פיני, דבר עם אלוהים

הזריקה לשלוש היא נשק שנעשה בו שימוש בלתי פרופורציונלי בכדורסל האירופי. בשנים האחרונות, אנחנו חוזים כמעט מדי שבוע בקבוצות זרות שממטירות 25 ו-30 שלשות במשחק מול קבוצות ישראליות. הפיתוי פשוט גדול מדי: רחבת הסל עמוסה בענקים והחדירה מסובכת, בזמן שיכולת הקליעה של מרבית הגארדים גבוהה. גם ברצלונה וריאל מדריד, שתי הקבוצות שניצחו את מכבי בינתיים בטופ 16 זורקות קצת יותר מדי מחוץ לקשת.

הבעיה היא שמכבי ת"א זורקת פחות מדי. היא מנסה לעשות הכל נכון, לרצות את אלוהי הכדורסל, וללכת פנימה כמה שיותר. קשה לשחק ככה, בלי שההגנות יוצאות החוצה ובלי שנוצר ריווח. כשמרכוס בראון מסיים רק עם שתי נקודות ובלי להרים זריקה משלוש, ברור שיש כאן בעיה מערכתית. וכל כמה שמכבי מנסה להגיע בכל מחיר לפעולות באחוז גבוה, היא טועה בלי סוף: מאבדת כדורים בשל חוסר ריכוז, מאפשרת ליריבות לקחת ריבאונדים בהתקפה ובעיקר סופגת נקודות קלות בחדירות ובדאנקים במהלכים של דלת אחורית. כמובן, היא גם חוטפת שלשות על הראש מדי שבוע. כל כך הרבה שלשות, עד שהשימוש של גרשון בשילוב הנסוג בין אזורית לאישית מתחיל להיראות כמו טלאי מלאכותי, שמנסה להסוות קבוצה שלא יודעת לשמור.

הנקודה המתסכלת מבחינת גרשון היא שהוא מסיק בכל שבוע מסקנות נכונות לכאורה, שאינן משנות דבר: הרוטציה התארכה, אליהו נח כמעט בכל הרבע הראשון ועלה רענן, די בראון שיחק לא מעט דקות במקום ארויו ושארפ חזר מהמתים כדי לשמור את לואיס בולוק הנהדר ולפתוח מעט את הגנת ריאל. אז שארפ קלע, אליהו נתן את משחקו הטוב ביותר בחוץ מול קבוצה גדולה, ואפילו ארויו תיפקד לא רע למשך כל הערב, אבל בסופו של דבר התמוטט כהרגלו ברבע האחרון, ואחריו כולם.

עכשיו מכבי חוזרת הביתה, אחרי שהובסה בהפרש מצטבר של 39 נקודות, ולכאורה עם סיכויים קלושים להעפיל לרבע הגמר. מצד שני, ביד אליהו קרו בשנים האחרונות לא מעט דברים משונים, בייחוד כשגרשון על הקווים. כשהיו לו קבוצות גדולות, דיבר גרשון כל העת על השגחה עליונה. זה היה קשקוש. עם זאת, כדי שהקבוצה הבינונית שהוא מדריך העונה תעפיל לרבע הגמר, לא יזיק לו לנהל שיחה צפופה עם אלוהים.