פיני גרשון לומד על מגבלות הכוח

העונה האירופית של מכבי תל אביב לא תניב ככל הנראה תואר, וגם העפלה לפיינל פור נראית כרגע שאיפה מעט דמיונית. עם זאת, הישג אחד כן עשוי לצמוח ממנה: היא עשויה להחדיר מעט ענווה בפיני גרשון, אדם בעל אגו ענק, וללמד אותו שיעור במגבלות הכוח.

גרשון הוא מאמן טוב ב-20 דרגות מצ'אבי פסקוואל. זה יישמע מעט מוזר, אבל הוא הוכיח זאת גם אמש (חמישי). מכבי, בניגוד ליריבתה, הגיעה עם תוכנית משחק: פחות ריצה ויותר בידודים של הגארדים עם הגב לסל, בדגש על השחקן שעליו שמר חואן קרלוס נווארו - מרקוס בראון או עמרי כספי; בהגנה היא הראתה כהרגלה אזורית ועברה לאישית, וגם שם הושם דגש מיוחד על הגארד שהגיע מממפיס. המאמן הצעיר שמנגד לא הכין שום דבר מיוחד, פרט להגנה אגרסיווית, מטווח שלשות ורוטציה שלא קשורה למהלכי המשחק (17 נקודות ב-20 דקות בלבד לדייויד אנדרסן הנפלא). התוצאה: הילד חסר הניסיון מביס בקלילות את יריבו המעוטר.

גרשון לומד העונה שקשה לעקור מהשורש מגבלות אובייקטיוויות במספר חודשי עבודה. מכבי שכחה בשלב מסוים את שיעורי הבית והתפרקה, כמו בכל משחק חוץ מול קבוצה בכירה העונה. זה קרה מפני שההפגזות של ברצלונה מחוץ לקשת השתלמו (15 מ-34), אך גם משום שהשלישייה המובילה של הצהובים לא הופיעה. באופן מפתיע, אחד האשמים בכך הוא גרשון עצמו. מכבי סטתה מהסגנון המוכר שלה לטובת הניסיון להכניס את הכדור לנמוכים בפנים, מיעטה לבצע פיק אנד רול, וכתוצאה מכך משחק ההתקפה לא זרם. מרקוס בראון זרק לסל חמש פעמים בלבד ב-35 דקות, ארויו היה במרבית הזמן רחוק מהכדור ואליהו לא הצליח להגיע למצבי קליעה בתנועה. החולשה של שני האחרונים במשחקי החוץ הגדולים היא כבר מגמה.

הוסיפו לזה את חבלי הקליטה של די בראון וצ'רלס גיינס; את היעדר היכולת לעצור יריבות בהגנה אישית; ואת הבעיות הקבועות של איבודי הכדור והריבאונד, ותקבלו את הקריסה המסורתית ב-15 הדקות האחרונות, שככל הנראה עלתה בסיכוי לזכות ביתרון ביתיות ברבע הגמר. אי אפשר לקבור את העונה של מכבי, אבל כבר לא הכל תלוי בה. גם לא במאמן שלה, שלומד העונה שאפשר ללמד הרבה דברים, אבל לא כישרון, פיסיות ושכל.