פורשים כנפיים לטמפה ביי

לו היה מישהו אומר לכם בתחילת העונה ששתי הקבוצות האלה יגיעו לגמר ה-NFC, הייתם נקרעים מצחוק. אם מישהו היה אומר לכם את זה לפני חודש וחצי, הייתם מגחכים ומביאים לו כאפה. אם היו מציעים לכם להמר על זה בשבוע שעבר, הייתם מרימים טלפון לעמיתי עמר סלע ומקבלים ממנו טיפים הרבה יותר מוצלחים. אבל הן פה, ושתי המדורגות ראשונות ב-NFC , הג'איינטס וקרוליינה, כבר בבית. שוב חיזוק לשתי עובדות NFLיות ידועות: המאזן מהעונה הרגילה לא אומר כלום ולפלייאוף צריך רק להיכנס. מאותו רגע הכל אפשרי - אפילו שהקרדינלס יגיעו לסופרבול.

גמר החטיבה ביום א' הקרוב הוא שיחזור של המפגש בין שתי הקבוצות בחג ההודיה האחרון, אז הובסו הקרדינלס על ידי האיגלס 48:20. בשבוע שקדם למשחק הזה היה נראה שדונובן מקנאב סיים את דרכו בפילדלפיה. אחרי כמה משחקים גרועים וחמש חטיפות במחצית הוא סופסל לראשונה בקריירה שלו, במהלך המשחק מול הרייבנס. ארבעה ימים בלבד אחר כך, תחת לחץ אדיר וכשהוא נמצא בעין הסערה, עלה מקנאב בהרכב הפותח מול הקרדינלס. "ידעתי שאם אמשיך להיות עצמי ופשוט אגיב למה שאני רואה שם בחוץ דברים טובים יקרו", אמר הקוורטרבק אחרי שהתפוצץ מול ההגנה הרכה של אריזונה לארבעה טאצ'דאונים. הוא נעזר בבריאן ווסטברוק (שני ט"ד בריצה, שניים בתפיסה) שעשה ככל העולה על רוחו במגרש ונראה סופסוף בריא בפעם הראשונה מאז פתיחת העונה. גם במשחק הזה ירד מקנאב לספסל לפני סיומו, הפעם לנוח, לא לפני שהבטיח לעצמו את משרתו לפחות עד תום העונה.

בדיעבד, המשחק הזה היווה נקודת מפנה עבור האיגלס. הם ניצחו חמישה מששת המשחקים הבאים כולל שניים בפלייאוף, בתוכם את הגא'יינטס פעמיים בחוץ והשפילו את היריבה המושבעת מדאלאס 6:44 במשחק על זכות העליה לפלייאוף. מקנאב היה "על הכסף" מאז וביחד עם הגנה שהשתפרה ממשחק למשחק הוביל שוב את קבוצתו, כמו שעשה כבר ארבע פעמים קודם לכן, לגמר החטיבה.

הקרדינלס לעומת זאת הגיעו לפלייאוף בזחילה. בחודש וחצי האחרונים הם הצליחו לנצח רק את הראמס והסיהוקס המסכנים ונראו חד ממדיים להחריד. כאלופי הבית הגרוע ביותר בליגה וכאחת הקבוצות הגרועות בליגה מאז ומתמיד, אף אחד לא נתן להם סיכוי בפלייאוף ממילא. אלא שפתאום יש במדבר אריזונה הגנת ריצה (מייקל טרנר וד'אנג'לו וויליאמס, שניים משלושת הרצים הטובים בליגה, נעצרו מולם ל-105 יארד בלבד. ביחד), ואפילו ניצוצות של הגנת מסירה (חמש החטיפות בשבוע שעבר היו בכל זאת מול ג'ייק דלהום. ניצוצות זה כל מה שאני מוכן לתת להם). בהתקפה, הקרדינלס עדיין נראים חד ממדיים, אלא שהמימד האחד הזה שלהם, התקפת המסירה, משובח וקטלני במיוחד.

קורט וורנר מגיע מעונה של מועמד לגיטימי ל MVP אחרי שמסר מעל 4,500 יארד ו-30 ט"ד. הוא מדויק (מעל 65 אחוזי השלמה בקריירה), הוא קר רוח, יש לו הבנה ושיתוף פעולה מעולה עם התופסים שלו והוא מנוסה עם הרבה משחקי פלייאוף ושני סופרבולים מתחת לחגורה. לארי פיצג'ראלד הוא הרסיבר הכי טוב בליגה בחודש האחרון עם יותר מ-130 יארד בממוצע למשחק וחמישה טאצ'דאונים. בשבוע שעבר הוא חתך את ההגנה של הפנת'רס ל 166 יארד ותפס כל דבר שנזרק לעברו גם תחת כיסוי. כל זה בלי אנקואן בולדין, התופס השני הנהדר של הקרדינלס, שלא שיחק בשל פציעה (ולפי כל הסימנים ישחק השבוע מול האיגלס).

אלא שהסקנדרי של פילדלפיה הוא לא הסקנדרי של קרוליינה, ומול חוליית האקרובטים האוויריים של אריזונה מתייצב הפעם קו ההגנה האחורי הטוב והקשוח בליגה. מאז שני הט"ד שהירשו לפיצג'ראלד בחג ההודיה, הם הרשו רק ט"ד אחד בתפיסה בשישה משחקים, ואפילו הוא היה לטייט אנד. הם מבטיחים לתת תשומת לב מיוחדת לפיץ ולא להסתפק רק בדאבל טים. "ייתכן שנשים עליו שישה שומרים", אמר השבוע הקורנרבק שלדון בראון. לא בטוח שהוא מתלוצץ.

"צריך להבין איך הגענו לכאן", אמר בריאן דוקינס הסייפטי המצוין לקלארק ג'דג' מ-CBS, "הגענו לכאן בגלל ששיחקנו הגנה אגרסיבית, קשוחה ופיזית. זה לא צריך להשתנות במשחק הזה". כמו פיצג'ראלד גם וורנר לא צפוי ללקק דבש במשחק הזה. הבעיה של וורנר היא פאמבלים, תיקולים חזקים גורמים לו פעמים רבות "להשתעל" את הכדור ולאבד אותו. מתאם ההגנה של האיגלס ג'ים ג'ונסון, שועל ותיק, שכמו דיק לבו שעליו כתבתי בפריוויו של שבוע שעבר מאמין מאוד בלחץ רצוף ובלתי פוסק על הקוורטרבק, ינסה להעמיד את וורנר במבחן כמה שיותר לאורך ההתמודדות.

אם ההגנה של פילדלפיה חייבת לעצור את פיצג'ראלד, הרי שכדי להשאיר לעצמם סיכוי לניצחון, הקרדינלס מוכרחים למצוא פיתרון לבריאן ווסטברוק. כמו שכבר הזכרתי, במשחק הקודם הוא שרף את ההגנה של הקרדינלס למעל 100 יארד וארבעה ט"ד. השיפור שחל בהגנת הריצה לא בהכרח יצר את צעדיו, היות שהוא בדרך כלל מהווה פקטור לא פחות חשוב במשחק המסירה של האיגלס. הקרדינלס צריכים לנסות להוציא את ווסטברוק ממשחק ההתקפה של האיגלס ולתת למקנאב לנסות לנצח אותם עם חוליית הרסיברים המוגבלת (כמו תמיד בפילדלפיה) יחסית שעומדת לרשותו.

וכמה מילים על המאמנים משני הצדדים. קן ווייזנהאנט נמצא בתחילת דרכו כמאמן ראשי. מעבר לצד המקצועי, השינוי שהוא הביא לקבוצה בא לידי ביטוי בעיקר בצד המנטלי, הוא כבר עשה מה שאף מאמן לא השיג לפניו באריזונה. למרות זאת, הוא מודע לכך שלא סופרים את הקבוצה שלו ומבחינתו זה יכול להמשיך ככה עד לסופרבול. "אנחנו מאמינים בעצמנו. אני אוהב להיות האנדרדוג ואנחנו הולכים להמשיך להיות האנדרדוג", הכריז. אנדי ריד עובר שנים לא קלות, החל מבעיות בבית דרך אובדן החדות בהכנה ובניהול משחקים וכלה בביקורת עצומה על ההתעקשות להמשיך ולדבוק במקנאב. עכשיו שניהם שוב מרחק נגיעה מאליפות, כל אחד מהם עם הרבה מאוד מה להוכיח. זו יכולה להיות הזדמנות חד פעמית בשבילם לסתום את הפה להרבה מאוד אנשים.

השנים האחרונות לימדו אותנו שהדבר הכי חשוב בפלייאוף הוא מומנטום. בסיבוב הראשון הלכתי עם הקבוצה הכי חמה בליגה, הקולטס. הם הפסידו. בסיבוב השני הלכתי עם הקבוצה עם הכי הרבה תנופה אחריהם, זו שניצחה אותם, הצ'ארג'רס. הם הפסידו. הלקח ברור. האיגלס במומנטום מטורף ולכן הם יפסידו. שלא יגידו שהישראלים אף פעם לא לומדים.