חתיכת הצגה

בליגת העל שלנו לא חסרים שחקנים שמחפשים את השריקה, אבל בעוד רבים לא מקבלים את תגובת השופט, יש כאלה שפיתחו את הנפילה לדרגת אמנות. אחרי שבחלק הראשון סקרנו את אלה שלא כל כך עומדים, תרתי משמע, במשימת סחיטת העבירה, אנחנו עוברים לשחקנים שהטריק דווקא עובד להם לא רע. צוללני ליגת העל - כתבה שניה.

הטריק: בתור מגן בן דיין מכיר את כל השטיקים האפשריים. מכל חלוץ עליו שמר, למד משהו ושיכלל את השיטה. דדי אמנם שחקן הגנה, אבל בממוצע הוא מבלה יותר ברחבת היריבה מאשר בזו של שטראובר, ומייצר שם מלודרמות בכל הזדמנות שניתנת לו. כל מגע של שחקן יריב בגבו מביא לנפילה תאטרלית, כל גלישה לכיוונו מסתיימת בזינוק לדשא תוך תפיסת הרגל ופיתולים כשלאחר כל היתקלות השופט זוכה לשמוע את חמת דעתו של המגן, בין אם שרק ובין אם לאו.

אמינות: הנפילות עצמן די מגוחכות, כשלרוב אפילו אוהדי נתניה לא מבקשים פנדל, אבל מחוות הכאב שמפגין בן דיין לאחר כל נפילה, הדיבור הצפוף עם השופט, התנועה הקלאסית של הצבעה לכיוון העין ואז לכיוון נקודת 11 המטרים והתחינות בפני הקוון עושות את שלהן לא פעם.

אחוזי הצלחה: ביחס לאמינות הקלוקלת של הנפילות דווקא יש לבן דיין אחוזים טובים, אך ביחס לכמותן מדובר באחוזים נמוכים למדי. בין אם אלה המחוות שקונות את ליבם של השופטים מדי פעם, או בין אם זו העובדה כי הם יודעים שאם לא ישרקו יצטרכו להמשיך ולשמוע על המקרה בכל פעם שבן דיין יעבור לידם בהמשך המשחק, בן דיין מצליח להשיג את מבוקשו פעם בכמה משחקים.

הטריק: אלברז הוא מגן שנמצא יותר בהתקפה מאשר בהגנה, אלא שאצלו אין חוכמות. הוא פורץ במהירות ומשתמש בכוח ובמומנטום התנועה על מנת להיכנס בשחקני היריבה ולעוף אחורה מהדף הפגיעה. בכדורסל קוראים לזה עבירת תוקף, אלברז מבקש חסימה.

אמינות: התדמית של לוחם חסר פשרות אך הגון שיצאה לצ'יליאני, לצד המראה הגרוטסקי שלו נופל לאחור על ישבנו במהירות הבזק, עושים את העבודה. לרוב אלברז גם נתקע בגבו של המגן, מה שמשלים את האשליה שנעשתה פה חסימה לא חוקית. ממרומי היציע גם תמיד מתקבלת התחושה שאותו מגן גם שלח מרפק אל עבר אלברז, כי "האינדיאני הזה לא נופל ככה סתם".

אחוזי הצלחה: כשהקוון נמצא מצידה השמאלי של התקפת בית"ר, האחוזים של אלברז בשמיים. כשמחליפים צדדים והקוון קרוב אל אלברז זה כבר פחות מצליח. הבעיה האמיתית בשיטה היא התעופה לאחור, מה שבדרך כלל מביא לשריקה על בעיטה חופשית מחוץ לרחבה.

הטריק: קשה מאוד לעצור את החלוץ הזה כשהוא עם הכדור. אבוחצירה, למי שלא שם לב, הוא אחד השחקנים היותר חסונים בליגה. הוא מסוכן כשהוא מקבל את הכדור עם הגב לשער ועוד יותר מסוכן כשהוא מקבל את הכדור מעל המגן. בשביל לקחת לו כדור ברחבה הרבה פעמים צריך להכשיל אותו או לתפוס בחולצה, אחרת זה עלול להסתיים בשער. אין ספק, הילד יודע ליפול ולהתגלגל כמו שלא הרבה יודעים. לגבי מי שיבעט, על זה לא היינו מהמרים.

אמינות: אבוחצירה, בניגוד להרבה חלוצים בליגה, נתפס דווקא כשחקן ישר, למרות הטמפרמנט החם שלו כשהוא על המגרש. משום מה, כמה מאוהדי פתח תקוה יצרו לו תדמית של שחקן צולל ולא מפרגן.

אחוזי הצלחה: טובים. אם מישהו ספר את מספר הפנדלים שהוא קיבל בליגה הלאומית, יודע על מה אנחנו מדברים.

הטריק: כשמדובר בשוער, מן הסתם הרעיון הוא לא לסחוט פנדל. אצל שטראובר כל מגע עם חלוץ יריב, על הקרקע או אחרי התנגשות אווירית, מלווה בגלגולים, בפיתולים, בשאגות לשופט ובציפייה להרחקה של הפוגע. בדרך כלל זה נגמר באזהרה לשני הצדדים ובמהומה על לא מאומה.

אמינות: אף אחד לא מאמין לשטראובר, שופטים ישרקו לעבירה כי שוער לעולם ייהנה מהספק, אבל באופן כללי מתייחסים בסלחנות לפוגע ולנפגע ולא נסחפים לדרמות שמייצר שוער מכבי נתניה.

אחוזי הצלחה: בינינו, למי אכפת? שטראובר הפך לקאלט מטורף אפילו אצל אייל ברקוביץ', הפרשן היחיד שאומר את מה שכולנו יודעים מזמן: האיש הוא ארטיסט מדרגה ראשונה. זה יכול להוציא מהכלים, אבל יש בזה גם הרבה מאוד חן.

הטריק: גדול המניפולטורים של הכדורגל הישראלי, מביא לכל קבוצה בה הוא משחק 6-9 נקודות בשנה בזכות פנדלים שהוא סוחט. בשנה שעברה השאיר את הפועל תל אביב בליגה בזכות שתי שריקות סופר מפוקפקות מול מכבי הרצליה ובית"ר ירושלים. יודע להיצמד ליריב וליפול כמו עלה נידף ברוח, לוטש עיניים מצועפות של כלבלב מיוסר לשופט ומנצל את העובדה שגופו נראה חלוש לעומת הבלמים החסונים כדי להעיד על הנחיתות והמצוקה שבהן היה מלכתחילה. בדרך כלל זה עובד.

אמינות: כל אוהד של הקבוצה היריבה משחרר אוצר קללות כשהוא רואה את דגו על הקרקע, כל אוהד של הקבוצה שלו פולט את אנחת ה"די, נמאס מהנפילות שלך". ובכל זאת, גם אם השופטים שמים עליו עין ומדי פעם לא שורקים, די בלוק המבוייש והמסכן כדי לשרוק על ההצגה הבאה שלו.

אחוזי הצלחה: יחסית לעובדה שכולם כבר הבינו את הקטע, אבל עדיין ממשיכים לשרוק לו, ההצלחה שלו מרקיעה שחקים. אין הרבה דברים טובים שאפשר היום לומר על אחד הכישרונות המבוזבזים ביותר של הכדורגל הישראלי מלבד העובדה שלפחות בתחום אחד אין מצטיין ממנו.