להוציא את הלחצים במגרש

בימים האחרונים אנחנו מוצאים את עצמנו צמודים מרבית שעות היממה אל מרקעי הטלוויזיה, מסכי האינטרנט ומקלטי הרדיו. את חדשות הספורט החליפו מהדורות החדשות והשתרעות נינוחה על הספה לקראת עוד לקט שערים מאירופה הפכה לישיבה דרוכה מפחד בציפייה לשמוע רק בשורות טובות מפי כתבינו על חיילינו באזורי הלחימה. מבזקים קוטעים תוכניות רייטינג מטופשות בעודנו מכורבלים באמצעו של לילה חורפי, כתבינו בשטח מתפרצים בזמן זמזום שיר של אריק איינשטיין שמתנגן ברדיו באמצע הפקק בדרך חזרה מהעבודה, הטוקבקים באינטרנט, מאגר הפנינים הבלתי נלאה, מלאים בפסוקי תהילים ותפילות אחרות ובאזורי הלחימה תושבי הדרום רצים אל המרחבים המוגנים. חיים את המלחמה ונושמים אותה בכל רגע נתון.

דווקא ברגעים כאלו, חייבים לנסות ולשמור על צלם של שגרת חיים שמא נאבד את שפיותינו. דקה אחת שפויה או אפילו שעתיים ביום, רק בכדי לברוח קצת מן המציאות הקשה ולהרגיע את הנפש. לצאת למרפסת ולבהות בירח המלא שמאיר את השמיים, להשכיב את הילדים ולהקריא להם סיפור לפני השינה, לראות סרט מטופש, ללכת לתיאטרון או אפילו לבלומפילד ולחשוב לשעה קלה שצרותינו מסתכמות במחסור הבלתי נסבל בחלוץ שישחק לצדו של יבואה ובמקביל להתענג מניצחון קליל על מוליכת הליגה מחיפה מצמד שערים של החלוץ שמשחק לצדו של יבואה. כל דבר שמזכיר לנו את שגרת החיים מבורך הוא ובשביל רובנו זה הספורט.

נכון, החיילים שוכבים במארבים מסוכנים וליבנו עימם, אבל חייל שמתקשר הביתה מהמלחמה רוצה לשמוע חוויות מהעורף, הוא רוצה לשאול מה שלום כולם, לאן יצאו החבר'ה אתמול, את מי שחררו בית"ר בפגרה ומה עשתה הפועל בשבת. נכון, מיליון איש בדרום יושבים במקלטים, אבל אם אני הייתי יושב במקלט הייתי רוצה לצפות ביום שבת בליגת העל בכדורגל ואני בטוח שרבים ושונים ממני היו מאוכזבים לולא יכלו לשבת בערב חמישי, מרותקים למסכי הטלוויזיה אי שם במרחבים המוגנים, לראות קבוצת כדורסל שלא חששה לשחק כדורסל בישראל ולשמוע קהל ישראלי שורק בוז לשחקן ישראלי בימים בהם ספורטאים ישראלים נחשפים לביטויי שנאה אנטישמים בכל רחבי אירופה. אי לכך ובהתאם לזאת ולאחר תקרית שהייתה לי עם נהג אוטובוס תמים, אני טוען שאסור היה לבטל את ליגות הכדורגל וחובה עלינו להמשיך ולקיים את ליגת הכדורסל.

ביום שלישי, עצבני וטרוד מהרגיל, יצאתי למשחק חוץ של הפועל אוסישקין, משחק העונה בקיבוץ נען. בלילה לפני לא ישנתי דקה, את הבוקר התחלתי בביקור אצל אבי ז"ל בבית הקברות, משם כל היום הלך הפוך ובזמן ההמתנה לאוטובוס למשחק עוד קיבלתי שלושה ס.מ.סים מחברים שגויסו בצו 8. כשנסגרו דלתות האוטובוס ונאטמנו בתוכו חשתי הקלה, הרגשתי כבתוך בועה, אבל מבזק חדשות שבקע מרדיו האוטובוס הוציא אותי משלוותי, גרם לי להתפוצץ על הנהג ולהורות לו להחליף תחנה במיידי. פתאום קלטתי כמה אני צריך שיר שקט או סתם דיווח תנועה, או משחק סוער בנען בו אוציא את עצבי התקופה הארורה הזאת על מתקן המים האומלל עקב שלשה לא מחויבת המציאות שקיבלנו, אגער בצרחות על שחקניי הלא ממושמעים ולסיום אתענג על הקהל האדום ועל חוויית כדורסל כמוה לא ראיתי כבר שנים. העיקר לברוח קצת אל השגרה ולשכוח מהצרות האמיתיות, העיקר לשמור קצת על השפיות ולהשתחרר קצת מטרדות היום יום והכי חשוב, לשמור על כל החיילים ולהתפלל שיחזרו הביתה בשלום ומהר.