור. מעבר לכך, הם נפטרו מיוז הממורמר והביאו במקומו את תומאס המשועשע תמידית, ובמקום חוזה גמור אחד של 12 מיליון דולר יהיו להם בעונה הבאה שניים של שש, מה שאולי יקל על ג'ון פקסון, שבינתיים לא פורש מתפקיד ה-GM. הבולס, כהרגלם, לא הביאו את הסופרסטאר שהדיווחים אמרו שהם רוצים (אמארה סטומדאייר היה המטרה הבולטת), ושוב שדרגו עצמם בקטן. מה זה נתן לאוקלהומה סיטי? מכיוון שהם קיבלו משיקגו את תאבו ספולושה (בתמורה לבחירת סיבוב ראשון. פקסון בטח פתח שמפניה), הם כנראה חרגו ממכסת השחקנים הלגיטימיים שמותר להם להחזיק ואולצו להביא את רוז.

בפיניקס דיברו כל החודש האחרון על טרייד של אמארה. בסוף אמארה נשאר ומי שהוחלף הוא המאמן טרי פורטר, מה שמיד מעלה את השאלה - מה שלום הקבוצות הגדולות שמיהרו להחליף מאמן בקיץ? פיניקס כבר הודתה בכשלון, מה שלא אומר שמצבה פחות טוב מזה של דאלאס ודטרויט. כל השלוש ביצעו שני מהלכים דומים בשנה האחרונה - טרייד שהביא להם הול אוף פיימר עתידי והחלפת מאמן די מצליח במישהו פחות מצליח. בשלושת המקרים הקבוצות ניסו להיאחז בשינויים כדי להימנע מהמסקנה המתבקשת שמה שהיה נגמר, שהקבוצה הנוכחית מיצתה את עצמה וכבר לא תגיע להישגים. כשני נספחים, אמארה נפצע לחודשיים בעין יום אחרי הדדליין והמאמן החדש, אלווין ג'נטרי הנשכח, פתח את הקדנציה עם שלושה נצחונות בהם פיניקס קלעה 140 נקודות ומעלה.

הלייקרס העבירו את כריס מיהם לממפיס תמורת: 1. או ג'יי מאיו 2. רודי גיי או 3. בחירת סיבוב שני ב-2013. בין הפותרים נכונה יוגרל אחד האחים גאסול.

הרגע העצוב של השבוע האחרון היה כאשר הוכרז הטרייד ששולח את טייסון צ'נדלר מניו אורלינס לאוקלהומה סיטי תמורת החוזים הגמורים של כריס ווילקוקס וג'ו סמית. כעבור יום הגיע ידיעה עצובה אף יותר - הטרייד בוטל בגלל שהתאנדר חששו מהפציעה של צ'נדלר.

מה שמבאס כל כך בטרייד שאמור היה להתבצע הוא שלא היה לו רקע מקצועי. אז נכון, צ'נדלר לא נראה טוב העונה, אבל הוא הוכיח לפני פחות משנה שהוא עוגן הגנתי משמעותי מאוד לקבוצה שחושבת בגדול. ההורנטס לא ויתרו עליו כדי לפנות מקום להחתמה בקיץ הזה או הבא, הם עשו זאת נטו למטרת חסכון כלכלי בגלל המשבר אליו נקלע הבעלים ג'ורג' שין, היחיד בליגה שהקבוצה היא העסק המרכזי שלו.

בשנים האחרונות שין הראה שהוא מבין את גודל המעמד שבהשגת כריס פול. בשלוש השנים האחרונות הוא אפשר לאיש הביצוע שלו ג'ק באוור (טוב, תפסתם אותי, ג'ף באוור) להחתים את פז'ה סטויאקוביץ' על חוזה אסטרונומי, להמר על צ'נדלר, לסדר את המשפחה של מו פיטרסון לכל החיים ולהחתים את פול ודייויד ווסט על חוזים ארוכים ויקרים. בקיץ הוא מכר את בחירת הדראפט שלו לפורטלנד כדי לממן את ההחתמה של ג'יימס פוזי והוכיח שוב שהוא מוכן למתוח את היכולות שלו עד הקצה כדי להעמיד קונטנדרית. היכולות האלה, מסתבר, נגמרו.

זה היה הסימן הבולט הראשון לחדירה של המשבר הכלכלי לליגה שנראתה חסינה ממנו. הפחד הגדול שהטרייד הזה מבשר על בואו הוא שימי השוויוניות ב-NBA מתקרבים לקיצם. אם ניו אורלינס לא יכולה להחזיק בקונטנדרית פשוט כי אין לה מספיק כסף לכך, זה נותן יתרון ברור לאלה שיש להם על פני אלה שאין. מכיוון שהמשבר צפוי להימשך זמן רב ולהחריף, גם האופציה בה ה-NBA יהפוך לגרסה של הפרמיירליג עם 4-5 קבוצות שמשתלטות על העסק בזכות כסף ומסורת וכל השאר נאבקות על שאריות נראית בהחלט הגיונית.

ביטול הטרייד משאיר את כולם במצב מבולבל. מבחינת ההורנטס, ההצהרה כבר הוצהרה, קשה לראות אותם מתאוששים מההבנה שאין לבעלים שלהם יכולת להחזיק אותם לאורך זמן. מבחינת אוקלהומה סיטי, יכול להיות שבעוד חודש הם יתפסו את הראש על פספוס הסנטר האידיאלי עבורם. צ'נדלר יצטרך לחזור לקבוצה שוויתרה עליו אחרי שכבר עשה הכנות למעבר עיר (כולל הכנות משפחתיות) ולהוכיח שהוא לא פצוע כרוני. ווילקוקס עבר שלוש קבוצות ביומיים ואמור להרגיש כרגע כמו פיסת בשר. הוא לפחות יכול להתנחם בכך שהוא הגיע לניו יורק, לקבוצה שתנפח לו את הסטטיסטיקות לקראת החוזה הבא.

פרט לאמארה, שלהפתעת כולם נשאר בפיניקס, גם שאר השמות הגדולים שדיברו עליהם לא הלכו לשום מקום. וינס קרטר נשאר בניו ג'רזי, טרייסי מקגריידי ביוסטון (ובתגובה גמר את העונה), אנטואן ג'יימיסון בוושינגטון וריצ'רד ג'פרסון במילווקי. בכל המקרים מדובר במצב לא אידיאלי שרצוי היה לשנות, ובכל זאת כל הקבוצות ממשיכות להתקדם לשום מקום עם הסגל הקיים.

ככל הנראה, אינפלציית ההימורים המאכזבים הביאה לחזרה לשמרנות שאפיינה את הליגה עד לא מזמן. שאקיל, למרות שכרגע הוא יותר טוב משון מריון, לא מרים את פיניקס לדרגת קונטנדרית; דאלאס ודטרויט רואות את דווין האריס וצ'ונסי בילאפס מככבים במקומות אחרים בזמן שהן צונחות; וושינגטון ופילדלפיה היו שמחות לחזור שמונה חודשים אחרונה לתקופה בה לא לקחו צ'אנס על גילברט ארינס ואלטון ברנד, בהתאמה, עם חוזים שיחנקו אותם לחצי העשור הקרוב. וכך, קבוצות למדו להעריך את מה שיש להן ביד, אולי בצדק.

מה שמפתיע יותר זה שאף אחת מהקונטנדריות והסמי-קונטנדריות לא עשתה דבר כדי להתחזק. בוסטון, שזקוקה נואשות לשחקן כנף מחליף, לא התאמצה מספיק כדי להשיג את נוצ'יוני או אפילו מישהו כמו ספולושה שהיה משתלב שם יפה. קליבלנד לא השתמשה בחוזים הגמורים שלה כדי להביא את שחקן הפנים הנוסף שהיא זקוקה לו, למרות שווילקוקס שתפור עליהם עבר חצי ליגה ביומיים האחרונים. סן אנטוניו הפריחה שמועות, אבל גם היא בסוף לא הביאה עזרה לשלושת הגדולים ונשארה עם הסגל הזקן והמותש שלה. הלייקרס, מצדם, בעיקר חסכו בחוזים והקטינו את רוטציית שחקני הפנים, מה שיגרום לפיל ג'קסון לשחוק את פאו גאסול ולמאר אודום בהמשך העונה הרגילה כדי להשיג ביתיות בגמר. ניו אורלינס, כאמור, ניסתה להחליש את עצמה. ומה לגבי יוטה? דנבר? דטרויט? כלום.

היוצא מהכלל שמעיד על הכלל הוא אורלנדו. המג'יק הביאו את רייפר אלסטון מיוסטון תמורת שום דבר מיוחד. אלסטון ייכנס לנעליים הגדולות של ג'מיר נלסון הפצוע, ובשנה הבאה יהיה יופי של מחליף לגארדים. קשה להאמין שזה מה שיעזור לאורלנדו לאיים ברצינות על אליפות כבר השנה, אבל ההנהלה מקבלת סחתיין ענק על הכוונה ועל הרוח החיובית שבאה בעקבותיה. ככה נותנים לשחקנים תחושה שמנסים לעזור להם. ביוסטון המצב הפוך. הם ויתרו על אלסטון וקיבלו את הפוטנציאל החביב של קייל לאורי, זה לא החומר שממנו נבנות קונטנדריות.