פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מצחצחים חרבות על הטרנפייק

        פלייאוף ה-NFL: היריבות מהכביש המהיר של ניו ג'רזי תרשום ביום א' (20:00, METV) פרק נוסף. המטרה של האיגלס: להיות הג'איינטס

        איזה כיף, שתי קבוצות מה-NFC מזרח הולכות ראש בראש בפלייאוף. אני לא יכול לחשוב על הרבה דברים אחרים שיגרמו לגבר ישראלי מעל גיל 30 לרייר כל כך (טוב יש עוד כמה דברים), ואני כבר שבוע מתרגש – כמה שנאה יש בין שתי הקבוצות האלו, כמה חוסר כבוד, כמה עלבון - איזו יריבות נפלאה. כל שצריך הוא לזכור מה קרה בשני המשחקים בין הנשרים לענקים בליגה הסדירה, מפגשים שהיו דרמטיים ועצבניים והסתיימו בהפרשים של טאצ'דאון ופחות. אי לכך, הדרך הנכונה והיעילה ביותר להיערך לקראת הקרב המאד מעניין הזה תהיה בדיקה מדוקדקת מה קרה בדיוק בשני המשחקים הללו ואיך התהפכו להן היוצרות.

        גדולים בחוץ

        משחק ראשון, 9 בנובמבר 2008, לינקולן פייננשל פילד, פילדלפיה: 31:36 לג'איינטס

        מה שהביא לאלופה את הניצחון במשחק הזה הוא שליטה על השעון בעזרת משחק ריצה אפקטיבי והגנת ריצה הרמטית. 40 דקות ארוכות בילתה ההתקפה של ניו יורק על המגרש, ואם מישהו מאוהדי פילי רוצה להתעודד מכך שהקבוצה הניחה 31 נקודות על הלוח ב-20 דקות בלבד, יש לו קייס, אבל אנדי ריד ירד מהמגרש בפרצוף מהורהר, ליטף את כרסו וחשב "מה לעזאזל אני עושה עם ג'ייקובס, וורד וברדשאו?". 219 יארד על הדשא הוא מספר שקשה לנצח נגדו, גם אם מקנאב בכושר טוב. ובואו ננתח לרגע את מהלכי הריצה של הביג בלו: 16 פעמים ימינה בממוצע של 5.4 יארדים לנשיאה, 14 פעמים למרכז עם שלושה יארדים ממוצעים ושני טאצ'דאונים של ג'ייקובס ו-17 פעמים שמאלה בממוצע של 5.8. או במילים אחרות: גיוון, יעילות, אלמנטים של הפתעה, שימוש נכון בטייט אנדים ובשני הטאקלים וחסימות אפקטיביות. כשניו יורק רצה 45 פעמים ומוסרת רק 31, ה-G-MAN יכולים להיות אופטימיים.


        משחק שני, 7.12.2008, מדוולנדס, ניו ג'רזי: 14:20 לפילדלפיה

        אנדי ריד וג'ים ג'ונסון, המתאם ההגנתי, עשו עבודת הכנה נהדרת למשחק החוץ רק חודש אחר כך. תכנית המשחק שלהם הסתמכה על שליטה בקו ההתקפה של ניו יורק, שנראה אז כבר שחוק ועייף מהעונה הארוכה (חסרונם של יומניורה וסטרהאן מעולם לא נראה גדול כל כך). המשחק הזה היה ההיפוך המוחלט של המשחק הקודם – 35 דקות פילי היתה על המגרש, רצה ל-140 יארד ועצרה את של הרצים של ניו יורק על 88 בלבד. איך הנשרים עשו את זה? המון לחץ על משחק הריצה, עם הרבה מהלכים של שבעה, שמונה וגם תשעה בקופסא ובליצים נגד ריצה, ונתנו לאיליי להתאמץ באוויר. התוצאות? מתוך 24 מהלכי הריצה של ניו יורק, 15 נעצרו על ידי הליינבקרים (ג'ורדן, ברדלי וגוקונג), ארבעה על ידי הסייפטים (דוקינס ומייקל) ורק חמישה על ידי קו ההגנה הקדמי, שהעביר את זמנו בלחץ על מאנינג ובבלימת קו ההתקפה, שנחשב בידי רבים לטוב בליגה. תוסיפו לזה את חסרונו של בורס ותמצאו קבוצה עייפה שהקוורטרבק שלה מצליח להשלים רק 13 מתוך 27 לצוות רסיברים חסר ביטחון. ומצד שני, משחק ריצה אפקטיבי, גם אם לא יצירתי – מתוך 35 ניסיונות ריצה, 23 באו מאחורי הסנטר, ישר וקדימה, צפון-דרום, עם דריסה יעילה ואפקטיבית. אולי לא יפה אבל מאוד יעיל. ווסטברוק סיים את המשחק עם 131 יארד בריצה וטאצ'דאון.

        אז מה צפוי לנו?

        הג'איינטס סיימו את העונה בקול ענות חלשה. הם הפסידו שלושה מארבעת המשחקים האחרונים. לזכותם ייאמר שכל המשחקים האלו היו נגד קבוצות פלייאוף וחסרי משמעות לחלוטין. המשחק היחיד שהיה חשוב, נגד קרוליינה, הסתיים בניצחון יפה בהארכה. מצד שני, הקבוצה באמת נראית תשושה. השאלה היא אם שבוע הביי יעניק סוג של מנוחה או במילים אחרות – איזו קבוצה תעלה על המגרש ביום ראשון – זו שלקחה את האליפות או זו שראינו בשבועות האחרונים?

        ניו יורק היא אולי הקבוצה המאוזנת ביותר בליגה פר מחלקה. יש לה את קו ההגנה הטוב ביותר, חוליית רצים מגוונת, חוליית רסיברים עמוקה שבאה לעשות את העבודה בשקט ויעילות וקוורטרבק שמודע לחסרונות שלו ומנסה לפעול לפיהם, וכשהוא מצליח הוא אולי השחקן האפקטיבי ביותר בפוטבול. קו ההתקפה המאיים וחוליית הליינבקרים הורידו קוורטרבקים 42 פעמים לדשא העונה (מקום 6 בליגה) וההגנה האחורית, שנבנתה במיוחד על מנת להתמודד על ניו אינגלנד בעונה שעברה, היא מהעמוקות. אבל ספגנולו, כנראה המאמן הגדול הבא, חייב להביא את החבורה הזאת חזרה לכושר ולמוטיבציה גבוהה השבוע, אחרת כל העונה הנאה הזו הולכת לאבדון.

        לעומתם, פילי מגיעה חמה כמו צ'יז סטייק. ארבעה ניצחונות מחמשת האחרונים כולל 20:48 על אריזונה ואותו ניצחון עצום 6:44 על הקאובויס האומללים, שהוכיח סופית שהם רציניים. למרות שהעונה הזאת לא התחילה כמו שצריך והויכוח העיקרי בתקשורת היה מי הולך הביתה – ריד, מקנאב או שניהם, יש לנו את הקבוצה האחרונה שניו יורק רצתה לפגוש בשלב הזה. ההגנה היתה יוצאת מהכלל (מקום שני בליגה ביארדים למהלך עם 4.4, ואנחנו מדברים פה ריצה, מסירה ווויילדקאט, ושלישי בהפלות קוורטרבק עם 48) וקוורטרבק שכשהוא לא פצוע ולא מקיא הוא אחד הטובים ביותר ב-NFL בעשור האחרון. נכון שפילי לא היתה גדולה נגד מיני, אבל עדיין מצאה את הדרך לנצח וזה כל ההבדל. על ווסטברוק איליה כבר הרחיב את הדף – מדובר בשחקן שמביא ניצחונות ויארדים. ודשון ג'קסון (דביל ופחדן ככל שיהיה) הוא הרסיבר שהיה חסר למקנאב. איתו, במקום חוליית הרסיברים שהיתה בינונית ומטה בשנים האחרונות, יש למקנאב 5 או 6 אופציות בכל מהלך נתון.

        תחזית:

        למרות שמגרד לי בקצות האצבעות להגיד: "פילי תנצל את המומנטום", אני חושב שזה לא יקרה. האיגלס יילחמו, ישתדלו, ירביצו וירוצו אבל ניו יורק, על חוליית הרסיברים החסרה והאנמית, על קו ההתקפה המותש ועל אף עייפות החומר, תהיה חזקה, יעילה ודורסנית מידי בשביל חבורת מקנאב. בניו יורק הרסיברים חייבים להתעורר – טומר, היקסון, סמית' ובוס ימצאו את עצמם פנויים לא מעט פעמים, עקב התמקדות ההגנה של פילדלפיה בריצה, והמשחק של הענקים יעמוד על הזמן שיהיה לאיליי בפוקט ואיכות המשחק של הרסיברים.

        קו ההתקפה של האיגלס נראה נהדר נגד הפאס ראש של ניו יורק (אפס הפלות קוורטרבק בשני המשחקים) אבל ההתקפה חייבת להיות יצירתית יותר. האיגלס התרגלו לשחק רדום ולפוצץ במהלך או שניים גדולים כל משחק – כך היה במשחק השני מול ניו יורק וזה מה שהציל אותם לפני שבוע נגד הוייקינגס. מול ניו יורק הם יהיו חייבים להשתלט על השעון ואל לבנות על התפרצויות מקריות. מה שהם נתנו מול מיני לא יספיק השבוע. תזכרו שאני אפס מארבע בפלייאוף עד כה. שימו את הכסף על פילדלפיה, אני הולך עם ניו יורק.