מלחמה בדרום: הזווית הספורטיבית

יבלוט בהיעדרו: ערך ספורטיבי

כשהעורך מודאג והמשפחה באתונה חוששת, כשחיילים נלחמים ואזרחים נפגעים, היה עדיף לדחות את המשחק בין מכבי ת"א לאולימפיאקוס, לה גם ככה המשחק פחות חשוב. ניקוס ורלאס מהעיתון "פרוטאת'ליטיס" בטור נוסף לוואלה! ספורט

ניקוס ורלאס
07/01/2009

אתמול (שלישי) התקשר אלי העורך ואמר שהוא מעדיף שלא אעלה על הטיסה לתל אביב. שאלתי אותו למה. "משחק כדורסל הוא לא סיבה טובה מספיק כדי לנסוע למדינה שנמצאת בעיצומה של מלחמה", הוא השיב. הוא אמר לי שמבחינתו כבר עדיף שאסקר את המשחק דרך הטלוויזיה ושכדי לקבל מידע נוסף אעשה שימוש בקולגות שלי שכן ייסעו. הסברתי לו שנהיה בישראל בקושי 36 שעות, והבטחתי שפרט למשחק לא אצא מהמלון. בדרך כלל אנחנו יוצאים לאזור החוף, אוכלים במסעדה טובה או יושבים באיזה פאב, אבל הפעם נשבעתי שאשאר בחדר שלי. בסוף העורך השתכנע. זאת העבודה שלי. הרגשתי שאם אולימפיאקוס מגיעה לישראל, גם אני צריך להיות איתה. אני מסקר את הקבוצה בשנים האחרונות ועוד לא קרה שהחמצתי נסיעה חשובה.

בימים האחרונים העדפתי להתמקד במשחק עצמו, ופחות במה שקורה מסביב. הייתי הרבה פעמים בתל אביב, כעיתונאי וכתייר. זאת תהיה הנסיעה התשיעית או העשירית שלי לישראל ואני יודע שהמצב במרכז המדינה שונה לגמרי מהמצב בעזה. גם העיתונאים האחרים שמתלווים לקבוצה בנסיעות הם עיתונאים וותיקים שהיו מספר דומה של פעמים בישראל. ועדיין, כשבני המשפחה שלנו או חברים אחרים, שלא מכירים כמונו את ישראל, שומעים שאנחנו נוסעים, הם אומרים שהשתגענו לחלוטין. אין לנו סבלנות להסביר לכולם את הצד שלנו, אז אנחנו בדרך כלל מחייכים ואומרים להם שאולי הם צודקים.

אבל גם אני חושב שעדיף היה לו נדחה המשחק למועד אחר. קשה לי להבין איך אפשר לקיים אירועי ספורט במדינה שנמצאת במצב של מלחמה. בין אם זה משחקי כדורגל, כדורסל או כל דבר אחר. מבחינתי, כשמקיימים אירוע ספורט שכזה, המשמעות היא כאילו לא מכבדים מספיק את מי שנלחם עבור המדינה ואת התושבים שנמצאים בקו האש.

המשיכה היוונית לאנדרדוג

התקשורת היוונית מלאה בדיווחים על המלחמה בעזה. העיתונים לא מפסיקים לפרסם תמונות של הרס ושל ילדים מתים. קשה לראות את זה. בכל מהדורות החדשות מדברים בעיקר על המלחמה. מתוך שעה של חדשות, ארבעים דקות לפחות מוקדשות למצב בישראל. מדברים הרבה על היחסים שבין ישראל לפלסטיניים, על הנגיעה לארה"ב, לבנון, סוריה ואיראן. אני חושב שכבר הפכנו למומחים ליחסים בין ישראלים וערבים.

אני לא חושב שהתקשורת לוקחת צד מסוים. אבל האווירה ברחוב שונה. בקונפליקטים כאלו, האנשים ביוון רגילים לתמוך במדינה שנתפסת כחלשה יותר. התחושות היו דומות כשארה"ב נלחמה בעיראק, כשרוסיה נלחמה בגיאורגיה או במלחמה בסרביה. זה לא משהו אישי. היוונים פשוט מתחברים לאנדרדוג, למי שנחשב כפחות מוגן. ובעימות הזה ברור שמדובר בפלסטיניים.

רשמית, בשבוע האחרון אנשי אולימפיאקוס בכלל לא הזכירו את המצב. הם התנהלו כאילו שום דבר לא קורה בישראל. יותם הלפרין וניקולה וויצ'יץ' דיברו עם יתר השחקנים בחדר ההלבשה והבטיחו להם שהכל יהיה בסדר. בשיחות סגורות היה חשש מסוים, אבל כבר בתחילת השבוע הבנו שהקבוצה תגיע. עם זאת, באולימפיאקוס החליטו לשהות בישראל כמה שפחות זמן. הקבוצה לא תתאמן הערב בישראל. משדה התעופה היא תיסע ישירות למלון, ותצא רק בבוקר לאימון קליעות. הקבוצה רצתה להמריא חזרה ליוון מיד אחרי המשחק, אבל לא קיבלה אישור מהרשויות בישראל, ולכן תחזור רק בשישי בבוקר.

עבור וויצ'יץ' והלפרין מדובר בחזרה הביתה. ניקולה אמר היום (רביעי) שיהיה מאוד קשה לנצח ביד אליהו, אבל הוא יודע מה צריך לקרות כדי שאולימפיאקוס תעשה את זה. אם במשחק הפרידה שמכבי ערכה ממנו באוקטובר הוא בקושי יכול היה לתפקד מרוב התרגשות, אז הפעם הוא הבטיח שהוא מגיע מפוקס. "אערב הרבה פחות רגשות", אמר. כולם יודעים שניצחון בתל אביב יבטיח לאולימפיאקוס את המקום הראשון בבית. בשבוע הבא לה מאן תגיע לאתונה, ואת המשחק הזה כבר סימנו כניצחון ברור.

מוטיבציה מיוחדת? תלוי למי

אולימפיאקוס של העונה טובה הרבה יותר ממכבי. יחסי הכוחות ברורים. אבל למכבי יהיו מחר שלושה נשקים חשובים – האחד, הם משחקים במגרש הביתי שלהם, בתקופה כל כך רגישה עבור ישראל, ואין ספק שכל מה שקורה מסביב ייתן לשחקנים מוטיבציה מיוחדת. הם ירצו לעשות כל מה שהם יכולים כדי לרצות את האוהדים. היתרון השני של מכבי הוא שהיא צריכה את הניצחון הזה יותר מאשר אולימפיאקוס. אם מלאגה תפסיד בחוץ לציבונה זאגרב, כמו שאנחנו מרגישים שיקרה, אז המשחק מול מכבי פחות משמעותי עבור אולימפיאקוס. ניצחון מול לה מאן יספיק לה כדי לסיים ראשונה. היתרון השלישי הוא המוטיבציה המיוחדת של פיני גרשון. פיני לעולם לא יגיד את זה במפורש, אבל אני בטוח שבתוכו הוא מאוד-מאוד רוצה לנצח את הקבוצה שפיטרה אותו לפני שנה.

בכלל, בימים האחרונים כמעט ולא דיברנו על פיני. התחושה היא כאילו הוא אף פעם לא אימן באולימפיאקוס. סגל השחקנים השתנה לגמרי, ונשארו מעט מאוד שחקנים ששיחקו תחתיו. גם צוות האימון שונה לגמרי. זה לא שפיני נשכח, אבל האווירה מסביב למשחק הרבה יותר מעניינת כרגע. אם המשחק הזה היה נערך לפני חצי שנה, אולי הסיפור היה אחר.

מכבי תוכל לנצח את המשחק הזה רק אם תמצא פתרונות התקפיים טובים להגנה הנהדרת של אולימפיאקוס. הקבוצה של ינאקיס שומרת הגנה אישית נהדרת ועושה הרבה שימוש באזורית גמישה. לכן מכבי תצטרך לרוץ הרבה ולהשתלט על כדורים חוזרים בהגנה. גרשון תמיד בונה על משחק עם הרבה פוזשנים, וכדי שזה יקרה מכבי תצטרך לעשות שני דברים: לשחק התקפות קצרות ולרוץ הרבה. אם היא תמצא את הדרך לעשות את זה, יש לה סיכוי טוב לנצח.

מצד שני, אולימפיאקוס תרצה לעשות בדיוק את ההפך. המטרה העיקרית שלה תהיה לשלוט בקצב המשחק, למנוע ממכבי לפתח משחק מעבר ולהכריח אותה לשחק התקפות עומדות של חמש על חמש. אני חושב שאם היא תעשה את זה, היא בסופו של דבר תחזור לאתונה עם ניצחון. וגם אם לא – במקרה הגרוע ביותר, תמיד אפשר לבנות על ניצחון מול לה מאן בשבוע הבא.

ניקוס ורלאס מסקר את אולימפיאקוס פיראוס עבור יומון הספורט "פרוטאת'ליטיס".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully