לנו זה לא היה קורה

פתחתי עיתון על הבוקר, כרגיל שלפתי את מוסף הספורט על עיוור (מכיר כבר את המיקום אחרי עמוד 12) ובכותרת, תמונה ענקית של מאיר טפירו דופק ריצה לכיוון חדר הלבשה אי שם בטורקיה. מסתבר שבאנקרה לא מסתפקים בהפגנות הסטנדרט עם דגלים של פלסטין ושריפת בובה של בוש, הם החליטו שמשחק מול קבוצה ישראלית זאת אחלה הזדמנות להראות לכל העולם כמה הם אוהבים את ישראל. כנראה שאוהדי אנקרה עשו שיעורי בית לפני שבחרו בטרף: בני השרון, קבוצה שביום טוב מביאה 17 אוהדים מקומיים למשחק בית וגם זה רק אחרי הבטחות שהמשחק יגמר לפני תשע והם לא יהיו עייפים לבית ספר...

גיבורים גדולים הטורקים. התבאסתי לקרוא על התקרית. אני חושב שהיום נפל לי האסימון כמה עצוב שחולוניה שלי ויתרה על הזכות לשחק באירופה. המחשבות על 200 אוהדים בצהוב סגול רוקדים ושרים ביציע הטורקי עטופים בדגלי ישראל ומחרפנים את המקומיים שלא מבינים איך אנחנו מעיזים לחגוג בבית שלהם. אין לי ספק בכלל שאם אנחנו היינו שם, התמונות שהיו מופיעות יום אחרי בעיתון לא היו של צהובים סגולים בורחים. אחרי הכל, אנחנו את הטירונות שלנו עשינו בליגה הארצית ואת השרות הקרבי בלאומית. חצינו כל מגרש בכל חור בארץ, אז מה זה בשבילנו מילואים בטורקיה?

אם ראש הטריבונה של טלקום, היה מריץ חיפוש ביוטיוב על שער 3 באולם הפחים, הוא היה מודיע לחבר'ה שלו בשווארמה, שאת המטבעות עדיף שישאירו בארנקים כי אלו מחולון לא פראיירים. בכלל, לשמוע את טפירו מתראיין כשכל משפט שני שלו כולל את השורש פ.ח.ד, מבאס לי את האוזניים. לא מאמין ששחקן מחולון היה מעיז להוציא את המילה הזאת מהפה שלו. זה יותר היה הולך לכיוון של "נראה את הגברים האלו מגיעים לגומלין בחולון..." ובאמת אולי כדאי לעבור על לוח המשחקים האירופאי של קבוצות ארצנו ולפנות לנו יום כשקבוצה טורקית אמורה להגיע בשביל להחזיר את הכבוד שבני השרון הורידה לנו למקלט.