בקרוב באולם הקרוב לביתכם

דארקו מיליציץ' (כיום בממפיס) –

במהלך קריירת ה- NBA שלו הספיק מיליצ'יץ' לככב בכל תפקיד אפשרי בשרשרת המזון של הליגה. מי שהחל את הקריירה בתור האירופאי שנבחר במקום הכי גבוה אי פעם בדראפט (עד לאנדריאה ברניאני כמובן), הפך בהדרגה אך בנחישות לאחד הפלופים הגדולים בתולדות הליגה. לאחר שבע שנים של נדודים מספסל אחד למשנהו, תוך שהוא מאבד את מקומו בהרכב לשמות כמו מארק גאסול והאקים ווריק, נותרה לדארקו רק אופציה אחת מכובדת – לבצע חרקירי.

אלא שכבוד ודארקו מעולם לא הלכו ביחד, ולכן אך טבעי שיעלה על המטוס אל המקום היחיד שבו עוד מתייחסים אליו כאל שחקן כדורסל – אירופה. השנה היא 2009, העונה היא הקיץ, ומכבי ת"א, שסיימה עוד עונה ללא תואר, מחליטה לשבור עוד קופת חיסכון. הצהובים מנצלים את המשבר הכלכלי שמוטט את ליגת האוליגרכים של רוסיה ובעזרת חוזה של 6 מיליון דולר לשנתיים מצליחים לשים את ידם על תפוח האדמה הלוהט של הקיץ. מיליצ'יץ' מצדו, באופן די מפתיע ובניגוד לכל רכישה בומבסטית אחרת בתולדות מכבי, מתגלה כשחקן מצוין בזירה האירופאית, בה מעטים מסוגלים להתמודד עם הכוח והאתלטיות שלו .לראשונה מאז ימי ארל וויליאמס הופכת מכבי לקבוצה שמפחיד להיכנס לאזור הצבע שלה, והסרבי העצבני מתגלה גם כשחקן מגוון ויעיל. גם שופטי היבשת, שזוכרים את איומיו של מיליצ'יץ' על שלום בנותיהם באליפות אירופה האחרונה, נוצרים את משרוקיותיהם בכל פעם שאיזה סמודיס תועה מושלך אל היציע. מכבי זוכה בטרבל קליל, מאה אלף איש צוהלים ושמחים שרים בפארק "חי חי, עם ישראל חי, מי זה דווין וויד – דארקו מיליצ'יץ'!" והגביע חוזר שוב לתל אביב.

פרד ג'ונס (כיום בקליפרס) –

הפרופיל השכיח ביותר של שחקני NBA אמריקאים שמוצאים את דרכם לאירופה הנו קומבו גארדים נמוכים ונטולי עמדה ברורה – וויל סלומון הוא כזה, קרלוס ארויו הוא כזה, וויל ביינום וגם פרד ג'ונס. השילוב בין שמרנות לבין הרמה האתלטית של הליגה גורמת לכך שכל שחקן מתחת ל- 1.95 מטר, נטול כישורי ניהול משחק ככל שיהיה, מוגדר אוטומטית כפוינט גארד ונידון לחיים שלמים של ישיבה על הספסל והעמדת יחס אסיסטים-איבודים שלילי ב-10 הדקות המסכנות שהוא מקבל.

ג'ונס, שחקן לא רע בכלל שהתדרדר השנה למעמד של רכז שלישי בקליפרס (שזה קצת פחות ממוכר נקניקיות), נראה בקיץ 2009 כמו המועמד האולטימטיבי להחליף את ארויו המאכזב. בישיבה ארוכה אל תוך הלילה, שנקטעה רק בגלל שהבעלים של הקליפרס דונלד שטרלינג התקמצן להדליק את האורות בחדר, החליטו המועדונים להחליף בין השחקנים. כבר באימון הראשון בארץ הקודש הפגין ג'ונס ביצועים שסחטו שריקות התפעלות גם מהאדומים שבעיתונאים, אלא שבמכבי כמו במכבי, רמת הפקת הלקחים נמוכה מזו של ממשלת ישראל, ופרד ג'ונס נשלח, כמו כל קודמיו הכושלים, לעמדת הרכז, איבד 5 כדורים בממוצע למשחק, ולבסוף איבד את מקומו בהרכב לטובתו של דרק שארפ. ב-2010 יוביל ג'ונס את צ'סקא לזכייה באליפות אירופה, מעמדת השוטינג כמובן.

סטפון מרבורי (כיום בבית) -

לאחר משא ומתן מפרך בן מספר חודשים הצליחו הצדדים להגיע להסכמה. הניקס יקנו את חוזהו של מרבורי וישחררו אותו מהקבוצה, ובתמורה יוותר מרבורי על דולר ו-20 סנט שהלווה פעם למייק ד'אנטוני בשביל לקנות פחית קולה מהמכונה. בהיעדר היענות ב-NBA החליט סטפון להפנות מבטו לאירופה, תוך מחשבה שהיוונים הטיפשים בטח ישמחו לשלם 50 מיליון דולר לרכז הטוב בעולם, אלא שההצעות, משום מה, בוששו להגיע.

בינתיים בארץ הקודש נכנסה הפועל ירושלים למשברון בליגה, ולאחר הפסד בית מביך לגלבוע/גליל החליטה ההנהלה שהגיעו מים עד נפש. 1.2 מיליון דולר גויסו מתרומות האוהדים, וכמות שיא של 124 אנשי תקשורת, 60 מתוכם זרים, קיבלו בשדה התעופה את סטפון מרבורי הנרגש. "מכבי זאת סתם עוד קבוצה, אין סיבה שלא נזכה באליפות", שחרר מרבורי הצהרה מפתיעה ומקורית. "דיס איז דה הולי סיטי היר, בייבי". בשבועיים שבהם שיחק בארץ הספיק מרבורי לקלוע 17 נקודות, למסור 6 אסיסטים, להבריז משלושה אימונים ולדרוס בשוגג ילד אחד, ולא, הוא לא מתכוון לוותר על גרוש הפעם, הספיק לו לצאת פראייר פעם אחת.

ג'יי ג'יי רדיק (כיום באורלנדו מג'יק) –

שלוש שנים בליגה הטובה בעולם הספיקו לג'יי ג'יי כדי להבין שמה שעבד במכללות מול כל מיני גמדים חובבנים לא יעבוד בהכרח מול הגארדים הגבוהים של ה-NBA. "זה הזמן לחזור ולהיות ראש לשועלים", חשב לעצמו, "ובירושלים יש לא מעט שועלים, כך שמעתי". במחזורים הראשונים נראה רדיק חלוד ואיבד כדורים בסיטונות, אולם רגע לפני שפקעה סבלנותו של גידי דודי, תפר רדיק 34 נקודות על הראש של טפירו ובני השרון כולל שלשת ניצחון (אחת מיני תשע הפגזות מאחורי הקשת), ולא חזר להסתכל אחורה. הסקורר המוכשר, שהיה שחקן השנה במכללות רק ארבע שנים קודם לכן, השתלב באופן מושלם עם סגנון המשחק המבולגן הנהוג בארץ והוביל את ירושלים למקום הראשון בליגה, תוך שהוא זוכה בתואר מלך הסלים עם ממוצע חסר תקדים של 27.2 נקודות למשחק. אלא שאז הגיע גמר הפיינל פור, ובסיומו של משחק צמוד הפסידה ירושלים למכבי ת"א של מיליצ'יץ' לאחר שסמי בכר התעלם מעבירה ברורה של האחרון על חדירה של רדיק אל הסל. בסיום העונה מציעה מכבי לרדיק חוזה עתק, אולם רדיק, ג'נטלמן שכמותו, מסרב להצעה מתוך כבוד לאוהדי ירושלים וחותם באולקר הטורקית ב -200 אלף דולר פחות, מה שכמובן לא מפריע לאותם אוהדים ממש לקלל אותו נמרצות שישה חודשים מאוחר יותר במפגש של שתי הקבוצות ביול"ב קאפ.

ג'מאל מגלור (כיום במיאמי) –

המסלול מהאולסטאר לאולם זיסמן נשמע אולי הזוי, אולם לאחר קריירה ארוכה ומלאת תחנות שבמהלכה הספיק לשחק בערך בכל הקבוצות בליגה, פעמיים, החליט ג'מאל הישיש שהגיע הזמן במקום שליו ורגוע שבו לא יצטרך להאבק על כדורים חוזרים עם מפלצות במשקל 150 ק"ג. "טוב לי כאן, אני רגיל לחיות בין זקנים עוד מהתקופה ששיחקתי במיאמי", אמר הקנדי בראיון למקומון 'זמן גבעתיים', "וחוץ מזה, הסביח של עובד מספר אחד", הכריז בעברית רצוצה ובפה מלא טחינה, שלושה ימים בדיוק לפני שקרע את המיניסקוס 10 דקות בתוך משחק הליגה הראשון שלו וחזר לארצות הברית עם זכיון לפתוח סניף של עובד בסן פרנסיסקו.

אחמד חדאדי (כיום בממפיס) –

חדאדי, שעשה היסטוריה בקיץ שעבר בתור השחקן האירני הראשון ב-NBA, הבין בסיומה של עונה שבה שיחק 14 דקות סך הכל שהחתמתו לא היתה יותר מאשר גימיק. "רוצים גימיק? אני אתן להם גימיק", חשב לעצמו חדאדי הנעלב. הענק בעל 218 הס"מ ידע שלאחר ששיחק באמריקה השנואה יש רק מקום אחד שבו הוא יוכל לחתום על מנת להמשיך ולקרב לבבות דרך הכדורסל. כששמע חדאדי שישנה בישראל עיר אשר מורכבת רובה ככולה מיוצאי עירק הוא ידע שאפשר להפסיק לחפש. "החתימה שלי בר"ג כמוה כיישוב שני הסכסוכים העתיקים בין אירן לבין האומה הישראלית והאומה העירקית, והכל באבחה אחת", הכריז חדאדי הגאה לעבר אלפי הצופים הנלהבים שנדחסו לאולם זיסמן. במכבי ר"ג לא האמינו שמזל כזה נפל בחלקם – לאחר שנים של הזנחה הפכה הקבוצה מהפרברים למוקד התעניינות של כלי תקשורת מכל העולם, וחשוב לא פחות, לקבוצת כדורסל אימתנית – חדאדי העצום התגלה כנשק בלתי עציר בליגת הגמדים הישראלית, ודרס במו ידיו את קבוצות הליגה בזו אחר זו, כולל ניצחון בלתי נשכח על מכבי ת"א, שנראתה חסרת אונים בנסיונותיה לעצור את הענק הלוחש. אלא שאז, רגע לפני משחק הגמר מול אותה ת"א, הגיע למשרדי השב"כ טלפון אנונימי מאלמוני שהזדהה רק בתור ש. מזרחי. באישון אותו לילה חדרו ארבעה רעולי פנים לדירתו של חדאדי, ובסיומה של חקירה מטלטלת גובש נגדו כתב אישום חמור באשמת ריגול. ללא חדאדי הביסה מכבי ת"א את ר"ג ב-55 הפרש, ושלחה את ליאור אליהו לחתום ביוסטון ולהפוך, סופסוף, לישראלי הראשון ב-NBA. "אנחנו על המפה" הכריז שר הספורט טל ברודי. "אנחנו על המפה".