וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הכל חוץ מסמל

31.12.2008 / 8:00

הוא שמר אמונים בצורה עיוורת, דחה הצעות מפתות מירושלים ות"א, זכה עם הקבוצה באינספור תארים, והוא גם כדורגלן מצוין שצמח באזור. אז למה לא רואים ביניב קטן סמל של מכבי חיפה?

על הנייר, נדמה כי יניב קטן עונה על רוב הקריטריונים של סמל: השבוע הוא חתם על חוזה חדש עד 2014, וכנראה יהפוך לאחד השחקנים היחידים בדורו שישחק רק בקבוצה אחת (להוציא חצי עונה בווסטהאם), הקבוצה בה גדל. הוא מעולם לא התפתה להצעות מבחוץ, וגם כשארקדי גאידמק הבטיח לו יותר כסף מיעקב שחר, הוא בחר בירוק. חוץ מזה, הוא כדורגלן מצוין, שהיה עם מכבי חיפה בצמתים הכי מרכזיים בתולדות המועדון: אליפויות רצופות שקיבעו את חיפה כמועדון מספר 1 בישראל, ביקור היסטורי בליגת האלופות ושני שערים מול מנצ'סטר יונייטד. הוא גדל באזור, נראה כמו בשר מבשרה של חיפה, ומעולם לא החליף את כתובתו.

ובכל זאת, אנשים עדיין מתקשים לקטלג אותו כסמל של מכבי חיפה. איכשהו, זה לא מסתדר לאנשים שאוהדים את הקבוצה ומזוהים איתה. "זה הבדל בין סמל למנהיג, ויניב יכול להיות מנהיג רק כשהקבוצה טובה", אומר שחקן בכיר במכבי חיפה. "אבל כשהיא לא מצליחה הקהל שורק לו בוז. לממן או עטר אף אחד לא היה שורק בוז".

"קטן מקבל פרגונים מהקהל כשהוא משחק. כשהוא יפסיק לשחק, הוא יספוג", קובע היסטוריון הספורט, חיים קאופמן, שהוא במקרה גם אוהד ותיק של מכבי חיפה. "סמל צריך לעמוד מעל הכל. מצד אחד קטן הוא סמל במשמעות של נאמנות והזדהות, אבל הוא לא סמל במובן הכריזמטי. הוא לא באמת מנהיג משום שהתמיכה של הקהל בו מותנית. אף אחד לא יצעק שצריך לזרוק את נימני. אפילו העונה, כשהוא משחק באופן יוצא מהכלל, חלק מהכלל צועק לפעמים שצריך לזרוק אותו. מי היה מעלה על דעתו שירצו להחליף את ברקוביץ' או מלמיליאן, על אף העזיבה למכבי תל אביב? אוחנה הוא דוגמה טובה למשמעות הזאת, של אהבה ללא תנאי".

"ייאמר לזכותו של קטן שהוא לעולם לא עזב", ממשיך קאופמן, "אבל במובן ההיסטורי, במבט לאחור, הוא לא יהיה סמל. שנות ה-50 שייכות למנצ'ל, השישים שייכות לגרשגורן. לא בטוח שבעוד 20 שנה יגידו ששנות האלפיים שייכות לקטן. את ארמלי ומזרחי יזכרו כמבקיעי שערים, את ברקוביץ' כמוסר. קטן לא עונה לאף קטגוריה, הוא לא 'סופר'. הוא שחקן טוב שתורם. טוב בהרבה דברים, אבל לא הכי טוב בכלום".

סמל צריך להיות מנהיג

אוהדי מכבי חיפה, שחוו לא מעט עימותים מכוערים עם קטן, שרים לו העונה בהמון אהבה, אבל עדיין לא ממהרים לראות בו סמל. הסיבה הראשונה לכך, לדעתו של ברוך ממן, היא באופי. קטן נעדר כריזמה יוצאת דופן, בטח לא כריזמה כובשת, משהו שאפשר להזדהות איתו. סמל לפני הכל, אומר ממן, צריך להיות מנהיג, ואם קטן רוצה להיות יום אחד כזה, יש לו עוד המון עבודה בתחום ההנהגה. בתחילת העונה, לפני אחד ממשחקי האימון שערכה הקבוצה מול קרית שמונה, הוא קיבל הוראה מאלישע לוי לגלות יותר מנהיגות ולבקש יותר את הכדור. מאמנים בכלל לא צריכים לבקש דבר כזה משחקנים מנהיגים.

"אני מסכים שקטן עושה העונה קולות של מנהיג", אומר מספר 10 האגדי ממן. "יניב תמיד היה שחקן מבטיח, שחקן שכל הזמן תולים בו תקוות, אבל מנהיג במלוא מובן המילה הוא לא היה. אם בעוד ארבע-חמש שנים הוא ימשיך להוביל את מכבי חיפה, רק אז הוא יכול להיכנס לנישה הזאת של מנהיג אמיתי. עד עכשיו כולם דרשו ממנו להנהיג, אבל כנראה שזה לא בא לו טוב. השנה, למרות הבינוניות של חיפה והליגה, הוא מתחיל להצהיר על כוונות אחרות. יכול להיות שכאן יגיע המפנה. מנהיג הוא לא לחצי עונה או ארבעה משחקים, מנהיג הוא מנהיג לשנים. אם הוא ימשיך למשוך את הקבוצה על הגב בשנים הקרובות הוא יקבל גם את התווית של הסמל. אבל הוא צריך עוד זמן".

סמל נולד מלמטה

כשבחיפה מדברים על סמל, נזכרים בעיקר בתמונה ההיא שמונפת ביציע ג', זו של ראובן עטר. צריך לקרות משהו יוצא דופן, אם בכלל זה אפשרי, שיניב קטן יתקרב למעמד הזה של עטר ושיום אחד, בעוד 10 שנים, מישהו יחזיק תמונה שלו ביציע ג'. עטר, חשוב לזכור, עזב פעמיים את מכבי חיפה. פעם לכסף הגדול של היריבה השנואה הפועל חיפה, ופעם למכבי נתניה (שוחרר באל כורחו על ידי יצחק שום). יניב קטן מעולם לא עזב, גם לו יש 5 אליפויות עם מכבי חיפה, ועדיין, אליבא דה ממן, יש הבדל גדול ביניהם.

"זה עניין של אופי", ממשיך ממן את ההשוואה למתולתל. "אני באתי משכונות, ממקום של כוח. כל דבר היה צריך לעבור בכוח. זה משהו שבא איתך מלידה. יש מנהיג כריזמתי, יש מנהיג שקט, רגוע ויש מנהיג שהוא חצי חצי. אצל קטן זה מתבשל לאט. מאוד לאט. ראובן הוא טיפוס אחר, אחד שבא מטירת הכרמל שנחשבת לדאון טאון. ככה זה אצל מנהיגים, הם נולדים מלמטה. הוא היה חבר של האוהדים, בחור נחמד שמחייך כל הזמן, דמות שקל לקבל אותה. ראובן עשה דברים שאם אתה רוצה או לא, אתה צריך לחבק אותו. נכון שראובן עבר להפועל חיפה, אבל זאת תקופה אחרת. אז כבר היה נהוג ששחקנים עוברים למועדונים אחרים, לא לקחו את זה קשה כמו פעם. על אחת כמה וכמה בתקופה של יניב".

"העונה קטן הוא מספר אחד בכדורגל הישראלי. אם אתה שולח אותו מהקבוצה, חיפה נראית כמו אוסף של שחקנים בינוניים שמתאימים למקום שמיני בליגה", מנתח איציק אהרונוביץ', פרשן כדורגל חיפאי ואחד האנשים היותר קרובים לקטן ומשפחתו. "ההתנהגות שלו מחוץ למגרש ראויה לשבח. כשיניב לא מבקיע, יש אנשים שאומרים שהוא לא מנהיג. אני אומר שהוא לא רק מנהיג, אלא גם סמל. נכון, הוא לא ברמה של אבי נימני כי הוא באמת גדול במכבי תל אביב. הוא לא ברמה של ברקוביץ', כי זה היה כדורגל אחר לגמרי, וגם לא ברמה של עטר. אף אחד לא ייקח תמונה של קטן למגרש. אותם האוהדים אהבו בצורה עיוורת. את יניב שפטו לפי הספק".

סמל זה קטלוג של התקשורת

אהרונוביץ' מוצא את האשם דווקא בתקשורת. "היא זאת שמכתירה סמלים ומנהיגים והיא גם זו שלעתים פוגעת בצורה אינטרסנטית ושלילית. יניב לעולם לא נהנה מאהדה יתרה, בעיקר של התקשורת המקומית. אין הרבה עיתונאים שהחזיקו ממנו לכל אורך הדרך. רק כשהוא הגיע לרמות הגבוהות פרגנו לו. בתקשורת הארצית פרשנים אינטרסנטים כתבו עליו ביקורת שלילית בגלל שרצו בטובת שחקנים מתל אביב. בעונה שעברה כולם באו בטענות על השכר שהוא מרוויח. אמרו שהוא לא מספק את הסחורה. אם אתה מוציא את הרזומה של קטן שכביכול לא היה גדול, את הבישולים וההבקעות, מכבי חיפה הייתה אמורה להיות אחת הקבוצות שמועמדות לרדת ליגה. העונה, בלעדי קטן, חיפה מסיימת במקום השמיני".

"אין יותר ראוי ממנו לסיים שם את הקריירה", אומר צדוק מלכה, שחקן העבר של מכבי חיפה הגדולה בשנות השמונים, עוזר מאמן בית"ר כיום ואחד האנשים שהתריעו בפני יעקב שחר לשכנע את קטן הצעיר להישאר ולא לעבור לאנדרלכט הבלגית בסוף שנות ה-90, "כשאני מדבר על סמל, אני מדבר על המשמעות הרחבה. זה לא רק עניין של יכולת. סמל הוא אחד שיש לו הערכה כלפי המועדון שבו הוא גדל. לפני שנה הייתה לו הצעה מבית"ר, ואני יודע עליה. מדובר בהרבה מאוד כסף, יותר ממה שהרוויח בחיפה. זה סמל בעיניי. ברור שמבחינת היכולת אי אפשר להשוות אותו לאייל וראובן. את ראובן הקהל אהב כי הוא היה וירטואוז במגרש. יניב הוא יותר שחקן נשמה, שחקן של עבודה והשקעה. גם כשהוא לא טוב הוא ירוץ. בכלל, כל סמל בחיפה שיחק בתקופות שונות. ראובן ואייל הם שני סמלים שאי אפשר להשוות אותם לאף אחד אחר. כולל הזמנים שלי. אבל לדעתי החוזה האחרון של קטן קושר אותו לאותה סימליות שעליה דיברתי קודם".

סמל זה לא רק נאמנות

ובכל זאת, למרות ההלל של אהרונוביץ' ומלכה, ההיסטוריון חיים קאופמן לא מקבל את הקביעה שלהם. "יש בהיסטוריה של כל הקבוצות, בעיקר לפני השנים של ההפרטה, עניין ששחקנים היו 'דבוקים' לקבוצות שלהם. אם אתה לוקח את מכבי חיפה של שנות השישים, אז כולם סמלים. אבל סמל זה משהו כריזמתי. נימני זה סמל. בנאדו, אם היה גומר את הקריירה בחיפה, היה סמל. יש בו הקרנת אישיות של הזדהות. היום אין שחקנים כאלה, אז אולי קטן סמל בעל כורחו. כלומר, בתנאים רגילים הוא לא היה, אבל לפי ההנחה הזאת הוא כן. כשאני יושב בקהל אני חש שהוא לא בדיוק שחקן שכולם שאוהבים במיוחד. לפני שנה יותר קיללו אותו מאשר פרגנו לו. את נימני, לא חשוב מה יעשה – לא יקללו. את קטן כן".

אהרונוביץ' משתדל לסיים את הכתבה בנימה אופטימית, אבל מרגיש שהוא בדעת מיעוט. "קטן שמר לחיפה אמונים. היו לו פיתויים מארקדי ומכבי תל אביב, אבל הוא אמר לא. הוא רצה רק את מכבי חיפה. הכותרות אכלו אותו. אמרו שחיפה תוותר עליו אבל הוא האמין בעצמו. אצלו הסמל בא לידי ביטוי בנאמנות ובטוטאליות. אני יודע שכל השונאים שלו יתקפו אותי בטוקבקים. יש הרבה שונאים, אבל הרבה יותר אנשים שיודעים מיהו קטן באמת. מנהיג".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully