תקופת ניסיון

בקיץ האחרון התקשורת אהבה לשבח את המהפכה הצעירה במכבי חיפה, וגמרה הלל על השלד שנבנה לשנים הבאות. אלא שבלי ששמנו לב, גם הפועל תל אביב בונה לעצמה העונה קבוצה לשנים הבאות, שמבוססת על שחקנים מוכשרים באותה מידה. אבוטבול ונאתכו בקישור האחורי, קנדה כמגן ימני ועוד כמה מועמדים על הספסל – אביחי ידין, מהארן לאלה, ערן זהבי, עדן בן בסט – מהם יצמח עוד שחקן או שניים שיפרנסו את הפועל תל אביב בשנים הבאות. תוסיפו לזה את גילי ורמוט, והרי לכם שלד ישראלי צעיר לתפארת בדיוק כמו במכבי חיפה.

בפעם האחרונה שלהפועל תל אביב היה שלד ברמה הזאת (בשנת 2000), היא התאכזרה לבניה ואיבדה אותם אחד אחרי השני. זה לא הזמן להשוות בין שני המקרים, אלא דווקא להוסיף עוד נדבך ליריבות בין הפועל למכבי חיפה, יריבות שהולכת לחזור ולשלוט בליגה בשנים הבאות. לקרב בין השלד הישראלי של הירוקים והאדומים יהיה משקל לא מבוטל ביריבות המחודשת הזו. אחרי ששתי המובילות שלנו הוכיחו העונה שאפשר לרוץ לאליפות עם הרבה מאוד ישראלים ובלי לפחד מצעירים, אפשר בהחלט לבנות על זה. הקבוצה שתדע לשלב בין מחשבה על אליפות לבין דאגה ליום שאחרי האליפות, היא גם זו שתפיק הכי הרבה מהמשאבים שנתגלו אצלה העונה.

ביום שישי בצהריים געש הרחוב הספורטיבי כאילו זה עתה פרש מוטל'ה שפיגלר ממשחק: אלון חרזי הוצא מסגל מכבי חיפה למשחק מול הכח. אלון חרזי, הסמל הגדול, לא קיבל שום רמז על כך לפני כן. אלון חרזי, המגן הוותיק, הופתע לגלות זאת באימון ולא זוכר מתי קרה לו דבר כזה. עיתונאים, פרשנים ושחקני עבר – שהם כולם בעצם מקורבים, מיד התגייסו וניסו להפעיל לחץ על אלישע לוי לשנות את רוע הגזירה.

הגישה שהשתקפה בלחץ שהופעל על מאמן מכבי חיפה, לימדה עד כמה החשיבה הספורטיבית המעוותת אינה נחלת הצעירים – כפי ששחקנים ותיקים אוהבים לומר בראיונות - אלא עוברת מדור לדור ולא נרפאת אחרי שאתה עובר את גיל 30. וכי למה אמור להודיע אלישע לוי לאלון חרזי מראש על ההחלטה שלו? במה מותר אלון חרזי משאר שחקני הסגל?

בשנים האחרונות אנו עדים באירופה למספר דוגמאות שמוכיחות שכדי להעיר שחקן בשלהי הקריירה, אתה צריך לזעזע אותו כמו שחקן נוער, לעזור לו למצוא מחדש את הרעב. פאביו קאפלו התאכזר לדייויד בקהאם בתחילת הקדנציה השנייה שלו כמאמן ריאל, והרוויח פייטר שהדביק את שאר הקבוצה בדרך לתואר בלתי אפשרי. עכשיו אותו קאפלו שוב שם בפני בקהאם רף בלתי אפשרי כדי לשבור את השיא של בובי מור בנבחרת אנגליה ולנסוע לדרום אפריקה, והתוצאה זהה. בקהאם היה מוכן לחתום לשלושה חודשים במילאן ולתת את כל כולו, מחר כנראה תראו אותו במדי נבחרת אנגליה מול ספרד.

גם את אלסנדרו דל פיירו רב הזכויות ניערו בשנים האחרונות, רק כדי להרוויח ממנו עוד כמה משחקי ענק, אז למה אי אפשר לנהוג באותה צורה באלון חרזי? חרזי הוא ספורטאי למופת, אבל מה לעשות שהיכולת שלו לא משתפרת עם השנים, ואולי כדי להרוויח ממנו קאמבק קצר במחזורי ההכרעה, צריך לנער אותו עכשיו, במשחק קל מול הכח. הייתי מוסיף גם שאלון חרזי הוא בכלל לא סמל של מכבי חיפה (מישהו זוכר ממנו בשנים האחרונות משהו שיכול להגדירו כסמל?), וגם שחקן קצת אוברייטד, אבל זאת דעתי בלבד. הבעיה היא הגישה שחבריו, "המבוגרים" ואלון חרזי עצמו ייצגו בתגובתם למהלך של אלישע לוי. גישה של מגיע לי, גישה של חייבים לי. גישה של כדורגלן ישראלי צעיר ולא של אנשים בוגרים.

מועדון כדורגל צריך לדעת להתמודד גם עם תבוסות. הטעות הכי גדולה של בית"ר העונה הייתה ההתנפלות על יצחק שום מיד בסיום המשחק בקרקוב, מה שהוביל לפגיעה אנושה בביטחון ובמוטיבציה שלו גם בשבועות שעברו בין המשחק בפולין להודעה הרשמית. יצחק שום - לא התביישתי לכתוב את זה בעונה שעברה ואינני מתבייש לחזור על זה עכשיו - אימן בצורה מופקרת את בית"ר בעונה שעברה, ולמרות הדאבל הוציא את המינימום מהסגל הראוותני שלו. החורים בהגנה, הפערים בין מערכי הקבוצה, הטקטיקה הרופפת, כל אלה בלטו למרחוק גם בניצחונות על נמושות הליגה הישראלית, והיה זה רק סמלי שהוא הפסיד בתוצאה זהה למפלה של מורו ורבו שלמה שרף מול דנמרק – 0:5 שכולו בזבוז של דור שחקנים נהדר שהתגלגל לידי המאמן הלא נכון.

אלא שאת הפתרון לכל זה אסור היה לתת במהלך העונה. ככה אתה לא מאבד מאמן שהכין את הקבוצה במהלך הקיץ (ושום, למרות בינוניותו, הוא לא מאמן רע), ככה אתה מרסן את יצר ההתלהמות המסכן כל מועדון אחרי משחקים מהסוג הזה, ככה אתה דוחה את מתן הפתרון לסוף העונה. דיה לצרה בשעתה. המסר ממהלך מתלהם כזה יכול להיות הרסני ומפורש בצורה לא נכונה על ידי השחקנים והאוהדים. אם לא ראיתם את הבעיות האלו במשך עונה שלמה, אל תפילו תיק על מאמן אחרי משחק אחד ועוד תתנו לו להתבשל במיץ של עצמו, עד שהוא מאבד את הסמכות שלו מול השחקנים והאוהדים ולא נותרת ברירה אלא להחליף אותו.

אחרי ההשפלה מול הפועל תל אביב, בית"ר נמצאת עכשיו די קרוב לאותו צומת הרסני. מצד אחד ההשוואה בין שני המקרים קצת חוטאת לאמת, כי לשום היה בעלים דומיננטי שמוכן להביא לטדי שחקנים מריבר פלייט, ולעטר יש בעלים שלא מוכן לענות לטלפון. בית"ר של לפני קרקוב הייתה מועדון שאחרי דאבל, עם בוס שחולם על ליגת האלופות, ואילו היום הוא אפילו לא יודע נגד מי היא משחקת. הפער בין שני המקרים הוא ענק, אבל הדילמה היא אותה דילמה: האם המאמן חייב לשלם את המחיר אחרי תוצאה משפילה כזו. המקרה של שום כולל גם את התשובה.

אם כבר, המקרה של בית"ר מזכיר קצת יותר את צ'לסי. מועדון שמבוסס על אוליגרך שירד מהמון נכסים, ועיקר הבעיות שלו נמצאות בניהול, בסגל השבע, ובשחקנים שתוהים מה קרה לבוס הגדול מפעם. סקולארי היה רק הקורבן למשבר הקיומי בו נמצאת צ'לסי תחת אברמוביץ'. כנ"ל לגבי בית"ר. קבוצה שאם תוך חודשיים לא תמצא רוכש היא תפנה לכונס נכסים, אמורה לדעת שהמאמן הוא הבעיה האחרונה שלה.

אין כאן הגנה על עטר. מאמן בית"ר הוא האשם היחיד במפלה מול הפועל תל אביב, ולמרות שהתבוסה לא משקפת במאומה את הקדנציה שלו בבית וגן, ניכר כי עטר עדיין זקוק לזמן השתפשפות בקבוצות קטנות יותר. לעטר יש אישיות של מאמן גדול, אבל הוא יהיה כזה ביום שיבין שהוא חייב לשדרג את סגנון העבודה שלו. עטר חשב שמה שהספיק לו בנתניה יספיק לו בבית"ר, ולא הוסיף שום מימד חדש ליכולות שלו. לא יכול להיות שמאמן שיודע שהוא צריך חלוץ, לא יגיע לחלון העברות עם רשימה של 10 חלוצים פוטנציאלים ועוד בסוף יבקש להחתים חלוץ פצוע שהוא זוכר ממשחק נגד מכבי נתניה.

אלו בעיות שהיו ידועות לפני המשחק מול הפועל תל אביב. בית"ר תעשה טעות אם גם במקרה הזה היא תהפוך את המגרעות האלו לבעיה המרכזית של המועדון ותחליט לעשות לו מעשה סקולארי. מועדון גדול שחוטף רביעיה אומר שזה היה בסך הכל עוד יום בהיסטוריה הארוכה שלו, מועדון פזיז הופך את הרביעייה לאירוע מכונן. מישהו זוכר היום שהפועל תל אביב ספגה שלישייה מביכה מבני יהודה וכולם כינו את הקבוצה בלוף? אולי רק גוטמן.

למרות שאני מכיר אדם אמין מאוד שהיה עד לשיחה בה גיא לוזון אמר דבר כזה או אחר על אשכנזים ל"ידיעות אחרונות" ומוכן להישבע שנעשה עוול עצום למאמן, לא ארחיב בסוגיה משיקולים דיפלומטיים פחדניים. רק אומר דבר אחד בהקשר הזה, והוא שאם הידיעה המוזרה הזו היתה מתפרסמת בכלי תקשורת שאיננו העיתון של המדינה, נניח מקומון או אתר אינטרנט, אף אחד לא היה מתייחס אליה ברצינות או שם לב לכותרת המוזרה בכלל. כבר ממבט ראשון, אפשר היה לזהות בה המון כשלים, אבל הניואנסים השטותיים האלה אינם מעניינם של הקורא הממוצע.

מה שכן עניין והפתיע בסיפור האשכנזים של גיא לוזון, הן התגובות בתקשורת. מתברר שהשד העדתי אינו נחלת יוצאי עדות המזרח בלבד. לא רק אותם אפשר להאכיל כל פעם מחדש עם פרידמנים ובובלילים, אלא הפצע הזה ממכר בדיוק גם את מי שסומנו באופן היסטורי כגורם המפלה. למרות שברוב המקרים מדובר בתת רמה, גם הם צורכים בשקיקה את הסטריאוטיפים הזולים האלה ומרגישים צורך לפרוק זאת על כתב.

אם הם לא היו אשכנזים לפי תעודת הזהות, הייתם אומרים שהם נעלבים כמו מרוקאים, או מי שזה לא יהיה לפי עולם המושגים של יוסי בובליל. אך לפני שאסתבך איתם, אוסיף רק שאלה אחרונה: מדוע מותר לקרוא למופז "רמטכ"ל פרסי" ולאלי ישי "שר מזרחי", ואת שני כתבי "ידיעות אחרונות" אסור לכנות אשכנזים, ועוד להפוך את זה לאמירה כללית נגד מגזר שלם שלא ברור ממה הוא נעלב.

"אבי נמני שינה את מכבי תל אביב"

יהיו שיגידו שההימור של קרית שמונה על אלי כהן היה מוטעה מאחר שהשריף מעולם לא הוכיח את עצמו בקבוצות במשבר, וזה נכון, אבל במקרה הנוכחי חשוב להוסיף עוד סייג אחד: אלי כהן גם לא מתאים לקבוצות בהן האג'נדה המגזרית היא מאוד חשובה. קבוצות כמו בני יהודה או קרית שמונה לא צריכות רק מאמן כדורגל, אלא גם מורה דרך. מאמן שהוא חצי אידיאולוג. כזה שיודע להתחבר למטען הרגשי של המקום אותו מייצג או כזה שיודע לסחוף אותם אחריו. אלי כהן לא משלב אף אחד מהתנאים האלה, ולמרות שאיננו אחראי למחדלים העונה, הוא לא עוזר לשחקניו להיראות יותר מחבורה של שכירי חרב. משהו חסר ריח או טעם כמו הכח עמידר, שאם תנצח את קרית שמונה תשמוט מתחת לרגליו של אלי כהן את התירוץ האחרון.