אם אין סיגריות יעשנו נרגילה

לאחר הקניונים, בתי הקפה והפאבים, עכשיו גם בתוך השטח הטכני נשללה גם ממאמנים הזכות לעשן, והמאמנים הישראלים מחפשים תחליף. לופא קדוש, שנשיפת העשן לאחר מהלך מוצלח או כושל של קבוצתו הפכה לסמלו המסחרי, מתקשה להשלים עם רוע הגזרה. "אני לא מבין, אין דברים יותר חשובים להתעסק בהם? אלה הבעיות של הכדורגל? אני כולה מעשן 2, 3, אולי 4 סיגריות במשחק ומתייחסים לזה כאילו אני מדליק מדורה על הספסל".

אלא שמאמן הפועל ירושלים כבר מצא תחליף בדמות סיגריה אלקטרונית, ובכלל התרגל כבר להסתדר ללא אספקת ניקוטין לכמה שעות. "כשאני רואה סרט בקולנוע כבר אסור לעשן, וגם כשאני נוסע עם הקבוצה באוטובוס אני לא מעשן, אז אני יכול להסתדר שעה וחצי בלי סיגריה. הסיגריה האלקטרונית רק מוציאה עשן מדומה, אין בה טבק, ככה שאני לא חושב שיכולים להגיד לי משהו. מקסימום נביא נרגילה למגרש. החוק מדבר רק על סיגריות, לא אמרו כלום על נרגילה".

חזי שירזי, שהשאיר את בני יהודה בליגה בשנה שעברה תוך כדי עישון, דווקא בעד. "החוק הוא טוב וחשוב. מאמנים הם מודל לחיקוי ולא צריכים לעשן. אני עישנתי על הספסל אבל עשיתי את זה בהגנב והשתדלתי שלא יראו. עכשיו אם הייתי מאמן לא הייתי יכול לעשן וזה היה תורם לי עוד כמה דקות בחיים".

מאמנים שלא יסכימו לוותר על הסיגריות ויעדיפו לצאת לקריירה בנכר, ייאלצו להרחיק מאוד. ברוב מדינות אירופה נחקק חוק דומה בשנים האחרונות, כשהצפי הוא שעד סוף השנה כל מדינה שחברה באיחוד האירופאי תעביר את החוק הזה. באירופה מחמירים אף יותר ואוסרים על עישון בכל תחומי המגרש, כולל בחדר ההלבשה. עישון שם גורר קנסות כספיים, כשבגרמניה אף הרחיקו לכת ואסרו שימוש בטלפונים סלולריים בשטח האצטדיון – הקנס על שיחה או אפילו SMS עומד על 500 יורו.

בעולם, פרט ללואיס אראגונס, שחגג את אליפות אירופה עם ספרד בקיץ האחרון עם סיגריה ומעבר לטורקיה, שם היה מותר למאמנים לעשן עד לאחרונה, זכורים יוהאן קרויף שלא העביר מחצית בלי סיגריה בפה, ופרנק רייקארד שנתפס פעם מעשן ג'וינט במהלך משחק, כשאיגוד עיתונאי ברצלונה הכין לו בתגובה חולצה עם הכיתוב "לעולם לא תעשן לבד". בדרום אמריקה, אגב, עדיין מותר ואף נהוג לעשן ברוב הליגות הבכירות, וכך גם בעולם הערבי.