הבלוג של אורי שלף

הקבוצה של 2008: הפועל אוסישקין

אורי שלף נסחף אחרי אובבסיית סיכומי השנה, ובוחר את הרגע ששינה את הכדורסל הישראלי: הזכייה של אוסישקין בגביע האיגוד לליגות ב'

  • הפועל אוסישקין
עו"ד אורי שלף

אני לא כל כך מצליח להבין את כל העניין הזה של סיכומי סוף השנה בספורט. אפילו אצל הגויים, אצלם זה באמת סוף שנה. שום אירוע ספורט בארץ או בעולם לא מתחיל או נגמר בינואר, טוב מלבד הליגה הארגנטינאית שמתחילה ומסתיימת כל השנה. הליגות מתחילות באוגוסט ומסתיימות במאי, כך גם הגביעים השונים, הטורנירים הגדולים מתקיימים בקיץ, אבל דווקא בינואר בוחרים את שחקן השנה או את איש השנה בספורט. נסיים עם ההקדמה ונזכיר רק שמכיוון שאני עדיין חלק מהעולם הזה, רצוי שאנהג על פיו, איישר קו ואסכם את 2008 שלי.

אז מה היו האירועים שריגשו אותי ביותר ב-2008, רגעים אותם לא אשכח. האופציות מצטמצמות לאחת ומשאירות את המנצחת בודדה, זוהרת בפסגה. הפועל אוסישקין, שבאביב 2008 סיפקה לנו את אחד הרגעים המרגשים ביותר שידע אוהד אדום בכדורסל זה שנים. ביום 27/4/2008 יצאה הפועל אוסישקין, מלווה במאות אוהדיה/חבריה, למשחק חוץ, הראשון מבין שניים, נגד הפועל גן שמואל במסגרת גמר גביע האיגוד בכדורסל. כל מי שנכח באולם הקיבוץ הרעוע באותו ערב מספר על חוויה בלתי נשכחת, אחת שהחזירה אותו לאחור לימים של הפועל הגדולה של שנות השישים, הימים של הכדורסל בקיבוצים, בין אם הוא מבוגר מספיק בשביל לספר שהיה שם בעבר ובין אם סיפרו לו אגדות על ימים עברו והוא חווה אותם על בשרו באותו היום.

300 קיבוצניקים מטורפים באולם פחים, לידו אולם הפחים בחולון נראה כמו המדיסון סקוור גארדן, רעש מחריש אוזניים של ברזל המכה על פחיות ענק, לעומתו לגור מול אתר בניה תל אביבי לא נשמע כמו חוויה קשה מדי. המשחק עצמו היה צמוד ובפעם הראשונה בתולדותיה הקצרים של הפועל אוסישקין הקהל הרגיש שיש סיכוי להפסד היסטורי ראשון, מה שרק העצים את ההתרגשות בכל החוויה המופלאה הזו. גלעד שמחוני, קפטן הקבוצה, עלה לשחק עם 40 מעלות חום. יואב בר, כוכב הקבוצה, הסתכסך עם מאמנו דקות לפני שריקת הפתיחה והקיבוצניקים הנמרצים מגן שמואל לא נראו כמי שמוותרים על המשחק. זה נגמר עם ניצחון אושיסקינאי בשיניים, הקיבוצניקים הפסיקו להכות בברזל ומה שנשאר זו השירה האדירה של הקהל האדום. עוד שבוע: החלק השני של הרגע הכי מרגש של 2008, משחק הגומלין בתל אביב.

תקראו לזה סימבולי, קארמה, מזל או גורל, אבל הגומלין של גמר הגביע נפל על הראשון במאי, הלוא הוא חג הפועלים. גמר גביע האיגוד לליגות ב' יש לציין, מפעל שאני, עכבר כדורסל ותיק ומנוסה בליגות הנמוכות, לא שמעתי עליו מימיי. אבל בשביל הפועל אוסישקין זו הייתה סיבה למסיבה, סיבה ל-1,500 אדומים למלא את יציעי הדר יוסף, לצבוע אותם באדום ולספק למשחק אווירה שלא הייתה מביישת שום מעמד של משחק גמר. היה זה גם המשחק האחרון בעונת 2007/2008 של הפועל אוסישקין, לאחר שכבר הבטיחה את עלייתה לליגה א'. היה זה הדובדבן שבקצפת, חגיגת סוף עונה ראשונה והיסטורית. הקהל השתולל ודחף, הפועל שייטה לניצחון קליל והקפטן שמחוני, שכבר הספיק להבריא, הניף את הגביע הראשון בתולדות המועדון.

השמחה המהולה בטירוף שהתחוללה על הפרקט הזכירה לי חגיגות אליפות על הדשא בבלומפילד אי שם בתחילת שנות השמונים – אוהדים עטים על גופיותיהם המיוזעות של השחקנים, שחקנים נישאים עירומים על כתפיים, חלקם המום בעצמו, ואני, המום כמו כולם, רק חושב איזה מזל נפל בחלקי להיות חלק מהיום הנפלא הזה. בהתחלה חשבתי שזה חלום, אחר כך הבנתי שזו תחילתה של מסורת מופלאה, מסורת עליה אנחנו מתכוונים לשמור גם השנה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully