טרייד של אליפות?

העליבות של שוק ההעברות בכדורגל הישראלי והמצב הכלכלי המעורער, יצרו הפרדה בולטת בין הקבוצות שכן ידעו להתכונן לסיטואציה השונה לבין קבוצות שרק ידעו לילל. הפרדה בין הקבוצות שרק איימו בשחרור מאסיבי של שחקנים והיום הן עסוקות בתירוצים למה המהפכה המובטחת לא יוצאת אל הפועל בגלל המציאות שיצרה המלחמה, לבין הקבוצות שהפעילו את הראש מבעוד מועד. הפרדה בין הקבוצות שרק עכשיו מתחילות להזרים נבחנים עם שמות מוזרים, לבין הקבוצות שסוגרות היום עסקאות אותן הן הגו לפני שהשעון החל לתקתק.

העליבות של שוק ההעברות בכדורגל הישראלי והמצב הכלכלי המעורער, חייבו את הקבוצות לפתרונות יצירתיים. כשאין שחקנים איכותיים פנויים, האופציה הטובה ביותר היא טרייד. טרייד מצריך מחשבה, הברקה. בדרך כלל, טריידים מבריקים יוצרים משוואה לא שיוונית, בה צד אחד מרוויח המון והצד השני מעט. בדרך כלל, טריידים כאלה מעוררים תהייה מי הפראייר שאישר אותן, תהייה שעלתה אצל ללא מעט אנשים ששמעו שעדן בן בסט יעבור להפועל תל אביב תמורת עידן סרור ודני בונדר.

כדי לקבל בדיוק את מה שהוא צריך, אלי גוטמן ויתר בדיוק על מה שהוא לא צריך –עידן סרור ודני בונדר, שני שחקנים שהסיכוי שלהם לקבל אצלו דקות משחק משמעותיות שווה בערך לסיכוי של שחר פאר לזכות באליפות אוסטרליה הפתוחה. סרור הוא שחקן שמעורר אנטגוניזם במיוחד אצל האוהדים. הכשרון שלו לא מוטל בספק, אבל האופי שלו לקום מהספסל מבלי שיכאב לו באגו ולהביא שינוי, מוטל גם מוטל. יתרה מזאת, סרור הוא לא שחקן "גוטמני", משמע המשמעת הטקטית שלו לוקה בחסר, מה שהופך את החיסרון שלו לחסר משמעות. גם אם אף שחקן לא היה מגיע תמורתו, ספק אם מישהו היה מרגיש בחסרונו של סרור.

גם דני בונדר נמצא בסיטואציה בה התרומה שלו למועדון היא אפסית. הוא התאושש מפציעה ארוכה רק כדי למצוא את עומרי קנדה נעול במשבצת שלו. במשחקים בהם שיחק העונה, בונדר נראה חסר ביטחון, והוא זקוק בדחיפות לדקות משחק. קבוצה שנאבקת על האליפות לא מתאימה לשחקן שצריך זמן לחזור לעצמו. בונדר זקוק לקבוצה שתאפשר לו לשחק, תיתן לו את הזמן והקרדיט, גם על חשבון ביצוע טעויות. להפועל תל אביב יש מספיק שחקנים שיכולים להחליף את קנדה בעמדת המגן הימני, כמו דגלאס דה סילבה, שעשה זאת בהצלחה בדרבי, ואלין טופוזאקוב. גם אם אף שחקן לא היה מגיע תמורתו, ספק אם מישהו היה מרגיש בחסרונו של בונדר.

בתמורה לשני סימני שאלה, גוטמן הרוויח שחקן שיכול להשפיע יותר משניהם ביחד. בדיוק השחקן שהוא צריך: חלוץ ישראלי, זול, צעיר, חדור מוטיבציה, שיידע לתת את הערך המוסף מהספסל. האופציות ההתקפיות של המאמן כוללות רוטציה בלתי נגמרת בין מהראן לאלה הבינוני לערן זהבי הבינוני מינוס. בן בסט ייכנס היטב למשבצת של השחקן ה-12, שנכנס כמחליף ומביא את השינוי. הוא גם מכין את גוטמן היטב לסיוט הגדול של המאמן - היום בו סמואל יבואה הנפלא ייפצע. תוסיפו לזה את העובדה שבן בסט עדיין שייך למכבי חיפה, קבוצה בה מעולם לא קיבל הזדמנות ממשית להוכיח את יכולתו. אותה חיפה היא המועמדת המובילה לזכייה באליפות. בן בסט ישמח לתקוע מקל בגלגלי קבוצת נעוריו ולשלוח מסר לאלישע לוי - ויתרת עליי, תוותר על האליפות.

לזה בדיוק קוראים מחשבה. תכנון. עקיצה. בכלל, הפועל תל אביב הנוכחית מזכירה בצורה מדהימה את הפועל חיפה של 1999. שוער יציב (אניימה לעומת אוואט), שני מגנים תוקפים, שני קשרים אחוריים שמנהלים את המשחק, שני שחקני אגף וחלוץ חוד שאמון על הבקעת השערים. הפועל חיפה של 1999 הייתה קבוצה צעירה. האליפות הפכה את רוסו, גרייב, אוליאנוב, נסים ואוואט לכוכבים. התוספת של בן בסט מוסיפה לגוטמן מה שאפילו בחיפה לא היה לו - עומק ואופציה התקפית אמיתית שיושבת על הספסל. הטרייד הזה מעמיד את הפועל תל אביב, שנראתה מצוין עוד לפני הפגרה, כמחוזקת גם בהשוואה ליריבותיה לצמרת. אל תתפלאו אם הטרייד הזה יתברר בסוף כטרייד של אליפות.