המשחק הראשון ב-AFC הפגיש את סן דייגו ואינדיאנפוליס, שתי קבוצות שאמורות היו להיות בפלייאוף עוד לפני שהעונה התחילה. לעומת זאת, ההתמודדות בין בולטימור למיאמי תהיה אחד ממשחקי הפלייאוף הפחות צפויים שאני זוכר. בעונה שעברה מיאמי סיימה עם ניצחון בודד, שהושג על... הרייבנס. העורבים ניצחו חמישה משחקים, ולפני פתיחת העונה זו נראתה תחזית אופטימית בהתחשב בעובדה שיש להם מאמן וקוורטרבק רוקיס.
אבל במקום להילחם על בחירת טופ-5 בדראפט, שתי הקבוצות הללו נפגשות ביום ראשון ב-20:00 למפגש פלייאוף מסקרן ביותר, לפחות מבחינת כל סיפורי הרקע שמסביבו. שני מאמנים רוקים נפגשים, שני קוורטרבקים שבכלל לא היו אמורים לשחק העונה בקבוצות שלהם, כל קבוצה מציגה מפלצת ריצה דו-ראשית ואת שני הליינבקרים הכי צבעוניים בליגה שהולכים להיפגש ראש בראש. אם זה לא מספיק, יש גם טונה אחד, שהשבוע מיקד לא מעט תשומת לב כשנודע שהוא עשוי לעזוב את מיאמי. לשתיהן משחק אחד משותף ששינה את העונה במחזור השביעי.
איך הן הגיעו לכאן
מיאמי : 5:11, מקום ראשון ב-AFC מזרח
לפני העונה אף אחד לא ציפה ליותר מדי מהדולפינס. אחרי שקבוצה מסיימת עם ניצחון בודד, בבית של הפטריוטס, הג'טס ובפאלו, ארבעה עד חמישה ניצחונות מהווים תהליך בנייה צפוי. בשביל לבנות את הקבוצה מחדש הדולפינס הביאו את הטונה, והוא הביא את טוני ספאראנו שיאמן מתחתיו. שני דברים בלתי צפויים קרו: פנינגטון הגיע מהג'טס לייצב את עמדת הקוורטרבק, ונפלה ההחלטה להפתיע את הליגה עם שיטת ה"ויילדקאט". תחילת העונה נראתה די צפויה עם שני הפסדים רצופים, אבל אז נראה היה שמערך הויילדקאט יעבוד, כאשר בתוך שבועיים מיאמי ניצחה גם את ניו אינגלנד וגם את סן דייגו. לאחר מכן הגיעו שני הפסדים כואבים, הראשון בשניות האחרונות ליוסטון והשני לבולטימור, שהראתה למיאמי מה הגנה מאומנת נכון יכולה לעשות מול ההתקפה שלה, והאפשרות לבחירת דראפט גבוהה נראתה בכל זאת מאד הגיונית. מהרגע הזה, עם מאזן של 4:2, הדולפינס לא הסתכלו אחורה. הם לא ויתרו על הויילדקאט, הפסיקו לאבד את הכדור, שילבו בצורה מצוינת את הריצה עם המסירה וחשוב מכך - לא הפסידו. המאזן של מיאמי מאותו משחק הוא 1:9, בדרך למאזן הסופי שהשווה שיא ליגה של שיפור של 10 ניצחונות מהעונה שלפני כן.
ההתקפה של מיאמי היא המאזונת ביותר בליגה: מקום 10 באוויר, מקום 11 על הקרקע. השילוב של רוני בראון עם ריקי וויליאמס, שני רצים מצוינים שחולקים את הנשיאות בכל המשחקים, עובד בצורה אידיאלית, והם פשוט לא מאבדים את הכדור. צמד הרסיברים הצעיר טד גין ג'וניור ודבון בס, ביחד עם אנטוני פסאנו הטייט-אנד, מצליחים להשתחרר כדי לספק לפנינגטון מטרות, כשלשני הרצים גם יש ידיים טובות מאד. בהגנה הלב הוא עדיין ג'רי פורטר המזדקן. מבחינה סטטיסטית זאת העונה הכי גרועה שלו והוא נמצא פחות על המגרש, אבל הניסיון והפה הגדול שלו ממשיכים להמריץ את החבורה הצעירה והלא מנוסה שנמצאת מסביבו. על הקרקע הגנת מיאמי, בראשות ג'ייסון פרגוסון הגדול, עוצרת את היריבות על 100 יארד, מקום 10 בליגה, אבל באוויר הם הרבה יותר פגיעים, כמו שג'ו פלאקו ראה במשחק ההוא בשבוע 7, וזה יהיה אחד המצ'אפים העיקריים במשחק הזה.
בולטימור: 5:11, מקום שני ב-AFC צפון
העונה של בולטימור לא היתה אמורה להיראות ככה. ג'ו פלאקו היה אמור לשבת על הספסל לפחות חצי עונה וללמוד, בזמן שקייל בולר וטרוי סמית' מחזיקים בעמדת הקוורטרבק. המטרה הייתה לתת לו ללמוד מקם קמרון, שפוטר ממיאמי אחרי העונה שעברה, ולא לזרוק אותו למים כשהוא לא מוכן, במיוחד לאור העובדה שבולטימור לא נראתה בדרך לפלייאוף כבר השנה. אבל תוכנית לחוד ופציעות לחוד. כבר בקדם העונה בולר וסמית' נפצעו, ופלאקו קיבל את המושכות. על מנת להקשות עוד יותר הגיע הוריקן אייק, וקבע שלבולטימור לא יהיה שבוע חופש עד סיום העונה. במשחקים הראשונים פלאקו נראה כמו רוקי הססן, ומול ההגנות של הקולטס ופיטסבורג זה עלה לו ביוקר כשהן הגיעו אליו וגרמו לו לטעויות רבות.
ואז הגיע המשחק מול מיאמי. עד לאותו המשחק הוא היה עם טאצ'דאון אחד לעומת שבעה איבודים ועוד פאמבל. אבל לקראת מיאמי קם קמרון הכין אותו היטב, ופלאקו נתן את המשחק הטוב באמת הראשון שלו - 13 מ-17 ל-234 יארדים, טאצ'דאון אחד בלי איבודים. מאותו רגע ראינו בבולטימור קוורטרבק בטוח בעצמו, שעושה את מה שהוא יודע ולא מנסה יותר מדי אם הוא לא חייב. בנוסף, הגנת בולטימור, שמאמינה במשפט "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה", הגיעה מוכנה להתקפת הויילדקאט של מיאמי ועצרה אותה שוב ושוב. המשחק נגמר 13:27 לרייבנס והחזיר אותם למאזן של 50%. מאותו רגע גם הם לא הסתכלו אחורה. המאזן של בולטימור מאותו משחק היה 2:8, כשההפסד השני הוא לפיטסבורג מתפיסת טאצ'דאון מאד שנויה במחלוקת פחות מדקה לסיום.
בסך הכל, במהלך העונה פלאקו ניסה למסור 433 פעמים, יותר רק מג'מארקוס ראסל ומג'ייק דלהום (וניסיון אחד פחות מרוקי העונה מאט ריאן). ההתקפה של בולטימור לא בנויה עליו אלא על משחק הריצה. גם לרייבנס יש מפלצת דו-ראשית, אבל בניגוד לציפיות היא לא כוללת את וויליס מגאהי, אלא את הרוקי ריי רייס ואת לרון מקליין. הפציעה של רייס החזירה קצת את הכדור למגאהי הממורמר, אבל רייס אמור לחזור ולשחק השבוע. הגנת בולטימור הייתה שנייה העונה רק להגנת פיטסבורג. מקום שני בליגה בעצירת המסירה, מקום שלישי על הקרקע ומקום שני בסך יארדים כולל. היא הובילה את הליגה במצבים של שלושה מהלכים והחוצה עם לא פחות מ-60 דרייבים כאלה, וגרמה לסך הכל של 34 איבודי כדור, מקום ראשון בליגה. ריי לואיס יותר מבוגר מג'רי פורטר, אבל הוא פחות איבד מהמהירות שלו וההגנה של בולטימור בראשותו מזכירה את ההגנה של עונת הסופרבול. במיוחד אמורים הדברים לגבי אד ריד, שהשיג שמונה חטיפות בששת המשחקים האחרונים.
המצ'אפים שיכריעו את המשחק
הגנת הדולפינס נגד ג'ו פלאקו: פלאקו הוא רוקי וחסר לו ניסיון. מול הגנות טובות, כמו של דאלאס והג'איינטס, הוא נראה רע. אבל הגנת המסירה של מיאמי רחוקה מלהיחשב הגנה גדולה. אמנם הדולפינס סיימו את העונה בצורה מאד חיובית עם שש חטיפות בשני המשחקים האחרונים, אבל הם עדיין דורגו בליגה במקום ה-25 נגד המסירה. אם הגנת מיאמי לא תגיע אל פלאקו, הוא יצליח למסור על הדולפינס, מה שיעזור עוד יותר למשחק הריצה של הרייבנס. מצד שני, אם הגנת מיאמי תצליח להגיע אליו, יש לה סיכוי לגרום לו לפמבל. הגנת הדולפינס גרמה ל-27 פאמבלים העונה, בין המובילות בליגה, ופלאקו גילה נטייה להשמיט את הכדור מדי פעם.
הגנת בולטימור מול הויילדקאט: במפגש הקודם בין הקבוצות, מיאמי הצליחה להוציא רק שישה מהלכים כאלה, והשיגה בהם ארבעה יארדים. הגנת בולטימור האגרסיבית הגיעה לרוני בראון וריקי וויליאמס במהירות ומנעה מהלכים גדולים. מאז השתפרה התקשורת בין הרצים של הדולפינס, והם מבצעים את הויילדקאט באופן קבוע ומוצלח, תוך שימוש בכל האופציות שהעמדה הזאת נותנת. הבעיה של הגנה אגרסיבית היא שאם אתה מפספס, אתה עלול להישאר עם פחות מגנים להתמודד עם הרץ. העונה בבולטימור לא מרבים לפספס תיקולים, אבל הם הולכים לפגוש צמד רצים מצוינים שנמצאים בכושר טוב.
איבודי כדור: הדולפינס כמעט לא מאבדים את הכדור. 13 איבודי הכדור שלהם השוו את שיא הליגה. הרייבנס משיגים הרבה מאד איבודי כדור, ו-34 החטיפות והשתלטויות על פאמבלים שלהם מובילים את הליגה. מי מהצדדים שיצליח לשמור על הסטטיסטיקה שלו, ינצח.
אז מה יהיה?
שתי הקבוצות מגיעות על גלי ניצחונות .זאת הדרך להגיע לפלייאוף, אבל אחת מהן חייבת להפסיד. אין סיפור סינדרלה יותר ממיאמי, ואין גיבור מהאגדות יותר מצ'אד פנינגטון, שהופך לראשון בהיסטוריה שזוכה בתואר הקאמבק של השנה כבר בפעם השנייה. בכל פעם שחושבים שזה הסוף שלו או של מיאמי, הם קמים ומראים שיש להם עוד מה לתת. אבל עונת הפנטזיה שלהם תיגמר בהפסד ביתי לבולטימור, קבוצה קשוחה ורעה (במובן החיובי) שהתגברה בעצמה על לא מעט בעיות. למרות שהמשחק הזה יהיה יותר צמוד מהמפגש הקודם בין 2 הקבוצות, התוצאה הסופית תישאר זהה.
