הבחירות האמיתיות

אין ספק שמרבית הבוחרים היו מעדיפים את הקרב בין קובי/לברון למייקל ג'ורדן, אבל האחרון פרש זה מכבר ולא יכול להתמודד. מי שכן יכולים לעשות את זה הם שני הפנומנים שמובילים את הכדורסל העולמי בעשור האחרון ושלדעת הכלל, אין טובים מהם כדי להתמודד על ראשות הממשלה.

אחרי עזיבתו של שאקיל אוניל, רבים סברו שהלייקרס ילכו אל תהומות הנשייה, אבל קובי הוכיח שאפשר לבנות סביבו מדינה. עם שרים בעלי עבר מפוקפק (כמו לאמאר אודום), חסרי ניסיון ומרבי היעדרויות (כמו אנדרו ביינום) ויועצים לטיניים (כמו פאו גאסול), קובי והלייקרס מעמידים ממשלה תחרותית בכל שנה.

מהיום שבו לברון נבחר על ידי קליבלנד, הקאבלירס הפכו פתאום לישות רלוונטית, כזו שסופרים את הדעה שלה באו"ם ושאיומי הכיבוש שלה נשמעים רציניים משנה לשנה. גם הוא, כמו קובי, עושה את זה עם צוות מסייע שבמקרה הטוב הוא בינוני פלוס וגם הוא מוכיח שהוא ראוי בהחלט להוביל אל הארץ המובטחת.

שניהם מציגים הרבה מעוף. במדיניות הפנים קשה מאוד לעצור את קובי, בעוד לברון כבר הראה שהוא מסוגל להתמודד עם כל בעיית פנים על ידי ראייה ממרחק והטבעות מאזור העונשין. במדיניות החוץ, לברון לקח השנה 63 זריקות ל-3 נקודות ב-29.7 אחוז, קובי 69 ב-36.7 אחוז. קובי נוקשה מעט יותר במדיניות הענישה – 86 אחוז מהקו השנה לעומת 77 אחוז של לברון, אבל האחרון מנצח בתחום הסיוע לחברה – 7.1 אסיסטים למשחק העונה לעומת 5.1 בלבד של קובי. ללברון נקודת זכות אחת על קובי – 28.5 לעומת 27.5 בממוצע למשחק.

לקובי בריאנט יש תיק כבד מאחוריו – פרשת האונס בקולורדו מ-2003, אותה עבר בהצלחה והחזיר לעצמו את המוניטין שרכש, וגם לא מעט מכות מדעת הקהל בשל אופי שנחשב לא חיובי. לברון, פוליטיקאי משופשף, אומר את כל הדברים הנכונים, אבל הכמיהה שלו לעבור למדינת ניו יורק (או סתם לברוח ממדינת אוהיו) אחרי 2010 עלולה לגרום ללבטים אצל בוחריו ולתהות על יושרת דרכו.

קובי:

"לא סחבק. לא חברותי. לא סימפטי. סקורר"


לברון:

"טבעת? זה גדול עליו"