הולך על חבל דקו

שבועיים בתוך עונת הכדורגל האנגלית 2008/9, אף אחד לא יכול היה לנחש שכשלושה וחצי חודשים מאוחר יותר יעמוד דקו תחת סימני השאלה הבוערים של הפרשנים ושל אוהדי צ'לסי כאחד. הקשר הברזילאי-פורטוגלי כבש שני שערים בשני מחזורי הפתיחה, אחד מהם היה שווה ניצחון על וויגאן, נבחר לשחקן חודש אוגוסט בליגה והתגובות לא איחרו להגיע.

אשלי קול סיפר שהחבר החדש מפציץ בבעיטות חופשיות גם באימונים ואיאן רייט הילל. "למפארד ודקו נראו כאילו הם משחקים ביחד שנים", כתב חלוץ העבר בטור ב'הסאן' אחרי ה-0:4 הגדול על פורטסמות במחזור הפתיחה, "אני לא מכיר הרבה שחקנים, טובים ככל שיהיו, שהגיעו מחוץ לארץ והסתגלו כל כך מהר".

אלא שהזמן עבר, הקיץ והסתיו חלפו והזמירות התחלפו. דקו נפצע בחימום לפני המפגש עם מנצ'סטר יונייטד במחזור החמישי ומאז לא חזר להציג כושר דומה לזה ממחזורי הפתיחה. צ'לסי החלה לגמגם ולאחרונה גם איבדה את האחיזה הצמודה בליברפול, מנצ'סטר יונייטד מאיימת לחלוף על פניה כשתשלים את משחקיה החסרים וחלק מהאש שסופג פליפה סקולארי נוגע לאשראי הגדול שהוא נותן לשחקן הרכש היחיד שהוא עצמו הנחית בסטמפורד ברידג' בקיץ (בוסינגווה חתם לפני כן, מיניירו הגיע אחרי תחילת העונה).

כשלושה חודשים חלפו מאז ששפך מחמאות לכל עבר וגם איאן רייט הבין שבתחילת העונה הוא מיהר לקפוץ בראש. "כשמזג האוויר היה טוב, דקו שיחק טוב וראינו כמה פעולות מדהימות", סייג בראיון לאותו 'הסאן', "אבל עכשיו קר ושחקנים כמו ג'ון טרי ופרנק למפארד צריכים להבהיר לו שזה הולך להיות קשה.

למישהו כמו דקו מדובר בהלם תרבותי. כשאתה מנצח הוא יבריק, אבל כשאתה צריך שהוא יעבוד קשה בשביל הקבוצה, המסירות שלו ילכו למקומות הלא נכונים והוא ירגיש את הלחץ".

קשיי הסתגלות לכדורגל האנגלי כבר הפכו לקלישאה, אבל לפחות במקרה של דקו נראה שכאן מדובר במקרה הקלאסי. למרות מידותיו הקטנות, הקשר היצירתי מעולם לא היה שחקן שחושש מכניסה לתיקולים במרכז המגרש, אלא שבניגוד לשריקות אותן הוא נהג לקבל בפורטוגל ובספרד, כאן המשרוקית נדמה ולא פעם ולא פעמיים העונה הוא מצא את עצמו על הדשא, ללא תגובה של השופט ועם מבט מתוסכל.

בנוסף, למרות שפליפה סקולארי סיפר על הדגשים המאסיבים שהוא שם באימונים על הנעת כדור מהירה, החזקה בכדור ומסירות קצרות על שטחים קטנים, בפועל הכדורגל של צ'לסי עדיין לא הגיע לשלמות הנדרשת, כזו שתתאים למידותיו של דקו. פרנק למפארד, מיכאל באלאק וג'ון אובי מיקל הם שחקנים מהטובים בעולם, כאלו שאי אפשר לערער על היכולת שלהם, אבל הם גם שונים בתכלית מצ'אבי ואנדאס אינייסטה, שלצידם דקו התרגל לשחק ופרח.

בברצלונה ובפורטו דקו היווה בורג מרכזי ורוב ההתקפות עברו דרכו בשלב מסוים. צ'לסי משחקת עם שאיפה דומה, אבל תחת הנסיבות שקשורות לליגה בה היא משחקת, לפעמים היא צריכה לפעול במהירות גבוהה בהרבה ועם פחות סבלנות. כשהקצב משתנה והופך למהיר יותר, כשלמפארד ובאלאק קובעים את מהירות הנעת הכדור, נדמה שדקו פשוט לא עומד בקצב ושכמעט בכל פעם שהכדור מגיע אליו, הקבוצה שלו נתקעת ומאבדת מומנטום.

לפני תחילת העונה נדרש הקשר הברזילאי-פורטוגלי לסוגיית ההתאקלמות שלו, אבל אז הצהיר בביטחון שהוא לא יתקשה להסתדר באנגליה. דקו התאהב בלונדון עוד בימים בהם שיחק בברצלונה, הצהיר שירצה לשחק בפרמייר ליג, אבל הגיע אליה בגיל 31, אחרי קריירה שלמה בליגות בהן משחקים כדורגל איטי יותר. העובדה שהרבה מאוד מניהול המשחק הוטל עליו לאורך השנים ושהוא עשה זאת בקצב שלו, בוודאי לא עזרה לו להתרגל פתאום למהירות אחרת.

אם ההגעה של מיכאל באלאק לפני 2006/07 גררה הרבה מאוד סימני שאלה סביב כמות האגו במרכז הקישור של צ'לסי, הרי שהנחיתה של דקו רק הגדילה את הכמות. קלוד מקאללה וסטיב סידוול אמנם פינו מקום סביב עיגול האמצע, אבל סקולארי בכל זאת חשק בקשר הוותיק ודומיננטי, ולא במקרה.

המאמן הברזילאי התאהב בדקו כבר מזמן. הוא היה הראשון שזימן אותו לנבחרת פורטוגל ולמרות שזה שיחק עם שורה של כוכבים, הוא תמיד היווה את הבורג המרכזי בכדורגל של הנבחרת. גם בצ'לסי שם סקולארי את מבטחו ברגליים של הקשר, אלא שלאחרונה שניהם זוכים ללא מעט ביקורות בדיוק בשל אותו אשראי גדול של המאמן לקשר.

אחרי ה-1:1 מול ווסטהאם לפני כשבועיים דיווח 'טיימס' שמספר שחקנים בכירים פנו לסקולארי וביקשו ממנו הסברים לסיבה בגללה מיכאל באלאק הוחלף במחצית ואילו דקו, שהיה חלש, נשאר על המגרש עד השריקה האחרונה. טענות נוספות של פרשנים ואוהדים הן על כך שסקולארי מעדיף להחליף כמעט דרך קבע את ג'ו קול ולהשאיר את הברזילאי-פורטוגלי על המגרש, במקום להכניס על חשבונו שחקן כנף שייצור סימטרייה במשחק של צ'לסי וייתן קונטרה לקול מהאגף הנגדי.

אלא שהביקורות של האוהדים על דקו לא נוגעות רק לאיבודים התכופים שלו במשך משחקים שלמים ולעצירת ההתקפות, אלא גם להיעלמות שלו מהמגרש ברגעי הקושי ולכך שלטענתם הוא לא נלחם מספיק בשביל הקבוצה. אלא שהקשר היצירתי אף פעם לא היה האיש שסוחב על כתפיו קבוצה שלמה. את הרעב, גם כשיש והיה לו כזה, הוא אף לא הצליח להראות כמו שחקנים אחרים.

דקו היה הארכיטקט מאחורי הניצוצות של אטו ורונאלדיניו בברצלונה מודל 2005 ו-2006, אבל כשהקבוצה החלה להתפרק הוא היה מבין הראשונים שהצהירו כבר באמצע העונה שעברה שהוא לא יישאר בקיץ. הוא זכה בליגת האלופות עם שתי קבוצות ובקיץ האחרון הגיע לעוד ענקית אירופאית, אבל בדיוק כמו שאיבחן איאן רייט, הקשר היצירתי יזרח כשהקבוצה משחקת טוב ומנצחת, אבל לא יהיה זה שיסחוב אותה כשקשה.

לכן עם פתיחת חציה השני של העונה האנגלית נשארו כמה שאלות בלתי פתורות סביב אחד מהקשרים המרכזיים הטובים בעולם. מה יקרה קודם, האם דקו יתרגל לכדורגל האנגלי או שסקולארי יפסיק לתת בו אמון ויהפוך אותו לשחקן רוטציה בלבד? האם הוא יסתפק העונה בהברקות בודדות כמו בתחילת העונה, או שאוהדי צ'לסי יוכלו לראות אותו שומר על יציבות ברמה גבוהה לאורך שבועות ארוכים? לשמחתו של דקו, כדורגל יש לו ברגליים ובראש בכמויות אדירות, לשמחתו יש לו עוד הרבה זמן לתת תשובות.