ממגרש הספורט למגרש הפוליטי

הדמעות של אריק זאבי אחרי ההדחה בבייג'ינג שללו מיד את סיכויו להתמנות... זה מה שחסר לנו רגע לפני חידוש הלחימה מול חיזבאללה והעימות הממשמש ובא מול אירן, שר ביטחון רגיש. ייתכן שאחרי הבחירות אהוד ברק יילך לאופוזיציה, ולכן נהיה חייבים בתפקיד הזה מישהו אנליטי, שיידע לשכלל את כל הנתונים ולחשוב שניים-שלושה צעדים קדימה; אדם קר רוח שיודע לעמוד בלחצים כבירים; מצביא שמתמחה בטקטיקה ולא מתעלם מהפן האסטרטגי; אחד שמכיר במגבלות הכוח ויודע להשתמש היטב בגרעין הכוח; הוא שיידע להפנות את המשאבים להיכן שצריך, להחדיר גאווה בלוחמים, לקחת חבורה נרפית ולגרום לה להאמין שהיא הכי טובה שיש; אדם שמכיר בחשיבותו של העורף במלחמה ויודע להגן עליו יותר טוב מכולם, אבל לא שוכח לעקוץ את האויבים בשטח שלהם ולחתור להכרעה מהירה (אח... תורת הלחימה הישנה והטובה של צה"ל). אנחנו צריכים אחד שעשוי מעופרת יצוקה. לא סחבק, לא סימפתי. מנהיג. אנחנו צריכים את אלי גוטמן עם היד על ההגה.

הוא נולד כאן בטעות. הליכותיו הנעימות הולמות יותר את אולמות האצילים של אירופה. גינוניו, עידונו ואיפוקו הם תוצר שנותיו בצרפת. הוא מכיר בחשיבות המילה ורבדיה, רואה את התמונה הרחבה, מבין את חשיבות הקשר הבינלאומי הגלוי והסמוי. על אף שרגליו של גיורא שפיגל מתבוססות באבק הנגב, ראשו בקצה המערב. האנגלית שלו עולה על זו של ציפי לבני, ורהיטותו תסייע להסביר את ישראל בצורה הטובה ביותר. מראהו המוקפד (עטוי חליפה גם בחמים שבימי אוגוסט), קשריו באירופה, אהבתו לטוויית מהלכים מאחורי הקלעים ולבנייה לטווח ארוך, תשפר ללא היכר את מעמדה הבינלאומי של ישראל.

שר האוצר הוא לעולם "האיש הרע" בממשלה, זה שתמיד שמח לקצץ ומתנגד להגדלת התקציבים, זה שתמיד אומר "אין לי, המשק בגירעון אדיר”, או "חייבים לשמור על המאזן החיובי כדי לשפר את דירוג האשראי הבינ"ל". בקיצור, בונקר. אחד שקדושת השקל לנגד עיניו, ובמט"ח ציווה לנו את החיים. בשעה שהעולם שוקע אל מיתון עמוק, אנשים מאבדים את כספי הפנסיה שלהם, הבורסה מתנדנדת כשיכורה, הקפיטליזם מתברר כנורא וקו העוני אוסף אליו עוד משפחות, חייבים קוסם, וגד סולמי הוא כזה. האם נתניהו או רוני בר-און יודעים לקמבן באלפייה אחת מאמן בכיר (שפיגל), כוכב-על (סיני), שחקנים מצוינים (איוניר, רוני לוי) ולטפח תקווה בלב הצעירים (אלון מזרחי, חיים רביבו)? גד סולמי יסתובב עם תקציב המדינה בשקית ניילון, ואוי למי שיעז לגעת. קדנציה אחת שלו כשר האוצר, והנמרים הכלכליים ממזרח אסיה ייראו כמו פודל לעומת ישראל.

רוסנובסקי מכיר את כל הבעיות של המערכת מתוכה הוא בא, ושנותיו הארוכות בהתאחדות הכינו אותו לכל המאבקים הפוליטיים האפשריים: הוא ידחוף להקמת בית חולים באשדוד, ירחיב את סל התרופות וייאבק על הגדלת התקציב של משרדו. בקיצור, כל מה שיעקב בן יזרי לא עשה. כיום אין מספיק כסף, אין מספיק רופאים, אין מספיק בתי חולים, ומערכת הבריאות חולה מתמיד. כל מה שהזקנה במסדרון צריכה זה קוקטייל אחד טוב של הדוקטור, והופ - היא על הרגליים.

מכל המערכות הממשלתיות, זו החשובה ביותר היא מערכת החינוך. היא זו שהופכת את אנשי הארץ לאיכותיים יותר, בעלי השכלה ומוסר, ידע ויכולות, ואיכותה משפיעה על איכות המערכות האחרות, ממשרד הביטחון ועד משרד הדתות. בדצמבר 2001 כתב עמיר רפפורט ב"ידיעות אחרונות" כי "מנתוני מחלקת ההתנהגות בצה"ל עולה: יש ירידה עקבית בציונים בידיעת השפה העברית ובמבחנים הפסיכוטכניים". אפשר להניח שאחרי כהונתן של לימור לבנת ויולי תמיר המצב לא השתפר, בלשון המעטה. גור שטיינברג הוא מלח הארץ: קצין צה"ל, איש עבודה, אחד שהוציא תחת ידיו הצלחות ספורטיביות ויודע כמה חשוב מעמדו של המורה, כמו גם של התלמיד. לאור ניסיון העבר, אפשר להניח שירתום את כל מרצו לתחום החינוך, וכאחד שלא בא מהפוליטיקה, יוכל גם לשנות משהו. איתו, יש סיכוי שמערכת החינוך תפרוש מפרש ואולי תתחיל לשוט קדימה.

הוא מוכר בכל העולם, פופולרי, נחשב סמל למצוינות, מקצוענות והישגיות. מילה אחת שלו, והמוני גרמנים יפטפטו בלובי של מלון הילטון; רמז דק מצדו, והונגרים ישטפו את חופי ים המלח; לחיצת יד עם האפיפיור, והכנרת תתמלא בצליינים. הוא ביקר בבתי המלון באילת יותר מכל אחד אחר, ולכן גם מודע לצרכים של ענף התיירות בישראל. הוא יעשה עבודה יסודית ולא יחשוש לתרום את עצמו לקמפיין השיווקי. תארו לעצמכם שבמקום הפטפטת העילגת של רוחמה אברהם, יקבל האירופי הממוצע את מתיאוס כגולש בחרמון, עוטה מסכת בוץ בים המלח, עושה רפטינג בירדן, משתזף באילת ומתפלל בכנסיית הקבר... בקיצור, טוב מתיאוס אחד כפקיד קבלה, משתי רוחמה אברהם כחדרניות.

בניגוד לאלי אפללו, או קודמו יעקב אדרי, אברבוך עדיין חי את המצוקות, הקשיים והדחייה שחשים מדי יום עולים רבים. נכון, הוא לא רעב לפת לחם, אבל כמה לחיבור ולזהות. ניסיונו כמנהל מחלקת האתלטיקה של מכבי תל אביב לא עומד לו כרקורד ציבורי מפואר, אבל מול זה של אפללו (ראש המועצה המקומית התעשייתית מגדל תפן, חבר מועצת העיר עפולה), זה נראה מספיק בהחלט כדי שיתמנה לתפקיד. כדי להתמודד עם גודל האתגר, אברבוך יוכל להיעזר בסגניתו, אנה סמשנובה, שלמרות שהיא שירתה 15 שנים את נבחרת הפדרציה של ישראל, ומחזיקה בשיא העולמי בכמות המשחקים בהן ייצגה את המדינה (73), היא נשארה בעיני לא מעט ישראלים נטע זר. אמרו עליה שהיא מנותקת, לא יודעת עברית, לא מנסה להתערות בחברה בה היא חיה, כאילו שטניסאי מנהל שגרת יום כמו של מורה, ספר, או עובד הייטק.

מכל הרשימה הזו יש אדם אחד שבאמת יכול להצליח בתפקידו. הוא גם היחיד שיוכל לעשות זאת טוב מכל קודמיו במשרד זה. צביקה שרף מכיר את הספורט הישראלי על בוריו, בקיא בכל הלכותיו, ועדותיו, עסקניו וחוליו. הספורט, לסוגיו, הוא בנפשו והספורטאים כבניו. הוא לא יניח לכישרונות מהאתלטיקה, הסייף והשחייה להיעלם; יזריק מרץ למערכות המסואבות של איגוד הכדורסל ויזניק אותן קדימה; ישקם את מעמד המאמן; יאכוף את התקנות לניהול מקצועני (מקרה זאפטה ומכבי נתניה לא היה עובר אצלו בשתיקה) ועוד. שרף יודע שתשתיות ספורט חשובות יותר מהישגים מזדמנים, כי הן אלה שיוצרות קרקע פוריה לצמיחת ספורטאים שמניבים הישגים ארוכי טווח. שרף יילחם בעבריינים שתוחבים ידם לליגות הנמוכות, ייאבק בהימורים הבלתי חוקיים, ויבריא את הטניס החולה שלנו, המותש מהמחלוקות בין איגוד הטניס למרכז הטניס. שרף יחבר את הספורט לציונות ולמצוינות, בדיוק לפי חזונו של מקס נורדאו. שרף ייבש את ביצת הספורט ויקים במקומה גן פורח.

שר המשפטים – אלון מזרחי

כמות הקבוצות שהחליף האווירון בקריירה מעידה על כמות החוזים שחתם בחייו. הוא מומחה בדיני חוזים יותר מכמה שופטים ועורכי דין מפורסמים. בנוסף, כשהוא מדבר - פיו מפיק מרגליות, והמשפטים שהוא אומר הם שירה של ממש.

שר לביטחון פנים – סולי צמח

כל הפיגועים הפליליים מביאים אותנו למסקנה, שחייבים מישהו שידבר אל העבריינים בשפה שהם מבינים: כוח. חשבנו שאבי דיכטר, עם כל הילת השב"כ שלו, הוא כזה, אבל טעינו. הוא כילה את כוחו בערבים. אנחנו חייבים אחד שייכנס להם ברבאק, ושבגליצ' אחד יחסל פה את הפשע ברחובות. אחד כמו סולי צמח. תחתיו נציב מישהו מנוסה, אחד שנחישותו תעזור להוציא כרטיס אדום לפשיעה בישראל. יחיאל אבן צור יהיה אחלה סגן שר.